הפכתי לרוצחת

פרק 29-ריבים

-נקודת המבט של מייקל-

"ליאן" קראתי לה בזמן שהיא הולכת ומתעלמת ממני ואני אחריה, "את מוכנה להקשיב?" שאלתי ממשיך לעקוב אחריה עד שהיא עצרה והיא הסתובבה וראיתי שאנחנו נמצאים מול החדר שלה. "אל תדבר איתי יותר" היא אמרה וטרקה לי את הדלת בפנים, לא אני מפגר, עכשיו איבדתי אותה.

הלכתי במסדרון לחדר של ליאם הוא היחיד שיכול לעזור לי כרגע. "אמרתי לך שזה רעיון גרוע" שמעתי את ליאם אומר והייתי מחוץ לדלת מנסה להקשיב לשיחה, "לא אמרת הסכמת איתי" אמה אמרה בעצבים "אז חשבתי על זה טוב?" ליאם אמר עצבני. "אתה ידעת שחלק מהתוכנית היא שמייקל וליאן היפרדו" היא אמרה, רגע מה הם תכננו את זה?. "כן אבל התוכנית הייתה שנשחק מחבואים ומייקל ונינה הסתתרו באותו המקום כדי שמייקל ונינה יבינו שהם מתים אחד על השניה, ומייקל יפרד מליאן בשבילה לא שליאן תסבול ככה" ליאם אמר. אני בכלל לא מאוהב בנינה מה הם רוצים, טוב אולי כן קצת אבל אני לא בטוח ובאיזה זכות הם עושים את זה.

נכנסתי לחדר קוטע את שיחתם "מייקל" ליאם אמר וראיתי שהוא קצת לחוץ, הסתכלתי על אמה וכם היא נראתה לחוצה. "כל המחבואים הזה היה בשביל שאני אפרד מליאן?!" שאלתי בכעס "מייקל אנחנו רק..." אמה התחילה להגיד אך קטעתי אותה ,"תסתמי כבר" צעקתי עליה "היי מה קורה ממתי אתה מתנהג ככה?" ליאם שאל וראיתי שגם הוא מתחיל להיות עצבני. "מאז שהאנשים שהכי קרובים עלי עושים דברים מאחורי הגב שלי" התחלתי להגיד, "אל תדברו איתי יותר לא את ולא אתה פשוט תעזבו אותי" אמרתי לליאם ואמה ויצאתי מהחדר לא נותן להם להגיב.

-כעבור שבוע-

אני עדיין כועס על אמה וליאם הם ניסו לדבר איתי אבל פשוט התעלמתי, אני לא מוכן לדבר איתם לפחות לא כרגע. הלכתי לחדר של נינה, כן זה נשמע מטומטם עכשיו ללכת אליה אחרי מה שקרה לפני שבוע אבל אני לא מדבר עם ליאם ואמה וליאן לא מדברת איתי נינה היא היחידה שנשארה לי.

דפקתי על הדלת של החדר של נינה "כן" שמעתי אותה אומרת ונכנסתי לחדר, "היי" אני אומר רואה אותה מסתכלת מהחלון "היי" היא אמרה עדיין לא מסתובבת אלי. "על מה את מסתכלת?" שאלתי מתקרב עליה "על השמיים" היא ענתה בפשטות, "פיטר עדיין לא נותן לך לתת?" שאלתי וראיתי את מבטה העצוב של נינה "לא" היא אמרה ויכולתי לשמוע את הצער שבקולה. "רוצה ללכת למקום שאת יכולה ללכת אליו גם לבד ואפשר לראות משם את השמיים?" שאלתי והיא הסתכלה עלי מבולבלת, "לאן?" נינה שאלה את תראי בואי" אמרתי ולקחתי אותה.

"לאן אנחנו עולים?" נינה שאלה כשהיינו במעלית עולים לקומה האחרונה. "למקום שבו תוכלי להרגיש חופשיה" עניתי בכלליות ואז המעלית נפתחה, "בואי" אמרתי והובלתי אותה אחרי פתחתי את הדלת ולאחר שנכנסנו נעלתי אותה. "איפה אנחנו?" היא שאלה מבולבלת "אנחנו בגג" אמרתי וחייכתי כשראיתי את חיוכה, "יפה פה ממש" היא אמרה ידעתי שהיא תאהב.