פרק 32-לזכור את המתים

510 39 15
                                    

-נקודת המבט של נינה-

"תעשה טובה אל תדבר איתי יותר" אמרתי עם דמעות בעיניים, "נינה תרגעי" הוא אמר אך לא הקשבתי לו הדם שלי רתח מרוב זעם. "אל תגיד לי מה לעשות, אני שונאת אותך!" צעקתי כך שאי אפשר לפספס את הארס שבקולי ונאחזרתי בקיר כדי לא ליפול. "נינה מספיק את גם ככה לא מרגישה טוב, אז בשביל מה את מעמיסה על עצמך" הוא אמר בקול נוזף, "אני מצטערת על היום שנפגשנו" אמרתי והלכתי הכי מהר שיכולתי לחדרי.

-יום לפני-

"לא!!!" צרחתי וקפצתי מהספה הנוחה "את לא נורמאלית" מייקל אמר צוחק, "אני לא נורמאלית? היא הולכת להכנס לחדר הרוצח נמצא שם" אמרתי. "זה הסרט תאשימי את היוצרים" מייקל אמר עם חיוך, "בואי בואי" הוא אמר והתיישבתי לידו כשהוא מחבק אותי וראשי נשען על כתפו, מייקל לחץ על השלט והמשכנו לראות את הסרט אימה.

"מי רואה סרט איימה ב2 בלילה?" שאלתי בציניות, "אנשים שאין להם מה לעשות בחיים" מייקל אמר וחייכתי הוא נגע במצחי ומיהר להביט בי. "מה קרה?" שאלתי לא מבינה "את מרגישה טוב?" הוא שאל בחשש, "יש לי קצת סחרחורת וטיפה כואב לי הראש אבל זה כלום למה?" שאלתי לא מבינה. "אני חושב שיש לך חום" הוא אמר, "חכי" מייקל אמר וקם במהירות מהספה לא נותן לי להגיב.

"תקחי" הוא אמר מושיט לי מודד חום, "זה הכרחי?" שאלתי. אני שונאת להכניס דברים לפה שלי, וזה אומר שאני צריכה לסתום עד שזה יצפצף אני לא יודעת לא לדבר זה קשה מידי. "כן" הוא אמר ונאנחתי "בשבילי" הוא ביקש והסתכל עלי עם עיני כלב, "רק כי אני אוהבת אותך" אמרתי והוא חייך בזמן שלקחתי ממנו את המודד חום.

"יש לך חום" הוא אמר "כמה?" שאלתי "39 זה לא טוב" הוא אמר ולא יכולתי לפספס את הדאגה שבקולו, "אני בסדר" אמרתי במטרה להרגיע אותו ולפתע הרגשתי סחרחורת מטורפת. "היי את בסדר?" מיייקל שאל בדאגה כשראה שאני לא מאופסת, "כן כן" מיהרתי לענות.

"אולי את בהריון?" מייקל אמר לפתע והסתכלתי עליו כאילו הוא נפל מהירח. "מי בהריון?" פיטר בא ושאל ולפני שהספקתי לענות הוא התחיל לדבר, "אין מצב שאת בהריון הבנת אותי?, את רק בת חמש עשרה מה פתאום הריון בשום פנים ואופן לא,איך הגעת למצב הזה?, עם מי שכבת?, ולמה?, מה את מנסה להרוס לעצמך את החיים??" "איפה הכפתור השתקה?" שאלתי את מייקל בזמן שפיטר המשיך לדבר ללא הפסקה, "אילו רק הייתי יודע" הוא מלמל.

"פיטר אני.." ניסיתי לדבר אך פיטר שוב קטע אותי, "היי" שמעתי את קולו של ליאם וראיתי אותו בא ומתיישב לידנו מסתכל על פיטר. "כמה זמן הוא ככה?" ליאם שאל "שעה" מייקל אמר ונאנחתי "אבא!" ליאם אמר לפתע בצעקה, "שקט שלוש בלילה מה אתה צועק" פיטר אמר "אתה חופר כבר שעה" אמרתי את המובן מעליו "את בכלל תשתקי" הוא אמר וגלגלתי את עיני. "מה קרה?"ליאם שאל לא מבין "אחותך בהריון" פיטר אמר וליאם הסתכל עלי המום, "לא אני לא" אמרתי ביאוש "את לא?" פיטר שאל מופתע "לא" אמרתי במהירות "למה חשבת שהיא בהריון?" ליאם שאל. "כי מייקל אמר את זה" הוא ענה "מייקל?" ליאם שאל את מייקל מסתכל עליו לא מבין, "זאת רק אפשרות כי נינה לא מרגישה טוב אז אמרתי בצחוק" הוא אמר מתגונן כשראה את מבטי המאיים. "את לא מרגישה טוב?" פיטר שאל ולא יכולתי לפספס את הדאגה שבקולו, "אני בסדר" אמרתי משקרת עדיין מרגישה סחרחורת "יש לך חום 39" מייקל אמר עדיין מודאג. "נינה לכי לחדר אני אביא לך רופא" פיטר אמר "איזה רופא השעה שלוש בלילה" אמרתי לא מבינה, "יש פה כמה רופאים בארמון הם עובדים 24 שעות ביממה עכשיו לכי" הוא אמר בטון שלא משאיר מקום לויכוח.

הפכתי לרוצחתWhere stories live. Discover now