הפכתי לרוצחת

פרק 5: 21 שאלות

-נקודת המבט של נינה-

קמתי ולרגע לא הבנתי מה קורה פה ואיפה אני. הסתכלתי על הסביבה וראיתי את השמיים שמכוסים בעננים והמון עצים והבנתי שאני ביער. התיישבתי על האדמה הקשה וראיתי את רגע איך קוראים לו אה כן ליאם, הוא ראה שהתעוררתי ושאלתי "מה קרה?". אני לא יודעת למה אבל ראיתי חיוך מרוצה שלא כל כך הבנתי למה אבל החלטתי להתעלם. ואז הוא התחיל לדבר "טיילתי ביער וראיתי אותך אז החלטתי לגשת, הצגת את עצמך ואז משום מה התעלפת כניראה שהתייבשת". "תודה" עניתי טוב כן אני המון זמן כבר ביער אבל אני כן יודעת נימוסים.

"ליאם!!! צעקתי בכל הכוחות שהיו לי, הייתי עייפה וחלשה אבל לא יכולתי לוותר רק התפללתי שזה לא נכון, שזה לא קורה. החזקתי ביד שלו מסתכלת עליו שוכב על הריצפה כששלולית של דם סביבו, ואני? אני בוכה כמו שלא בכיתי אף פעם. ואז הוא פתח את העיניים ראיתי כמה שהוא מתאמץ להגיד לי משהו, ואז הוא אמר "אני אוהב אותך" ואלה היו המילים האחרונות שלו בחייו.

פתחתי עיניים מתנשפת ורואה את ליאם שוכב לידי ישן. הסתכלי על השמיים וראיתי שהשמש כבר באמצע השמיים,"צהורים אה" כל כך שמחתי שזה היה רק חלום זה היה ממש מפחיד. 

ראיתי את ליאם מתחיל לזוז והבנתי שהוא מתעורר, אני ישבתי לידו וחיכיתי שיקום. "בוקר או צהורים מה שתחליט" אמרתי לו כשהוא קם, "בוקר או צהורים גם לך" הוא הסתכל עלי וחייך "רעבה?" הוא שאל ואז הבטן שלי קירקרה והלחיים שלי נהיו אדומות. "אני מבין שכן" הוא יסתכל עלי במבט משועשע ואני הסמקתי עוד יותר, ליאם קם והלך קצת קדימה וראיתי שהוא מחטט בתיק, מסתבר שהיה לו תיק כל הזמן הזה אפילו לא שמתי לב. הוא הוציא מהתיק שלו  רגע פוס!! לא האמנתי למראה עיני פנקיקים!!! . הסתכלתי עליו בהלם והוא רק התקרב ישב לידי ופתח את הקופסא של הפנקיקים, ושם ליד הקופסא סירופ שוקולד. הסתכלתי עליו כאילו הוא נפל מהירח "כדור הארץ לנינה!", ואז הבנתי שהוא לא מבין שאני לא מבינה שהוא מבין רגע מה הסתבכתי לא משנה. "מאיפה?" שאלתי מופתעת "זה טרי וטעים" הוא אמר בזמן שלקח פנקיק ואכל או יותר נכון טרף ביחד עם סירופ שוקולד "זה באמת משנה?". חשבתי ואז אמרתי "צודק",  והתחלנו לטרוף את הפנקיקים כאילו אין מחר. "80 בפנקיקים בפחות מחמש דקות ולא נשאר סירופ שוקולד שיא חדש", הוא אמר בזמן שהוא ליקק את השפתיים שלו מהסירופ, טוב כן אנחנו חזירים אבל להגנתי הרבה זמן לא אכלתי פנקיקים.

"רוצה משחק?", הסתכלתי על ליאם וחשבתי מה עדיף למות משעמום או לשחק אז החלטתי לזרום. "איזה?" שאלתי והוא חייך "אז ככה", הוא התחיל להסביר "למשחק קוראים 21 שאלות, כל אחד שואל 21 שאלות בתור שלו אני שואל שאלה ואז את שואלת שאלה". "לא הבנתי" עניתי מעט מבולבלת "אוקי תראי" הוא מסביר, "נגיד אני שואל אותך מה השם שלך? את צריכה לענות ואז שואלת שאלה אחרת כמו מה המאכל האהוב עלי?" הוא סיים להסביר. "אוקי", אמרתי "ואם אני לא רוצה לענות על שאלה?" "אז את אומרת שאת לא רוצה לענות ואז את מקבלת משימה שאת צריכה לבצע, כמו לקפוץ על רגל אחת דברים כאלה". "אוקי מגניב" אמרתי מחייכת מזה שמעכשיו אני כבר לא לבד .