stay strong

מרתון!! מוקדש לשני ועומר♡

פרק 68:

הדלת נפתחה וזה היה דיימון לא רציתי שיראה שבכיתי ולכן מחיתי את דמעותיי "מלאך קטן" הוא אמר והתקרב אליי "אחת שלי את בכית?" הוא שאל "לא.. פשוט נכנס לי משהו לעין" שיקרתי כי לא רציתי שידאג "בשני העיניים?" הוא שאל "מלאך שלי.. תספרי לי.. זה בגלל בלייק?" הוא שאל "כן" עניתי "אל תתני לו את התענוג לראות שנשברת" הוא אמר כשחיבק אותי ובכיתי אל חזהו "אני מבטיח לך שאני תמיד יהיה איתך" הוא אמר והמשיך לחבק אותי.. ישבנו על הרצפה מחובקים אולי שעה וזה הספיק לי כדי להרגיש שוב טוב אחרי זה ירדנו למטה וסופי הסתכלה עליי במבט מודאג הינהנתי בחיוך והיא הבינה שאני בסדר.. התיישבנו לאכול ישבתי ליד דיימון ואז הלכנו לעשות שיעורים ללמוד למבחן בהיסטוריה..
"בואי נלך לים" דיימון אמר פתאום "עכשיו?" שאלתי "כן.. אין לי כוח ללמוד עכשיו היסטוריה יש את מחר" הוא אמר "דיימון אף פעם אין לך כוח ללמוד היסטוריה" אמרתי וצחקתי "תראה את זאתי" הוא אמר ועוד יותר צחקתי "קיצור רוצה?" הוא שאל "טוב.." עניתי והתארגנו דיימון לבש בגד ים כחול כהה עם גופייה ואני לבשתי בגד ים שחור עם תחתון כתום (בתמונה) ומעל מכנס קצר וגופיית תחרה לבנה אספתי את שערי לקוקו גבוה הכנו תיק ויצאנו הלכנו לאותו החוף המבודד התיישבנו על החול והסתכלתי על המים על הגלים שמעתי את הרחשים שלהם עצמתי את עיניי ידעתי שדיימון מסתכל עליי והתחלתי לדבר "פעם הייתה תקופה שכל יום הייתי מגיעה לים בשעה שהחוף ריק.. הייתי מתיישבת ועושה בדיוק את מה שאני עושה עכשיו.." סיפרתי כשעיניי עצומות ואני ניזכרת בימים האלו "הייתי מתיישבת כמה שיותר קרוב למים ומסתכלת על הגלים עוצמת את עיניי ושומעת את הרחש שלהם הייתי מדברת בלב ומספרת כל יום את כל מה שעבר עליי בכל גל שעבר הרגשתי כאילו הוא לוקח ממני את הכאב.. הייתי מגיעה לפה כל יום וזה מה שהייתי עושה תמיד.
ניסיתי תמיד לספר לדברים שלא באמת יכולים לשמוע אבל הם כן יכולים להקשיב ולתת לי להרגיש חופשיה אחרי זה" אמרתי והסתכלתי עליו "וואו" הוא אמר "לגמרי" עניתי "את אף פעם לא פגעת בעצמך בגלל כל הדברים האלה נכון?"...