הפכתי לרוצחת

פרק 33-מזל טוב

-נקודת המבט של נינה-

קר לי, כל כך קר כאן. שכבתי במיטתי מתחת לשמיכת פוך מסתכלת דרך החלון על הגשם החזק. שמעתי דפיקה בדלת "כן" אמרתי ועברתי ממצב שכיבה לישיבה, "היום יום הולדת היום יום הולדת" מייקל נכנס עם מגש והתחיל לשיר "מזה?" שאלתי מופתעת. "ארוחת בוקר לנערת יום ההולדת הכי יפה בעולם" הוא אמר ונישק קלות בשפתי, חייכתי חיוך ענק והסתכלתי על עוגת היומלדת פנקייקים עם סירופ שוקולד ונס קפה אני כל כך הולכת לחלות בסוכרת אבל כל כך לא אכפת לי. "מייקל זה מדהים" אמרתי "איך את את מרגישה?" הוא שאל בדאגה בזמן שהניח את המגש על המיטה והתיישב מולי, "אני מתה מקור" אמרתי מנסה להתחמם "עם כמה שכבות את?" הוא שאל "כולל הפוך 3" אמרתי ויכולתי לראות את הדאגה העצומה בעיניו.

"תבדקי כמה חום יש לך" מייקל אמר והושיט לי מודד חום, לקחתי את המודד בלי להתווכח לא רוצה להדאיג אותו עוד יותר. "39 מעלות" הוא אמר אחרי שהמודד חום צפצף, "אני בסדר" אמרתי עם חיוך קטן מנסה להרגיע אותו הוא חייך בחזרה חיוך קטן אך ראיתי שהוא עדיין לחוץ. "טוב אולי עדיף שנשאר בארמון היום" מייקל אמר בלחש "תכננת שנצא?" שאלתי מופתעת, "זה היום הולדת 16 שלך אז כן רציתי שנחגוג כמו שצריך לפני המסיבה" הוא הסביר והסתכלתי עליו בבלבול. "איזה מסיבה בדיוק?" שאלתי לא מבינה "נו באמת נינה את הבת של פיטר בראיק המלך של אנשי הזאב, את נסיכה ברור שיהיה אירוע ענק לכבוד היום הולדת שלך" הוא אמר והייתי בהלם. ברור שאני יודעת שפיטר הוא האבא הביולוגי שלי אבל אני לא רגילה לחגוג יום הולדת באולם מפואר עם המון אוכל וטונות אנשים, מספיק לי עוגה ואת החברים שלי אני לא צריכה יותר מזה.

אחרי שאכלנו את הפניקיקים המושלמים קמתי מהמיטה. "אני צריכה לדבר עם פיטר" אמרתי ומייקל הנהנן "החלפתי חולצה כי הייתי עם פיגמה מחממת וחולצה דקה מתחת, לא אכפת לי שמייקל יראה אותי ערומה זה לא שאני בלי חזיה או משהו. הוא הסתכל עלי וראיתי שהוא קצת בהלם כשהסתכלתי על עיניו הבנתי שהוא לא מסתכל על פני אלה על ביטני, "מה?" שאלתי לא מבינה למה הוא כל כך מופתע "את ממש רזה" הוא אמר ונעצתי בו מבט שאם מבטים היו יכולים להרוג הוא כבר מזמן היה מת. "אתמול טענת שאני אוכלת המון ושאני שמנה היום אתה טוען שאני יותר מידי רזה ומכוערת?" שאלתי מתאפקת לא להרוג אותו, "לא לא את ממש לא מכוערת פשוט רואים לך את הצלעות" הוא התגונן אך רק התעצבנתי יותר. "אז אתה כן אומר שאני מכוערת" קבעתי ואז הבנתי מה הוא אמר, "מה זאת אומרת רואים לי את הצלעות?" שאלתי בהלם והסתכלתי על המראה מעלה קצת את החולצה ורואה שבאמת רואים לי את הצלעות. "זה מוזר אני אולי לא רזה אבל בדקתי לפני יומיים וכן הייתי במשקל תקין" אמרתי, "תבדקי את המשקל שלך" מייקל ביקש והצביע על המודד משקל שהיה בחדרי עליתי על המודד משקל בלי להתווכח. "מה?!!" אמרתי בהלם צועקת לוחשת "מה קרה?" הוא שאל ומיהר לקום מהמיטה שלי לעברי, "ירדתי 10 קילו" אמרתי וירדתי מהמודד משקל באיטיות "בכמה זמן?" הוא שאל בחשד. "ביומיים" אמרתי בהלם "אולי זה כי לא היית רעבה בזמן האחרון?" מייקל הציע אך הנדתי בראשי לשלילה, "רק אתמול לא אכלתי הרבה" הסברתי עם דאגה בקולי.