הפכתי לרוצחת

פרק 27-להתחיל מחדש

-נקודת המבט של מייקל (פעם ראשונה!!)-
קמתי מקרני השמש ושמעתי את קולות הציפורים, חשבתי על אתמול נינה הייתה מדהימה אתמול השמלה הזאת ישבה עליה מעולה למרות שראיתי כמה היא שנאה אותה. אני אוהב את ליאן באמת אבל אני חושב המון על נינה, אני לא יודע עם זאת אהבה או סתם הידלקות. מצד אחד יש את ליאן אהבה הראשונה שלי ומצד שני אני לא יכול לתאר מה אני מרגיש לנינה, אי אפשר להסביר את זה. אני זוכר את היום שנפגשנו כשהיא יצאה מהמקלחת והייתה רק עם מגבת, לא ניסיתי להציץ למקומות אינטימים באמת שלא רק היסתכלתי על הירוקות שהיפנטו אותי. מצד אחד אהבתי אותן ומצד שני שנאתי אותן לא בגלל שאני לא אוהב צבע ירוק או משהו אבל כשהסתכלתי על העיינים שלה ראיתי כל כך הרבה עצב וכאב, וכמה שרציתי להוריד את עיני מעיניה לא יכולתי הרגשתי מהופנט.

הלכתי למטבח רואה את אמה וליאם אוכלים טוסט. "איפה נינה?" שאלתי והתיישבתי לידם, ממתי נינה לא אוכלת ארוחת בוקר הסתכלתי על אמה וליאם שחייכו כמו שני מפגרים. "מה?" שאלתי בחשד "קיימתם יחסי מין?" שאלתי מנסה להבין למה שניהם מחייכים ככה, ובשניה שאמרתי את זה אמה ירקה את כל החלב ששתתה וליאם נקרע מצחוק. "איזה יחסי מין בראש שלך?" אמה שאלה בבהלה וליאם נרגע מהצחוק, "לא יודע אתם מחייכים כמו שני מטומטמים אז כניראה שקרה משהו בלילה הזה" אמרתי מתגונן. "אנחנו מחייכים ככה כי שאלת איפה נינה" ליאם הסביר וחייך, "נו ו?" שאלתי לא מבין "ליאן לא פה למה נינה מעניינת אותך ולא ליאן?" אמה הסבירה והסמקתי. "ברור שליאן מעניין אותי אבל נינה תמיד אוכלת איתנו" התגוננתי, "גם ליאן תמיד אוכלת איתנו" ליאם אמר "טוב מזאת החקירה הזאת" שאלתי מנסה להפסיק את השיחה המטומטמת הזאת. "מייקל ונינה מאוהבים מתנשקים ומתמזמזים" אמה פצחה בשירה ואני די בטוח שנראתי כמו עגבניה, "די כבר משוגעת אם ליאן תשמע הלך עלי" מיהרתי להפסיק אותה. "זה הרי ברור שאתה מת לנשק את נינה" ליאם אמר "לא אני לא, חוץ מזה יש לה חבר ולי יש חברה אז די" אמרתי. "כן בטח אומר מי שלפני כמה זמן בא אלי כששמע את נינה ואמה על ניקולאס, התחיל לשיר לי בדד ואמר שהסיכויים שלו לאושר ניגמרו ושאין לו יותר למה לחיות" ליאם אמר. מזכיר לי את מה שאמרתי לו כששמעתי על ניקולאס בפעם הראשונה ואמה נקרעה מצחוק, ואני? פשוט הסמקתי כמו מטורף.

"היי" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי וראיתי את ליאן, היא נתנה לי נשיקה קצרה בלחי וישבה לידי "היי" החזרתי וכולנו חזרנו לאכול. "היי אבא" ליאם אמר ופיטר ניגש אלינו "בתאבון לכולם תגידו ראיתם את נינה?" הוא שאל "לא היא גם לא הגיעה לאוכל, למה אתה רוצה להמשיך את האימונים?" שאלתי. "לא נינה כבר למדה לשלוט בעצמה אני צריך לדבר איתה, טוב אולי היא עדיין ישנה" פיטר ענה והנהנתי. "היא לא הייתי בחדר שלה בבוקר חשבתי שהיא כבר קמה" אמה אמרה וראיתי שהוא חושב כמה רגעים "הבנתי" הוא אמר והלך.

"ביי" אמרתי קם מהשולחן משאיר את כולם לאכול, שמתי את הכלים בכיור והלכתי לחדר של פיטר. דפקתי בדלת "כן?" שמעתי את פיטר נכנסתי וראיתי את פיטר וג'ייק מתעסקים במחשב, (הערת הכותבת-מי שלא זוכרת ג'ייק הוא המפקד של כל החיילים של פיטר והחבר הכי טוב שלו). "היי מייקל בוא תשב" פיטר אומר והתיישבתי מולו, "מצאת את נינה?" שאלתי ניגש ישר ולעניין "לא אנחנו מחפשים אותה במצלמות אבטחה" הוא הסביר. "מצאתי" ג'ייק אמר לפתע והוא ופיטר הסתכלו על המחשב "איפה היא?" שאלתי "היא ברחה" פיטר אמר ודפק על השולחן, "תגיד לחיילים שלך שימצאו אותה שלא יגעו בה רק שיגידו איפה היא" פיטר פקד על ג'ייק הוא הנהנן והלך במהירות.