פרק 21-אימונים ושיגעונות

627 44 21
                                    

-נקודת המבט של נינה-
"בוקר טוב עולם מה שלום כולם" שרתי בזמן שאני מקפצת ברחבי הארמון. אני לא יודעת למה אבל יש לי מצב רוח ממש טוב היום. חיפשתי את החדר של מייקל וכשהייתי בקומה שלו שמעתי אותו צורח, "תקשיב לי טוב יא אפס אני הצודק פה ולא אתה אוקי?!" פתחתי את הדלת מאיפה שמגיע הצעקות וראיתי את מייקל עומד וצועק על ספר. "מה אתה עושה?" שאלתי מסתכלת עליו ומתאפקת לא לצחוק, "פתרתי תרגיל במתמטיקה וזה לא יוצא נכון הספר טעה לא אני" הוא אמר. התקדמתי לעבר השולחן ובדקתי את התרגיל "לאן נעלם ה4?" שאלתי "אה נכון" הוא אמר, "לא סיימת ללמוד בכיתה ה"? הוא שאל מבולבל "כן אז?" שאלתי "אז איך הבנת את הטעות?" הוא הסתכל עלי לא מבין. "ראיתי שה-4 נעלם לידעיתך יש לי אחלה ראייה" אמרתי, "טוב לי הספיק ביה"ס להיום ביי בנתיים" אמרתי ויצאתי שומעת אותו אומר לי ביי.

אחרי הביקור 'המדהים' אצל מייקל החלטתי ללכת לליאם, זכרתי איפה זה מהפעם שחיפשתי אקדח. נכנסתי לחדר של ליאם וראיתי שהוא מביט על המראה, המראה לא הייתה מול הדלת אז הוא לא ראה אותי. "מי הגבר?, אתה הגבר ליאם כן אתה" הוא עצר ואז המשיך, "תראה לאמה מי אתה ושאתה לא הילד שהיית פעם". "נכון ליאם אתה הגבר" אמרתי מתה מצחוק הוא הסתובב עלי והסמיק, "כמה זמן את כבר פה?" הוא שאל כשכל הפנים שלו אדומות. "מאז שאמרת מי הגבר" אמרתי בחיוך, "תראה לאמה מי הגבר בהצלחה" אמרתי ויצאתי משאירה אותו נבוך. 

הלכתי למעלית עולה לקומה של אמה, מתאים לי להציק לה קצת. הגעתי לקומה שלה "קואזנה בויליני" שמעתי כל מיני מילים מוזרות כאלה. פתחתי את הדלת לחדר שממנו שמעתי את הרעשים מה לעזאזל? הילדה התחרפנה, ראיתי את אמה עומדת על רגל אחת כשהידים שלה פרוסות לצדדים והעיניים שלה עצומות. היא הייתה בשקט כמה זמן ואז התחילה לדבר, "חילה מכ ג'לק ירכ חנ הקוריקוקוקו" ואז היא פתחה את העיניים והסתכלה עלי במבט מופתע, "או היי נינה" היא אמרה רואים שהיא לא ציפתה לראות אותי. "מה את עושה?" שאלתי מנסה להבין מה הלך פה הרגע, "אני מנקה את הגוף שלי מאנרגיות שליליות ומעניקה לאן אנרגיות חיוביות" היא הסבירה "רוצה להצטרף?" היא שאלה, "לא זה בסדר אני שלמה עם האנרגיות שלי ביי" אמרתי ויצאתי.

אחרי כל השיגעון הזה החלטתי ללכת לחפש את ג'ייק. נכנסתי לחדר אחד בקומה 3 הוא היה יפה, המיטה הייתה בצבע שחור, עם כריות בצבע טורקיז, והקיר היה צבוע בצבע ירוק בקבוק הוא היה ריק מעניין של מי זה הסתובבתי לצאת. "נינה?" שמעתי את ג'ייק מאחורי "ג'ייק" אמרתי תוך כדי שהסתובבתי, וכשהסתכלתי עליו צרחתי ישר "אההההה" והוא צרח ביחד איתי "אהההה" ואז שאל בצעקה, "למה את צורחת?!" "מה יש לך על הפרצוף למען השם?" שאלתי אותו כל הפנים שלו היו מכוסים בצבע ירוק. "חייזרים ניסו לחדור לך למוח תוך כדי שינה?" שאלתי בלחץ, "מה לא זה המסכת פנים שלי היא מנקה לי את הפנים ואז הפנים שלי נקיות כמו טוסיק של תינוק" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט של מה לאור הדימוי שלו. "בבקשה אל תגלי לאף אחד על המסכת פנים שלי, אפילו פיטר לא יודע אם הוא ידע הוא יצחק עלי לנצח" הוא ביקש. אני מבינה למה, ברור שלא אמרתי לו את זה "סודך שמור איתי" אמרתי ויצאתי מהחדר לא נותנת לו להגיד מילה.

הפכתי לרוצחתWhere stories live. Discover now