הערת הכותבת-סיפור שנכתב די מזמן. סך הכל סיפור נחמד, אהבתי בעיקר את הרעיון את הכתיבה פחות. מצטערת מראש על הכתיבה.
אומרים שהזמן מרפא את הפצעים אז למה שלי לא נרפא? למה אני עדיין מרגישה כאב על מות הורי ואחי?
רצתי ביער לא היה טיפת אור רק חושך לא ראיתי כלום וענפיים וקוצים כל הזמן פגעו בי, ואם זה לא מספיק גם התחיל לרדת גשם חזק שלא נדבר על הקור, אבל הייתי חייבת להמשיך לרוץ ידעתי שהמישטרה רודפת אחרי.
השמש כבר התחילה לזרוח כבר בוקר אין מצב שהמשטרה מחפשת אותי הם יחכו שאני ינסה לרצוח עוד איזה איש זאב, כבר הבנתי את השיטה שלהם המשכתי ללכת עד שמצאתי אגם. הסתכלתי על ההישתקפות שלי ונראתי נורא שיערי החום והגלי שהגיע עד לכתפי היה מלא בקשרים ובהמון עלים, סביב עיניי הירוקות היו מעט בוץ, חולצתי הארוכה הייתה מעט קרועה, המעיל שלי נקרע קצת למטה והמכנסיים שלי היו מלאים בבוץ. נכנסתי לאגם ושטפתי את עצמי ואז שמעתי תעלים זזים, התלבשתי במהירות והסתתרתי תוך כדי מחפשת תזוזה כלשהי.
ואז ראיתי דמות רצה רחוק ממני, התחלתי לרדוף אחריה ההיתי כבר עמוק ביער ונעצרתי. לא היה זכר לדמות המסתורית "ידיים למעלה" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי, ראיתי שוטר הסתכלתי על שיערו הקצר השחור והמבולגן ועל עייניו החומות כדבש וגיחחתי, "למה את מחייכת?" הוא שאל בחשד "אתה באמת חושב שאתה מפחיד אותי עם האקדח הזה?" הסתכלתי עליו עם חיוך והוא הביט בי בהפתעה, לפני שהספיק להגיב הוצאתי את האקדח ויריתי לו ברגל הוא התמוטט אבל נשאר בהכרה, "תודיע בקשר שאתה פצוע והם יפנו אותך לבית חולים" אמרתי והכנסתי תאקדח חזרה לכיס. הוא הביט בי בהפתעה "את לא תרצחי אותי?" הסתכלתי עליו וגלגלתי את עייני "יש לך ילדים בבית אני לא יהפוך אותם ליתומים אני לא רוצחת אנשים" הוא הסתכל עלי במבט מבולבל אבל לפני שהספיק להגיב רצתי משם, התרחקתי ממנו כמה שיותר לפני שהוא יקרא לתגבורת שתבוא.
טוב הגיע הזמן לאכול חשבתי לעצמי אחרי ששמעתי את הבטן שלי מקרקת. הסתכלתי על השמיים וראיתי שהשמש כבר באמצע השמיים "כבר צהוריים אה?" אמרתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון כפר קטן שראיתי באופק, הגעתי לכפר והתחלתי לחפש אוכל בפחים ביער יש רק פירות אני צריכה גם לחם עד שאני מוצאת מקום חדש לגור בו.
מצאתי כריך עם ממרח שוקולד עליו לפני שהספקתי אפילו לפתוח את הפה שמעתי צעקה "ילדה!" הסתובבתי לאחור וראיתי אישה מבוגרת עם שיער שחור ארוך ועיינים אפורות מחזיקה ביד של ילדה קטנה עם שיער חום ארוך ועיינים אפורות בת 5 בערך כניראה הבת שלה. הסתכלתי עליהן בהפתעה כשהאישה אמרה משהו לילדה והילדה התחילה ללכת לכיוון בית ונכנסה לתוכו כניראה הבית שלה, האישה התקדמה עלי ונראתה מאוד המומה "מה את עושה?" היא שאלה בהפתעה "מחפשת אוכל" עניתי בפשטות "מה נראלך שאני עושה?" האישה הסתכלה עלי בבילבול "איפה ההורים שלך? אני יחזיר אותך הביתה, הסתכלתי עליה במבט עצוב ואמרתי את המילים ששנאתי להגיד יותר מכל "אין לי בית וההורים שלי מתו" כל מילה רק כאבה לי יותר מהקודמת והאישה רק הסתכלה עלי ושאלה "את רוצה להיכנס עלי הביתה? האוכל מוכן יש עוף".
כל הארוחה הסתכלתי על האנשים האלה שהייתי איתם, לאישה שהזמינה אותי קראו שרה וכמו שחשבתי הילדה הקטנה שהייתה איתה זאת הבת שלהם אמה. הכרתי גם את בעלה של שרה גיימס, הוא היה גבוה ומאוד ידידותי שיערו היה חום ועיניו היו ירוקות. הבית היה קטן וחמוד בכניסה סלון עם השולחן שישבנו לידו, מאחורי הסלון מטבח, ואז מסדרון ארוך. אחרי שאכלנו גיימס פינה את הכל ואני קמתי מתכננת לצאת מהבית, "להן את הולכת?" הסתכלה עלי שרה וראיתי דאגה בעייניה ."תודה על הארוחה הגיע הזמן שלי ללכת" אמרתי בנימוס גיימס התסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח "השתגעת?! מאוד מסוכן בחוץ את לא יוצאת את עוד ילדה את צריכה לגדול בבית ולא ביער את לא מוגלי" הוא אמר בטון משולב של הפתעה ודאגה. "אני...." התחלתי לדבר הוצאתי רק מילה אחת ושרה כבר השתיקה אותי "כבר מאוחר תכנסי לחדר השלישי מצד שמאל ותשני שם". רציתי להתנגד אבל עיניה של שרה הבהירו לי שהיא לא תוותר, נכנעתי ביאוש והלכתי לחדר מסתירה את האקדח עם חולצתי.
קמתי בבוקר יחסית מוקדם אבל זאת הייתה שינה טובה הרבה זמן לא ישנתי ברצף, אבל ידעתי שאסור לי להשאר. המשטרה מחפשת אותי והם ימצאו אותי והאנשים המדהימים האלה יאושמו בעזרה לרוצחת, ויכנסו לכלא כשהם אפילו לא ידעו במה הם מסתבכים. לבשתי את הבגדים הנקיים ששרה הביאה לי גינס בהיר וארוך בלי קרעים וחולצה סגולה וארוכה, הכנסתי לכיס את האקדח ומיהרתי לחפש איזה שהוא תיק להשים בו תבגדים הישנים. מצאתי מתחת למיטה תיק שנראה כמו תיק בצפר בצבע שחור עם שתי תאים, מיהרתי להכניס לשם תבגדים ולחפש קצת אוכל ומים לדרך. למזלי אף אחד לא היה ער אחרי שמצאתי אוכל ומים הכנסתי במהירות הכל לתיק ומיהרתי ללכת, מאוד רציתי להשאר אבל ידעתי שאסור ידעתי שאני חייבת להמשיך ושאני לא מוכנה שאנשים כל כך טובים יסתבכו בגללי, המשכתי לכיוון היער ממשיכה במסעי למציאת האיש זאב שרצח את הורי ואחי הקטן.
אז זהו זה הפרק הראשון אני מאוד אשמח לתגובות ולהצבעות לשמוע מה דעתכם הערות מחמאות מה שתרצו תודה לכל מי שטרח/ה וקרא/ה מקווה שאהבתם ניפגש בפרק הבא
YOU ARE READING
הפכתי לרוצחת
Fantasyכן אני ילדה יתומה הוא רצח את אחי הקטן בן השלוש יום לפני יומולדת ארבע שלי הוא רצח את הורי יום אחרי שנהפכתי להיות בת חמש לא הוא לא איש רגיל ראיתי אותו העיניים שלו אדומות כדם זה היה איש זאב מאז רצח הורי אני בבתי יתומים אבל את האמת? היער הוא ה...
