הפכתי לרוצחת

פרק 12-מוות וחיים

-נקודת המבט של ליאם-

הלכתי. פשוט הלכתי, לא ראיתי כלום חוץ מאפלה מוחלטת זה היה כל כך מוזר לא ידעתי לאן אני הולך. ואז ראיתי אור הלכתי לכיוון האור זה הרגיש כמו נצח. ואז ראיתי מסך ענק לבן "סוף סוף משהו שהוא לא שחור" אמרתי בקול ורק אז הבנתי שדיברתי לעצמי. לפתע על המסך הופיעו מספרים 3 2 1 ואז הוקרן סירטון, ראיתי אישה שהייתה נראת לי כל כך מוכרת היא צעקה מכאב. היא כניראה יולדת כי ראיתי שיש לה בטן הריונית, ובאמת יצא מהבטן שלה ילד ואז ראיתי את אבא שלי ניגש אליה "איך נקרא לו?" הוא שאל מחייך כולו מאושר "מה דעתך על ליאם? האישה אמרה. ואז הבנתי למה היא כל כך מוכרת לי, זאת אמא שלי איבדתי אותה כשהייתי בן שלוש ישלי רק תמונה אחת איתה היום שבו נולדתי היא שנאה להצטלם ככה אבא שלי סיפר לי. נכון תמיד אומרים שלפני המוות רואים את החיים חולפים מול העיניים? אז זה מה שראיתי ראיתי עוד ועוד דברים שקראו לי. אני ומייקל משחקים כשהיינו בני 8, הפגישה הראשונה שלי עם אמה, שכשפגשתי את נינה כל כך הרבה דברים. 

"הלו!!" צעקתי בתקווה שמישהו ישמע אותי "אני מת?" שאלתי בפחד, לא רציתי למות לא הספקתי כלום בחיים לא להתחתן, לא להכיר את נינה בקושי הספקתי משהו. איזה למות עכשיו איך אני אשרוד בלי הציניות של נינה, בלי השטויות של מייקל, בלי הדאגה של אבי, בלי אהבה של אמה שלא משנה כמה זמן עבר מעולם לא נגמרה, איך זה אפשרי.

"ליאם" שמעתי קול, ואז ראיתי אותה היא יפיפיה היא הייתה בשמלה לבנה. "אמא" אמרתי מלא בגעגוע, "ילד שלי זה עוד לא הזמן שלך למות, עוד לא" היא אמרה וחייכה עלי חיוך קטן. "איך אני חוזר?" שאלתי מאושר שיש לי אפשרות לחזור לחיות "לך בעקבות הלב שלך" היא אמרה לי והסתכלתי עליה, "יש לך את זה ביותר קיטשי?" שאלתי בציניות מחייך והיא גלגלה עיניים. "קטישי קטישי אבל נכון יאלה לך כבר תחזור לחיים ותשמור אליהן" היא אמרה, "על מי?" שאלתי מבולבל "על אמה ונינה" היא אמרה. "את יודעת על אמה?" הסתכלתי עליה מופתע, "נראלך אני אפספס את אהבה הראשונה שלך" היא חייכה "אתה צריך ללכת" היא אמרה ונעלמה. התחלתי ללכת בעקבות הלב שלי ואי זה נשמע ממש קיטשי, ואז משום מקום ראיתי אור ממש חזק לא חשבתי פעמיים ודפקתי ריצה על האור.

חם לי ואי איזה חום, אני מרגיש בתוך לבה רותחת נראלי יש לי חום. פתחתי את העיניים באיטיות רואה שאני שוכב על מיטה גדולה ושיש עלי פוך, הוזזתי אותו במהירות כולי מזיעה מרוב שחם לי. ואז מייקל נכנס לחדר "קמת" הוא אמר מאושר, "מה קרה מייקל איפה אני?" שאלתי לא מבין מה הולך פה. "אתה בחדר שלך, הלכנו לכתובת שלפי החשד נינה שם אבל מסתבר שזאת הייתה מלכודת. בשניה שנכנסו איזה שומר אחד שהיה פה בארמון בשם סם הוציא סכין שפגע בך, החיילים של אבא שלך מייד עצרו אותו הוא מת" הוא אמר. "אז נינה לא פה.." אמרתי בעצב, "אנחנו נמצא אותה" הוא חייך מנסה לעודד אותי ."ליאם!" אבי נכנס וחיבק אותי ישר ראיתי את האושר על פניו "אתה בסדר", "כמה זמן ישנתי?" פחדתי מהתשובה "שבוע" אבי אמר "מה??" הייתי בהלם שבוע שלם. "פאק" אמרתי במהירות "מה קרה?" מייקל הסתכל עלי מבוהל, "נינה בשבי כבר שבועיים" אמרתי מיואש. "אל תדאג הרופא יבוא לבדוק אותך, אני בנתיים אחפש את נינה או קצה חוט שיעזור לנו, ואתה תשאר פה עם מייקל ותנוח כשתחלים תבוא לעזור לי" אבי התחיל לחלק הוראות הנהנתי במהירות ואבי יצא מהחדר.

-כעבור יומיים-

איך אתה? מייקל שאל. כבר הרגשתי יותר טוב הצלחתי לחזור לעמוד וללכת רגיל הרופא אמר שזה נס ושאם הסכין היה פוגע עוד קצת שמאלה אז או שהייתי מת או הופך לנכה, הוא אמר לי שאני צריך לנוח יום שלם ורק אז לקום וללכת רגיל אז אתמול נחתי והיום החלטתי לצאת לטייל ביער עם מייקל להרגע. "מיואש" עניתי לא היה לי כוח כבר כלום הלכנו קודם לאבא שלי לעזור לו בקשר לנינה, אבל הוא אמר לי שכרגע אין איך לעזור וכשיהיה הוא יקרא לי. ואז עצרתי בבת אחת מסתכל בהלם "ליאם?" מייקל הסתכל עלי לא מבין, "תסתכל" הוא הסתכל לאן שהצבעתי ואז ראה אותה. התקרבנו לוודא שזאת היא, "היי" אמרתי והיא הסתובבה "ליאם" "אמה" "אתה חיי?"היא שאלה בהלם "אני חיי" אמרתי מאושר לראות אותה שוב.

אמה וליאם נפגשו והוו פרק יחסית קצר אבל היי שלושה פרקים ביום זה הרבה אז זה פיצוי

מקווה שאהבתם.ן הצבעות ותגובות וממשיכה