הפכתי לרוצחת

פרק 25-השתנות

-נקודת המבט של נינה-

נכנסתי לחדר וראיתי את אמה יושבת על המיטה שלי מתמזמזת עם ליאם, "אכפת לכם למצוא חדר שהוא לא שלי?" אמרתי בשעשוע גורמת להם לקטוע את הנשיקה. "לא כי זה היה חייב פה כדי שתוכלי לענות על השאלות שלי" אמה אמרה בהתלהבות "מה עשיתם, איך, מתי, הוא פגע בך, הוא עשה משהו רע, הוא נישק אותך?" היא שאלה את כל השאלות האלה ביחד הילדה לא נותנת לי לדבר. לא באמת זכרתי את כל השאלות אז פשוט אמרתי "אנחנו זוג" "אה!!!!" אמה צרחה וגרמה לי ולליאם לאטום את האוזניים, "מה קרה?" שמעתי את פיטר הסתובבתי וראיתי שהוא נכנס לחדר. "יש לה חבר" אמה אמרה הצביעה עלי בהתלהבות ונגבה דמעה דמיונית, הצילו עזרה מישהו?. "אני הולכת לצעוק את זה ברחבי הארמון" אמה אמרה ולפני שהספקתי לעצור אותה היא כבר רצה מהחדר שלי "מי זה, בן כמה הוא,איך הכרתם,הוא לומד,הוא עובד" פיטר התחיל להציף אותי בשאלות. "די!!" אמרתי "לא עונה על שאלות ביי" אמרתי גוררת את פיטר מהחדר שלי בזמן שהוא ממשיך לשאול בואו נגיד שלא קל לדחוף אותו, "רגע איך.." פיטר התחיל לשאול וטרקתי לו את הדלת בפנים.

הסתובבתי לכיוון החדר וראיתי את ליאם יושב על המיטה שלי מגחח, "עשית בשכל כשהעפת אותו" הוא אמר בחיוך חייכתי גם והתיישבתי מולו. "למה?" הוא שאל "למה מה?" שאלתי לא מבינה "למה את ניקולאס?" הוא הסביר "למה לא?" עניתי בשאלה, "למה כן?" הוא החזיר בשאלה רואים שהוא אח שלי. "כי אני אוהבת אותו" עניתי "את בטוחה?" הוא שאל מסתכל לתוך עיני, "נראלי" אמרתי מהססת וליאם נאנח "העיקר שלא תפגעי" הוא אמר ויצא מהחדר משאיר אותי לבד.

-כעבור יום-

אכלתי עם ליאם ארוחת בוקר. "איפה כולם?" שאלתי את ליאם "אבא מין הסתם במשרד, אמה מתארגנת ומייקל כבר בא" הוא ענה והמשיך לאכול מהחביתה. "בוקר טוב" מייקל הגיע ואמר "בוא תצטרף" ליאם אמר ומייקל הצטרף במהרה, ימות העולם ומייקל לא יוותר על אוכל. "יפה לך עיניים כחולות"מייקל אמר לפתע, "העיניים שלי ירוקות אמרתי לא מבינה למה הוא מתכוון "אני יודע אבל עכשיו הן כחולות" הוא אמר והייתי עוד יותר מבובלבלת. "זה כי את עדיין לא שולטת בזאב שבך היית אמורה כבר ללמוד לשלוט בזה, אבל משהי החליטה להסתבך בצרות ולצאת אחרי השקיעה" ליאם הסביר. "לפחות הוא לא ראה אותך כרגע" מייקל אמר וגיחך מהרעיון "למה מה הבעיה?" שאלתי לא מבינה, "עוד מעט יתחילו לצמוח לך שיערות מכל מיני מקומות והעיניים ישתנו זה משתנה לכמה צבעים לא רק לאדום וכחול" ליאם הסביר. שמעתי צלצול הודעה מהטלפון שלי פתחתי אותו וראיתי הודעה מניקו, נכנסתי להודעה. "בוקר טוב מהממת" חייכתי זה עושה לי טוב שהוא שולח לי הודעות, אבל נראלי הייתי יותר שמחה אם מייקל היה עושה לי את זה רגע מה?. את חברה של ניקו מה מייקל קשור באמת נינה. "מי זה?" מייקל שאל בהתענינות הסתכלתי לתוך עיניו הירוקות, ואי הן מושלמות עכשיו אני שמה לב שזה לא רק ירוק יש בהן גם קצת חום. "ניקו" אמרתי בקצרה לא רוצה לפרט וחזרתי לאכול "אתם עדיין מדברים?" הוא אמשיך לחקור ורק אז הבנתי שהוא היחיד בארמון שלא יודע את זה, "תגלי לו" ליאם דירבן אותי והבנתי שאין לי ברירה "אני וניקו ביחד" אמרתי מסתכלת על הכל חוץ מעל עיניו. "או" הוא אמר וחזר לאכול אני לא יודעת למה אבל נראלי ראיתי עצב בעיניים שלו.

"נינה החבר שלך פה" אמה צעקה ופתחה בשירה בכל רחבי הארמון, שמישהו יעזור לי למה אין לי חברה יותר שפויה. ירדתי למטה רואה את ניקו מדבר עם ליאם אני אמורה לדאוג?. "היי" אמרתי וכשניקו ראה אותי התחבקנו "על מה דיברתם?" שאלתי, "הזהרתי אותו שאם הוא יפגע בך הוא לא השאר חיי" ליאם אמר והלך לא נותן לי להגיב. "תתעלם" אמרתי תוך כדי גלגול עיניים "מה אתה עושה פה?" שאלתי מופתעת, "רציתי לעשות לך הפתעה" הוא אמר וחייך "אהבת?" הוא שאל "מאוד" אמרתי בחיוך ולקחתי אותו לגינה. "מדהים פה" ניקו אמר אחרי שהלכנו כבר 20 דקות בחוץ ודיברנו. "כן מאוד" עניתי הסתכלתי על ידי, אוי לא פאק לא צומח לי שיערות עבות שחורות על כל הידים, זה צומח בקצב ממש מהיר ולא כמו בדרך כלל פשוט במכה וזה ממשיך לצמוח. "אני הולכת שניה לשירותים תשאר כאן" אמרתי ורצתי לתוך הארמון לא נותנת לו להגיב, "אמה!!" צעקתי מחפשת אותה בכל מקום "פה" אמה אמרה יוצאת מהחדר אוכל עם שוקולד נו אלה מה. "מה קרה לך?" היא שאלה מזועזת כשהיא רואה את העור שלי, "אני מתחילה להשתנות" אמרתי בלחץ "בואי" היא אמרה וגררה אותי לחדר שלה.

תודה לאל הפגישה הזאת עברה בשלום, "מה עבר לך על העור?" ליאם שאל כשהוא ומייקל עברו לידי והבחינו בידי "אמה צבעה לי את כל השערות בצבע למתכות?" הסברתי בשאלה. "למה?" מייקל שאל מזועזע "כי השיערות התחילו ממש לצמוח כשהייתי עם ניקו" הסברתי. "אז למה לא לבשת ג'קט או חולצה ארוכה?" ליאם שאל "עכשיו אתה אומר לי" אמרתי והבנתי איזה טמטום שלא חשבתי על זה בעצמי, לפחות אמה צבעה טוב. אז כשהיו שיערות העור היה נראה עוד נורמאלי, כי הצבע למתכות הוא בצבע העור שלי אבל עכשיו כשכל השיערות נעלמו זה נראה אסון. "טוב לפחות ניקו לא שם לב לעור שלי ואיזה אושר הצמיחה הפסיקה, והעור שלי חזר להיות נורמאלי עפתי להתקלח" אמרתי בהקלה ורצתי למקלחת.

"איזה כיף לראות אותך" שמעתי את פיטר, ירדתי במדרגות רואה את פיטר מדבר עם נערה בערך בגילי עם שיער שחור ועיניים כחולות וקצת מלאה ואו היא יפיפיה. "ליאן" שמעתי את מייקל וראיתי אותו בא מחדר אחר ומסתכל עליה בהפתעה, "מה את עושה פה?" הוא שאל עדיין מופתע "באתי לראות מה השתנה" הנערה שהבנתי שקוראים לה ליאן ענתה. "נינה בואי" פיטר אמר כשראה אותי, ירדתי באיטיות קצת פדיחה שקלטו אותי. "תכירי ליאן זאת נינה הבת שלי" פיטר אמר וחייך "נינה זאת ליאן ליאן היא ה.." "ליאן" קולו של ליאם קטע את מה שפיטר רצה להסביר, הסתכלתי למעלה רואה אותו יורד במהירות במדרגות והוא חיבק אותה. "נינה" מייקל מושך את צומת ליבי והסתכלתי עליו, "ליאן היא האקסית שלי" הוא אמר מטיל את הפצצה.

היי סורי אם היה פרק קצת משעמם.

יש לי רעיונות אבל הם לא הסתדרו עם הפרק הזה, 

ורציתי כבר להגיע לקטע עם ליאן. 

אז מה אתן חושבות על ליאן?,
ועל ניקו?.

מקווה שאהבתן.

הצבעות ותגובות וממשיכה.

אוהבת אותכן.