הפכתי לרוצחת

פרק 11-אהבת חיי

-שעה לפני הדקירה של ליאם נקודת המבט של אמה-

ישבתי עם הורי לאכול ארוחת צהוריים. תאמת שלא הייתי כל כך רעבה שקעתי במחשבות על נינה, ההורים שלי אולי לא רצחו אותה אבל הם ממש מתעללים בה. הייתי שם אתמול והיא כולה הייתה מחוסה בדם ובפצעים אז אני מטפלת בה. לפתע הדלת נפתחה במהרה וסם נכנס, סם הוא חייל נאמן של ההורים שלי הם סומכים אליו בעיניים עצומות. "גברתי" הוא פנה לאימי, "המלך ובנו בדרך לכתובת שנתת לי "מעולה סם עבודה טובה אתה ראשי ללכת" אימי אמרה לו והוא הנהנן והלך. "אמא?", שאלתי "כן מתוקה" היא אמרה ושמעתי את השמחה בקולה מזה שקראתי לה אמא. "מה הולך פה? איזה כתובת" הייתי כולי מבולבלת לא הבנתי מה הולך פה, "אמא שלך נתנה לסם כתובת שיעביר אותה לאבא של ליאם" אבי ענה במקום אימי. "אבל למה שהוא יסמוך על סם?" שאלתי לא מבינה, "סם שתול שם" אימי אמרה וחייכה חיוך ניצחון. "מזה הכתובת הזאת?" שאלתי בפחד "מלכודת" אימי חייכה בערמומיות ,"זה בית נטוש כשליאם ואביו יגיעו לשם סם ידקור את ליאם ויהרוג אותו" אבי הסביר לי.

"אני לא מבינה" אמרתי ביאוש, "חטפנו את נינה זה לא מספיק פוגע באבא של ליאם? זה כל המטרה לא?". "מתוקה שלי" אמא שלי אמרה והסתכלה עלי, "המטרה שלנו זה לנקום אבא של ליאם רצח את שני הילדים שלי ועל זה אין מחילה". "רגע מה" הסתכלתי עליה בהלם "תסביר לה" אימי אמרה לאבי והוא הסתכל עלי והתחיל להסביר. "חמש שנים לפני שנולדת לי ולאמא שלך היו עוד שני ילדים "מה!!" הייתי בהלם, "אפשר להמשיך?" אבי שאל במעט כעס והנהנתי. "כמו שאת יודעת בין הערפדים לאנשי הזאב תמיד הייתה יריבות, אנשי הזאב כל הזמן מנסים להרוג אותנו ואנחנו אותם". "כן כן" עצרתי אותו "חוץ מפורים כי משום מה החלטתם שפורים זה יהיה חג של שלום" "בדיוק". הוא המשיך "שני הילדים שהיו לנו הם היו תאומים בן ובת, לבת קראו שלבי ולבן קראו תומאס הם היו בני עשר כשזה קרה. היינו בים אני הלכתי לקנות להם גלידה ואימך נשארה איתם ואז שמעתי יריות מרחוק", הוא עצר ראיתי שקשה לו אבל הייתי חייבת להמשיך לשמוע. "תמשיך" ביקשתי "ואז רצתי לאיפה שהם היו ראיתי את אימך ואת שלבי ותומאס הם שכבו על הריצפה מדממים, התקשרתי במהירות לאמבולנס וניסיתי לעשות להם אחייה. את אימך הצליחו להציל אבל שלבי מתה מייד בגלל שהכדור פגע לה בראש ולא היה אפשר להציל אותה. את תומאס הביאו לבית חולים אבל הוא מת כעבור שעתיים כי הוא איבד יותר מידי דם" אבי אמר. "ואיך זה קשור לאבא של ליאם?" שאלתי בבלבול "חקרתי את זה והוא זה שירה". כשאבי סיים את דבריו ראיתי דמעות בעיניו ואת אימי בוכה בצד לא מצליחה לעצור. "אז עכשיו אתם רוצים.." ניסיתי לשאול אבל פחדתי מהתשובה, "להרוג את ליאם בדיוק כמו שאבא שלו הרג את שני הילדים שלי" אבא שלי השלים אותי.

שכבתי בחדר ושקעתי במחשבות הולכים להרוג את ליאם הוא בגד בי, פגע בי, הוא פאקינג איש זאב אסור לך להתאהב בו אבל זה חזק ממני. מצד שני אבא שלו רצח את האחים שלי שמעולם לא הכרתי. מצד שלישי יש לי הזדמנות להציל את ליאם, אבל זה באמת מה שצריך לעשות?. לא יודעת המוח שלי התפוצץ ממחשבות, החלטתי לרדת למרתף לראות את נינה תמיד יש לה את העצות הכי טובות.

"נינה" קראתי לה כשנכנסתי ראיתי אותה שוכבת על המיטה. כשהיא ראתה אותי היא ניסתה לעבור למצב ישיבה ראיתי כמה קשה לה. כל הגוף שלה היה בפצעים נוראיים, הבגדים שלה היו קרועים והשיער שלה נראה נורא. "אני צריכה עצה" אמרתי מקווה שהיא תעזור לי "מה קרה?" היא הסתכלה בעיני רואה את הכאב שיש לי בעיניים, "ישלי שני אחים גדולים תאומים הם נרצחו לפני חמש שנים בגלל אבא של ליאם ועכשיו ההורים שלי רוצים לרצוח את ליאם כנקמה" אמרתי במהירות מתחילה לבכות. "איזה עצה את צריכה?" היא שאלה נגשת ישר ולעניין, "להציל את ליאם או להיות נאמנה להורים שלי" אמרתי בקושי רב. בקושי הצלחתי לדבר בגלל כל הדמעות, "תעני לי על שאלה אחת" היא אמרה "מה?" שאלתי רוצה לקבל עצה. "את אוהבת אותו?" היא הסתכלה לי בעיניים "אף פעם לא הפסקתי" עניתי בלב שלם לא היה ספק, גם כשליאם פגע בי ובגד בי גם אם הוא איש זאב אני עדיין אוהבת אותו. "אז לכי" היא אמרה "לאן?" שאלתי מבולבלת "תצילי את אהבת חייך לפני שיהיה מאוחר מידי" היא אמרה, ידעתי שהיא צודקת ניקיתי את הדמעות עם ידי ורצתי לעבר הבית שלו, כל כך הרבה זמן עבר ואני עדיין יודעת איפה הוא גר.

הגעתי לביתו "שיט" אמרתי. ראיתי את אביו של ליאם נכנס במהירות לרכב וחלק מהצבא נכנס לרכבים אחרים, ידעתי שליאם נמצא שם הגעתי מאוחר מידי לא בזבזתי זמן רצתי לבית שלי.

הגעתי הביתה מחפשת משהו שיכול לעזור לי. נכנסתי לחדר של ההורים שלי לא בזזבזתי זמן והתחלתי לחטט במגירות חיפשתי את הכתובת, אוףף חשבתי לעצמי הייתי צריכה לבקש מסם את הכתובת לפני שהוא הלך. פתחתי מגירה וראיתי מתחת למחברת פתק קטן ועל הפתק היה רשום כתובת. הכרתי את הכתובת הייתי באה לשם פעם כשהיה לי משעמם ומעמידה פנים שאני בלשית, ומנסה לברר מה קרה לפני שהבית הנטוש הפך לנטוש החזרתי את הפתק ורצתי במהירות לכיוון הבית הנטוש.

רצתי כמה שיותר מהר הרגשתי איך הרגליים שלי כואבות אבל לא היה לי אכפת, הגעתי לבית הנטוש והייתי מזועזעת. ראיתי את אבא של ליאם ואת מייקל שעד כמה שזכור לי הוא החבר הכי טוב של ליאם לוקחים את ליאם ומכניסים אותו המהירות לאוטו כשליאם מדמם. זהו אמרתי לעצמי. זה נגמר, ליאם מת.

אז כפיצוי על זה שלא כתבתי מליון שנה כתבתי שתי פרקים ביום אני בשוק מעצמי בדרך כלל אני מצליחה רק פרק אחד מקווה שאהבתם.ן את הפרק

הצבעות ותגובות וממשיכה