הפכתי לרוצחת

פרק 37-להלחם מכל הלב

-נקודת המבט של נינה-

"או היי אבא" ליאם אמר כשראינו את פיטר וניסה להתנהג רגיל אבל גם אני וגם ליאם ידענו שאנחנו בצרות. "מה קרה לך?" פיטר שאל אותי מתעלם מליאם והסתכל על רגלי, "נפלתי" עניתי בקצרה "אנחנו נדבר על זה בבית" הוא אמר ולא יכולתי לפספס את הכעס שבקולו. כן אנחנו די בצרות, אבל מה שמפחיד אותי זה לא מה שיקרה לי או לליאם אלה מה שיקרה לאמה.

"ג'ייק תיקח את נינה" פיטר אמר והסתכלתי עליו במבט רצחני, הוא יודע שאני שונאת שמחזיקים אותי כאילו אני תינוקת אבל הוא התעלם ממני. (הערת הכותבת-למי ששכחה ג'ייק הוא המפקד של כל החיילים וחבר טוב של פיטר). "אני יכולה ללכת לבד" רטנתי וסוף סוף פיטר הסתכל על עיני, "כבר קרה לי לא פעם ולא פעמיים שנפצעתי ביער והצלחתי לשרוד לבד" אמרתי והוא הסתכל עלי במבט לא מובן. "את יודעת מה ההבדל בין פעם לעכשיו?" פיטר שאל וחיכיתי שהוא יענה, "את כבר לא לבד" הוא ענה על שאלתו וראיתי בעיניו שהוא מתכוון לזה. כמו שאני מכירה את פיטר אין טעם להתווכח על זה, אז נתתי לג'ייק להרים אותי כמו שמרימים תינוק במצב ישיבה ולקחת אותי בחזרה לארמון, כשפיטר מקדימה ליאם ואוסקר מאחורינו והשומרים מקיפים אותנו מכל כיון.

-נקודת המבט של ליאם-

ישבתי במשרד של אבי, הוא קרא לי לפני כמה דקות וידעתי שהוא רוצה לדבר על מה שקרה היום. שמעתי את הדלת נסגרת ולא צריך להיות חכם גדול להבין שזה אבא שלי, הוא התיישב מולי על הכיסא שלו ומשום מה הוא נראה רגוע. "אמה וליאם חזרו" הוא התחיל להגיד ושתקתי לא כי לא ידעתי מה להגיד כי לא רציתי להגיד משהו שיעצבן אותו.

"יום יבוא ואני אפגוש את מותי" אבי התחיל לדבר, "כשהיום הזה יגיע אתה תחליף אותי אבל יהיה לך מאוד קשה לשלוט בכל הממלכה כשאין לך גבולות" הוא עצר ולאחר דקה המשיך עם כעס בקולו. "מה לעזאזל חשבת לעצמך?" אבי שאל וטרק את ידו על השולחן וקפצתי אחורה בבהלה, לא כי פחדתי ממנו נבהלתי מההלם הוא בחיים לא כעס עלי ככה. "תענה לי!" הוא אמר כמעט בצעקה, "מה חשבת לעצמך כשהסכמת להשתתף בתוכנית הזאת?!. ידעת שזה מסוכן, ידעת שאתה עומד לשחרר את מי שפגע באחותך הקטנה. יכולת לעצור את זה להודיע לי ובכל זאת בחרת לשתף עם זה פעולה" אבי אמר כשקולו עלה יותר ויותר מרגע לרגע עד שזה הגיע לצעקה.

"ומה אז אה?" שאלתי כשהרמתי את קולי גם כן והוא הסתכל עלי במבט לא מובן מחכה שהמשיך. "הייתי מספר לך על התוכנית והיית הורג את אמה?!"  שאלתי בכעס, "אם כמה שאני לא מת עליה אני לא הייתי נוגע בה אף פעם. ילדים הם מחוץ לתחום" אבי אמר את החוק הקבוע של הממלכה, לא משנה מה ילדים ותינוקות הם מחוץ לתחום.

"איך?" שאלתי את אבי לא מבין "איך מה?" הוא שאל, "איך ידעת על התוכנית ומי העלה את הרעיון?" הסברתי את עצמי. "זה היה חכם למחוק מכל המצלמות את כל מה שעשיתם, אבל אתם שכחתם שלמחשב שבמשרד שלי יש גישה לכל המצלמות" אבי אמר והבנתי שכאן טעינו.