התרחקתי ממנו מעט הייתה לי הרגשה מוזרה כלפיו, "למה את מתרחקת?" הוא שאל "אני לא סומכת על אנשים" אמרתי באדישות "טוב זה הגיוני" הוא אמר.
"אז" הוא התחיל "מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה" הסתכלתי עליו וגלגלתי עיינים, "יש לך את זה ביותר קיטשי?" שאלתי תוך כדי שהוא מתקרב עלי יותר ויותר ואני מתרחקת ממנו עד שאני נתקלת בעץ. הוא שם את שתי הידים שלו על העץ ולא נותן לי אפשרות לברוח, "האמת שכן" הוא הסתכל עלי בחיוך ערמומי לא חשבתי פעמיים והרבצתי לו עם הרגל שלי בביצים, הוא התקפל מכאב ומיהרתי לברוח כמה שיותר מהר כמה שיותר רחוק.
ואז הוא צץ משום מקום והוא היה ממש מולי "איך?" שאלתי מופתעת בזמן שאני מנסה להסדיר נשימה "יש לי כמה טריקים בשרבול", הוא ענה ותוך שניה הוציא אקדח מיהרתי להוציא את שלי אבל הוא לא היה בכיס של המכנסיים שלי." "כן.." הוא התחיל לומר "הייתי צריך לציין שלקחתי לך את האקדח זמן שהיית צמודה לעץ" הסתכלתי עליו מופתעת "לא הרגשתי כלום" עניתי "כן אני מומחה בדברים האלה" הוא אמר וכיון את האקדח לראש שלי, "עכשיו את תתנהגי יפה ותבואי איתי" הוא הסתכל עלי במבט מאיים ועיניו התחילו להיות אדומות. התסכלתי עמוק לעיניו לא זה לא האדם שרצח את הורי ואחי חשבתי לעצמי, העיינים של ליאם הרבה פחות אדומות למדתי לזהות טוב טוב את העיינים של הרוצח.
ליאם תפס לי את היד בחוזקה וגרר אותי אחריו, לא התנגדתי אני לא מכירה אותו והייתה לי תחושה שהוא לא יהסס לירות בי אם צריך ואז נזכרתי במשהו. הורדתי את התיק שעל הגב שלי מכתף אחת "מה את עושה?" ליאם שאל אותי בטון חשדני וקצת מאיים "אני צמאה" אני בפשטות, ליאם הסתכל סביבו והתקרב לאבן אחת גדולה "שבי" הוא ציווה עלי כשהאקדח שלי עדיין מכוון לראש שלי, התיישבתי והוא המשיך לעמוד לא זז אפילו קצת "תשתי" הוא אמר פתחתי את התיק ואת הבקבוק מים ואז הסתכלתי עליו. האקדח עדיין היה מכוון עלי אבל הוא לא הסתכל עלי מיהרתי להוציא סכין קטנה שלקחתי מהבית של שרה ממש בדקה התשעים החזרתי את המים וסגרתי את התיק בעדינות כדי שלא ישמע, שמתי אותו על כתפי ואת הסכין הקטנה החבאתי מאחורי גבי ליאם עדיין לא הסתכל עלי מיהרתי לתקוע את הסכין בצלע שלו והוא נענק מכאב לקחתי את הסכין וברחתי מהר. אבל אז נער בערך בגיל 20 היה מולי והוא כיוון אלי את החרב שלו מיהרתי להגן על עצמי ואז מבלי ששמתי לב קלטתי צבא שלם מקיף אותי. חלקם עם חרבות וחלקם עם חץ וקשת ואז ראיתי את ליאם מתקדם כשהוא מדמם עם שני נערים בסביבות הגיל 18 עוזרים לו לעמוד.
"תניחי את הסכין" הוא אמר וראיתי שעיניו כבר יותר אדומות אבל לא כמו של האיש שרצח את הורי ואחי, אולי הוא דומה לו אבל זה לא הוא. ידעתי שאין לי סיכוי להלחם נגד צבא שלם הנחתי את הסכין בכניעה "תקחו אותה" הוא פקד ושני נערים בני 20 בערך הגיעו והחזיקו בי כל אחד ביד אחרת והם גררו אותי משם, ניסיתי להתנגד אבל הם לא הרפו שאר הצבא פינה את הדרך כדי שנוכל לעבור.
כעבור לא הרבה זמן הגענו לארמון ענק "ואו" אמרתי בהלם מגיל חמש או 6 בערך אני ביער ואף פעם לא ראיתי את הארמון הזה איך פספתי אותו?, בכניסה עמד שומר בערך בן 19 הוא היה נמוך עם קצת שרירים ובצד השני של השער עמדה נערה בת 20 בערך היא הייתה יותר גבוה הסתכלתי לה בעיניים בזמן שהם פתחו את השער,היא נראתה מאוד קשוחה והעדפתי לא להתעסק איתה. השומרים שהחזיקו בי לא הרפו וברגע שהשער נפתח הם הכניסו אותי פנימה ולא משנה כמה התנגדתי הם לא הרפו אפילו מעט. נכנסתי ואז ראיתי שמולי עומד איש גבוה, הוא נראה יותר מבוגר מכל השאר היה לו שיער קצר בצבע חום ועיניים אפורות מעורבב עם ירוק "הוד מעלתך" אמרו שני הנערים והשתחוו.
הוא היה נראה קצת מופתע לראות אותי ואז ליאם נכנס עם שני הנערים שעוזרו לו לעמוד. "ליאם?!" האיש יסתכל עליו מזועזע "מה קרה לך?" הוא שאל מופתע וליאם הסתכל עלי "היא" הוא ענה מאשים אותי, "דרשת את זה" אמרתי עם חיוך קטן וליאם הסתכל עלי במבט עצבני. "טוב מספיק!" האיש אמר והרים מעט את הקול "קחו אותם למרפאה תטפלו בליאם ותבדקו שלא נגרם לילדה נזק, קודם תבדקו את הידיים ואז תקשרו אותם עם האזיקים שלא תפגע בעוד משהו" "כן הוד מעלתך" אמרו כל הנערים במקהלה והם לקחו אותי ואת ליאם למרפאה.
הייתי במרפאה ראיתי איך חבשו את ליאם, המרפאה הייתה ממש ענקית בגודל של חמש בתים ענקיים טוב עם כל האנשים שגרים בארמון הזה אין פלא. הבנתי שהאיש הזה שהוא כניראה המלך מכיר את ליאם חשבתי מאיפה הם מכירים ואז הבנתי שהיחיד שיכול לענות לי זה ליאם, האיש הזה, ושאר השומרים פה מה הסיכויים משהו יסכים לענות לי. אחרי ששמו לי אזיקים בדקו אותי בכל מקום "טוב את בסדר גמור" הרופא אמר אחרי שסיים לבדוק אותי, "רק קחי כוס מים שלא תתיבשי" הוא אמר לא יכולתי להחזיק את מים כי הידיים שלי היו באזיקים מאחורי גבי אז הרופא שבדק אותי החזיק לי, שתיתי את המים אבל אז התחלתי להרגיש סחרחורת התחלתי לראות נקודות שחורות והתעלפתי.
ואו הפרק הזה יצא קצת יותר ארוך מקווה שאהבתם תודה רבה לכל מי שישב/ה וקרא/ה את הסיפור זה מאוד משמח אותי כל פעם שאני רואה שיש תגובה או הצבעה אין לכן מושג כמה זה חשוב לי אז שוב תודה לכל מי שקורא/ת אז הצבעות ותגובות ואני ממשיכה נפגש בפרק הבא
YOU ARE READING
הפכתי לרוצחת
Fantasyכן אני ילדה יתומה הוא רצח את אחי הקטן בן השלוש יום לפני יומולדת ארבע שלי הוא רצח את הורי יום אחרי שנהפכתי להיות בת חמש לא הוא לא איש רגיל ראיתי אותו העיניים שלו אדומות כדם זה היה איש זאב מאז רצח הורי אני בבתי יתומים אבל את האמת? היער הוא ה...
