הפכתי לרוצחת

פרק 20-היסטוריה משפחתית

-נקודת המבט של פיטר-

"מ...ה?" נינה אמרה בגמגום ראיתי את ההלם של פניה, "שקרן!" היא צעקה וברחה. הסתכלתי מהחלון וראיתי אותה רצה מהארמון. "פיטר" שמעתי את ג'ייק "גיליתי לה" אמרתי כשראיתי שהוא מסתכל עלי בבלבול, "אז היא יודעת שהיא הבת שלך?" הוא שאל "כן" אמרתי עם חיוך קטן ."יש עליה שומרים?" שאלתי אותו "כן" ג'ייק ענה ושאל "אתה רוצה שנחזיר אותה?", "תתנו לה לרוץ בנתיים יש עוד שעה לשקיעה תגיד לשומרים שלה שיחזירו אותה לפני שיהיה חושך" אמרתי. "נינה מכירה את היער מעולה למה שלא תתן לה להיות בו קצת עד שתרגע?" ג'ייק הציע, "אני לא מוכן שהיא תהייה ביער אחרי החושך מסוכן שם במיוחד עכשיו כשהערפדים גילו אותה ויודעים שהיא הבת שלי הם ינסו לפגוע בה" הסברתי לג'ייק. "מה לעשות כשיחזירו אותה?" הוא שאל מחכה לפקודות, "תשימו אותה בחדר שלה תנעל את החדר ותשמור מבחוץ" אמרתי והוא הנהנן. ג'ייק עמד לצאת מהדלת אבל אז הסתובב ברגע האחרון "אפשר לשאול אותך שאלה?" הוא שאל במעט חשש, "ברור מה אתה רוצה לדעת?" שאלתי "איך אתה בטוח שנינה היא הבת שלך?" הוא התחיל לשאול "חוץ מזה שיש לה אותו השם כמו לבת שלך". "במשך שלוש שנים חיפשתי אותה. זה קרה כשהלכתי ברחוב ראיתי ילדה קטנה כל כך דומה לאמנדה שזה מדהים, ואז שמעתי אישה צועקת לה לבוא היא קראה לה נינה עקבתי אחרי הילדה עד שהגעתי לבית שלה בלילה לקחתי לה שערה מראשה, עשיתי בדיקת די אן אי ויצא התאמה מושלמת" אמרתי. "מאז שלחתי את החיילים שלי שיעקבו אחריה וישמרו עליה" סיימתי את הסברי, "העיקר שזאת באמת היא" ג'ייק אמר ויצא משאיר אותי לבד עם מחשבותי.

-כעבור שעה מנקודת המבט של נינה-

"מטומטם" צרחתי החיילים של פיטר הכניסו אותי בכוח לארמון מהיער אחרי שלקחו ממני את האקדח שלי. ראיתי את ג'ייק בא "לחדר שלה" הוא אמר לחיילים והם הקשיבו לו ולקחו אותי כשג'ייק הולך אחרינו, כשהגענו לחדר הם הכניסו אותי והדלת ננעלה. "חתיכת אפס" צרחתי כבר איזה 20 דקות שאני צורחת.

כבר אין לי קול נהייתי עייפה מכל הצרחות, ואז שמעתי את הדלת נפתחת. "ליאם" אמרתי בארס כעסתי עליו כל כך על זה שהוא חטף אותי, על זה שאבא שלו או שלי או לא יודעת של מי רצח את ההורים שלי ואחי או שהם לא באמת המשפחה שלי? אני כבר לא יודעת כלום. "מה אתה רוצה?" אמרתי מתאפקת לא ללכת איתו מכות, "סוף סוף הפסקת לצרוח כל הארמון שמע אותך" הוא אמר והעפתי לו סתירה. "אתה חטפת אותי חתיכת מניאק" אמרתי בעצבים הוא רק הסתכל עלי ואמר, "אותך לאבא" עם חיוך קטן "פיטר הוא לא אבא שלי!" אמרתי ישר רק מלחשוב על זה, אין מצב, בחיים לא. "הוא אבא שלך ואת אחותי בין אם תרצי או לא" הוא אמר ויצא מהחדר.

-נקודת המבט של פיטר-

נכנסתי לחדר של נינה היא נעמדה ברגע שראתה אותי. "מה אתה רוצה חלאה?" היא אמרה בארס, "שמעתי שהרבצת לליאם" אמרתי מתעלם משאלתה, "אז אתה תהייה כמו אבא טוב ותעניש אותי?" היא אמרה בציניות. "את רוצה לקבל הסבר מלא או לא?" שאלתי, "איך אתה בטוח שאני הבת שלך?" היא שאלה יותר רגוע. "אלף השם שלך, בת הכתם לידה שעל הצוואר שלך, גימל והסיבה הכי טובה עשיתי בדיקות די אן אי" אמרתי והבאתי לה את הדף שמוכיח שהיא הבת שלי. "איך אני אדע שזה לא מזוייף?" היא שאלה "אין לי שום סיבה לשקר לך" עניתי. "מה אכפת לך ממני?" היא התחילה לשאול, "עובדה שגדלתי עם הורים אחרים מסרת אותי לאימוץ" היא אמרה בצער, "אני לא נטשתי אותך" אמרתי "אז תספר לי מה קרה" היא אמרה והתישבה על המיטה התיישבתי מולה והתחלתי לספר.