הפכתי לרוצחת

פרק 15-מקום מוכר

-נקודת המבט של ליאם-
"הפסדתם נינה מתה". המשפט הזה חזר על עצמו שוב ושוב בראשי העיניים שלי היו עצומות, לא רציתי להתמודד עם אמא של אמה או להסתכל על הגופה של נינה ולדעת שזהו נגמר אין יותר, לא הספקתי לספר לה את האמת כל כך רציתי אבל לא הספקתי. שמעתי קול יריה, כל כך רציתי לפתוח את העיניים אבל זה הרגיש כאילו אין לי שליטה על הגוף שלי. "ליאם" שמעתי את אבי, פתחתי את עיני רואה את ג'ייק מרים את אמא של אמה שכל הרגל שלה מדממת ואת אבי עומד לידי אומר לאחד מחיילו לקחת את נינה. "בוא נלך הביתה" הוא אמר באיטיות כאילו אם יעשה צעד אחד לא במקום יקרה לי משהו.

"יש!!!!!" שמעתי מישהו צורח. פתחתי את עיני ואז ראיתי שאני נמצא על המיטה האדומה שלי בחדר שלי, התיישבתי על המיטה עדיין שומע צרחות למטה. כניראה נרדמתי בדרך הביתה באוטו והחיילים של אבי לקחו אותי למיטה. הסתכלתי על חדרי הוא היה בצבע בורדו, ולא לפני שתגידו אני לא הומו או משהו אני פשוט מאוד אוהב בורדו, אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה שבנות אוהבות ורוד וסגול ובנים אוהבים כחול ושחור אני שונא שחור ואני מעדיף צבעים יותר בהירים מה רע?. ירדתי למטה החדר שלי היא קומה רביעית אבל יש מעלית אז לא כזה אכפת לי, ירדתי לסלון מנסה להבין מאיפה הרעש וכשהמעלית נפתחה ראיתי את מייקל צורח מילים כמו יש!!! והיא בסדר!! בכל הארמון. "מה הולך פה?" שאלתי את מייקל מנסה להבין מה עובר עליו, "היא חייה" הוא ענה במהירות כולו נרגש "נינה?" שאלתי בתקווה "כן" הוא ענה, "היא בחדר שלה והיא בסדר" הרגשתי אושר ענק שהיא בסדר. "אבל אל תלך בנתיים היא עוד לא קמה, תחכה שהיא תקום הרופא הזריק לה חומר לגוף כדי שהיא תוכל לנוח" מייקל אמר כשראה שאני מתכוון לחזור למעלית "סבבה" אמרתי והלכתי לחדרי.

-נקודת המבט של נינה-
אני לא מרגישה טוב.., בכלל לא, נראלי אני הולכת להקיא אני מרגישה מוזר אני לא יודעת אם חם לי או קר לי אבל אני חושבת שיש לי חום. לא באלי לקום למציאות הנורא ולהתעורר שוב במרתף המטונף, אין לי כוח יותר כל יום אחד השומרים שם מרביץ לי עד שנמאס לו. הבנתי שלא יעזור לי להשאיר את עיני סגורות אז החלטתי לפתוח אותן, לקח לי מעט זמן להתרגל לאור של השמש רגע שמש? האור היחידי שהיה שם הוא של החשמל. כשהצלחתי לפתוח את עיני הסתכלתי סביבי וראיתי שאני כבר לא במרתף הייתי בחדר שהיה נראלי כל כך מוכר אבל לא הבנתי מאיפה (הערת הכותבת-החדר מוכר לה מפרק 4), התישבתי ובחנתי את החדר ממש אהבתי אותו. המצעים של המיטה היו בצבע טורקיז והכריות בצבע בורדו, הקירות היו בצבע כחול מהמם והוילונות בצבע קרם. קמתי לאט הראש שלי התפוצץ אני שומעת בום בום בכל מקום, אני הולכת על הדלת ופותחת אותה באיטיות אני ממש עייפה אבל הסקרנות של להבין איפה אני הורגת אותי. הלכתי במסדרון וראיתי בסופו מעלית,  מדרגות שמובילות למטה ומדרגות שמובילות למעלה, נכנסתי למעלית ולחצתי על אחד הכפתורים לא הסתכלתי על מה פשוט לחצתי.