פרק 5:
"תיזכרי.. שלנו לא משקרים" בלייק לחש לי בקול צרוד ואדיש והשאיר אותי שם.. בכיתי ובכיתי אבל אף אחד לא עזר לי כל העובר והשב צחק עליי והשפיל אותי.. בלי לחשוב יותר מדיי לקחתי את התיק מהכיתה וברחתי למזלי עדיין הייתה הפסקה יצאתי מהשער האחורי וישבתי בפארק מפוחדת בוכה ומתפתלת מכאבים.. בכיתי שם כמה שעות עד ששקעתי בשינה.. כן ישנתי על ספסל אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שישנתי בלי פחד מההצלפות של הוריי או הקללות שלהם לפתע עבר מישהו עם אופניים שהעיר אותי שיפשפתי את עיניי אבל עדיין לא קמתי מהספסל הרגשתי ששם אני יכולה לשבת ולהתפרק ולחשוב על חיי.. שכבתי על הדשא שבפארק המבודד שהייתי עד שקיבלתי הודעה מרייצ'ל 'איפה היית בשאר היום?.. המורים שאלו עלייך'
היא שלחה 'זה לא אכפת לי' שלחתי וכיביתי את הטלפון 'טוב.. איפה את עכשיו?' היא שאלה 'בפארק המבודד ליד הספסל' שלחתי 'אני באה אלייך' היא שלחה לי וכיביתי את הטלפון ישבתי מתחת לעץ וחיכיתי לה.. חיכיתי שעה ובאיזשהו שלב התייאשתי אז חזרתי וראיתי...
•הודעה•
שבת שלום לכולן!
בפרק הקודם הייתה לי פדיחה הפרק עלה אבל התמונה לא.. אני אנסה לעשות קולאג' של כל הדמויות או למצוא פיתרון אחר.
מצטערת אוהבת אתכן הרבה!
YOU ARE READING
stay strong
Romanceהקדמה: התחלתי לבכות חתכתי וחתכתי שני חתכים ועוד שני חתכים ועוד חתך ועוד אחד ועוד אחד עד שהכל נהייה שחור... היי, קוראים לי אלכס אני בכיתה י"א ואני גרה בניו יורק.. אני הילדה הזאת שאף אחד לא סובל. זאת שכולם שונאים ללא סיבה אני עוברת בריונות בבית הספר...
