stay strong

פרק 99

פרק 99:

"אני אוהב את רייצ'ל מזמן ותמיד פחדתי שהיא לא תרצה אותי אז שתקתי אבל עכשיו אני כבר לא מסוגל לשתוק.. אז רייצ'ל שתדעי שאני אוהב אותך ואני תמיד תמיד יאהב" הוא אמר וגרם לה להסמיק "אני אוהבת אותך אדם" היא אמרה וכולם מחאו להם כפיים והם התנשקו עשינו עוד כמה סבבים "אז לוגן.. אמת או חובה?" אלכס שאלה במבט ערמומי "אמת" אמרתי "אמת שיש משהו שאתה מסתיר ממני?" היא שאלה ולא ידעתי מה לעשות כל כך רציתי לספר לה שזה נכון אבל לא מול כולם אז שיקרתי "אני לא מסתיר ממך שום דבר.. הכל בינינו אמיתי" אמרתי והרגשתי כל כך רע.. דיימון הסתכל עליי במבט נגעל וכל כך רצה לדפוק לי מכות "טוב אממ.. אני אסובב" אדר אמרה כדי להוציא את כולנו מהסיטואציה "אלכס שואלת את דיימון" איתי אמר "אמת או חובה?" היא שאלה אותו "אמת" הוא ענה "איזה פחדנים אתם אפשר לחשוב איזה חובות כבר יתנו לכם" מאדי אמרה וכולנו צחקנו אבל תכלס זה נכון.. הגיע הזמן של כולנו לומר את האמת על מה שאנחנו מרגישים ועל מה שעשינו "אמת שאתה עדיין מרגיש אליי משהו?" אלכס שאלה את דיימון והייתי בהלם.. זה הרי ברור עם כל המבטים שלו עלייה "אמת" הוא אמר והשפיל את מבטו..
~נקודת המבט של אלכס~
"אמת או חובה" שאלתי את דיימון אחרי שאדר סובבה את הבקבוק "אמת" הוא אמר וחשבתי על שאלה.. הוא יהיה חייב לומר את האמת ואני סוף סוף אדע אם הוא מרגיש אליי משהו עדיין "איזה פחדנים אתם אפשר לחשוב איזה חובות כבר יתנו לכם" מאדי אמרה וכולנו צחקנו "אמת שאתה עדיין מרגיש אליי משהו?" שאלתי "אמת" הוא ענה והשפיל את ראשו הסתכלתי עליו והייתי דיי בהלם קמתי מהמעגל ויצאתי לבחוץ.. להירגע ממה שאני יודעת עכשיו "איך את?" שמעתי את קולה של אדר "להגיד לך את האמת שהכל חרא או לשקר לך שהכל ורוד עם נצנצים?" שאלתי בציניות "תגידי את האמת" היא אמרה "הכל חרא" עניתי ושתקתי היא התיישבה לידי הנחתי את ראשי עליה "את החברה הכי טובה שלי" לחשתי "בואי.. באנו להנות לא לשבת בצד ולחשוב על הדברים האלה" היא אמרה ונעמדה מולי "עכשיו בואי תהיי איתי ועם איתי ומאדי ורייצ'ל ולוגן ואדם" היא אמרה ומשכה בידי "אלכס באת בזמן אנחנו מצטלמים עכשיו" רייצ'ל אמרה ישר שמתי עליי את החיוך המזוייף והטוב שלי נעמדתי ליד לוגן ואדר חיבקתי אותם ומאדי צילמה "שלא תחשבי שהצלחת להתחמק ממני" לוגן לחש לי באוזן אחרי שהצטלמנו והלכתי למטבח לשתות מים "מה זה היה במשחק?" הוא שאל "מה היה במשחק?" שאלתי כלא מבינה אך הבנתי טוב מאוד "שאלת את דיימון אם הוא עדיין מרגיש אלייך משהו.." הוא אמר מסביר לי "ואסור לי?" שאלתי ולגמתי מעט מהמים שהיו ברשותי "מותר" הוא אמר כאילו נכנע "תודה על האישור" אמרתי לו והתכוונתי ללכת "את סתם עושה סצנות" הוא אמר "אני עושה סצנות? תראה איך אתה מתנהג אליי בגלל איזה משחק מטופש של ילדים" אמרתי וחזרתי לסלון "אני חוזרת הביתה" אמרתי וכולם שאלו למה "מצטערת חברים.. לא שמתי לב לשעה מחר בבוקר אני הולכת לסקוט ואני צריכה לקום מוקדם" אמרתי וכולם קמו לחבק אותי "ביי דברו איתי" אמרתי וברחתי משם.. התחלתי ללכת הביתה "אלכס חכי דקה" הסתובבתי וראיתי את דיימון "מה אתה רוצה דיימון?" שאלתי חסרת סבלנות הוא הסתכל עליי ואני עליו הסתכלנו אחד על השניה הוא בא לנשק אותי אבל הזזתי את הראש "אני מצטערת דיימון.. אני עם לוגן עכשיו" אמרתי הסתובבתי והלכתי השארתי אותו עומד שם הגעתי הביתה החלפתי בגדים נשכבתי במיטה וחשבתי על כל מה שקרה על דיימון ועל לוגן אני כל כך מבולבלת.. יכול להיות שאני עדיין אוהבת את דיימון?
~נקודת המבט של דיימון~
"אמת או חובה" אלכס שאלה אותי אחרי שאדר סובבה את הבקבוק "אמת" עניתי "איזה פחדנים אתם אפשר לחשוב איזה חובות כבר יתנו לכם" מאדי אמרה וכולנו צחקנו "אמת שאתה עדיין מרגיש אליי משהו?" היא שאלה "אמת" עניתי והשפלתי את ראשי היא הסתכלה עליי בהלם ויצאה מהמעגל "אני שמח שאמרת לה שאתה עדיין אוהב אותה" איתי לחש לי והינהנתי עברה בערך חצי שעה ולוגן קרא לי "מה יש? עכשיו אתה רוצה לקחת ממני את איתי או את אדם ולאיים עליי שתיפגע בהם?" עקצתי אותו "דיימון אני מצטער.. אני הבנתי היום משהו" הוא אמר "ומה הבנת בדיוק?" שאלתי אותו
"הבנתי שעשיתי טעות" הוא אמר "אני רואה איך אתה מסתכל עלייה ואני יודע שאתה עדיין אוהב אותה" הוא אמר "אוקיי" אמרתי מנסה לקדם אותו "זה תמיד הייתם אתם.. אני יודע שהיא אוהבת אותך ושאתה אוהב אותה.. אני רוצה שתחזרו" הוא אמר "באמת?" שאלתי וחיוך גדול עלה בפניי "לך אליה כבר" הוא אמר "תודה אחי" אמרתי ולחצנו יד "נו לך אלייה" הוא אמר בחיוך יצאתי מהמרפסת "אני הולך" הודעתי "לאן שאני חושב?" איתי שאל "כן" עניתי ויצאתי חיפשתי אותה ואז ראיתי אותה בפנייה "אלכס חכי דקה" אמרתי והיא הסתובבה אליי "מה אתה רוצה דיימון?" היא שאלה נסערת רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה אבל נעלמו לי המילים השתתקתי והתקרבתי אלייה עמדנו קרובים הנחתי את ידי על סנטרה והתכוונתי לנשק אותה אבל היא הזיזה את ראשה "אני מצטערת דיימון.. אני עם לוגן עכשיו" היא אמרה והלכה נעמדתי שם והרגשתי מטומטם הם עדיין ביחד? זה עוד תכסיס שלו.. לא הייתי צריך להקשיב לו הייתי צריך לסתום ולהישאר שם עם כולם.. היא התרחקה כלא הייתה רק כשלא ראיתי אותה באיזור התחלתי ללכת הביתה.. השעה כבר הייתה אחד בלילה הגעתי הביתה עליתי לחדר שלי רק לפני זה נכנסתי לחדר של אליסון..
להגיד לכם מה איתה? אליסון לא מפסיקה להאמין שאני ואלכס נחזור ולהגיד לי להיות חזק כי האהבה תמיד מנצחת.. התיישבתי במיטה שלה "תודה על הכל קטנה שלי" לחשתי באוזנה נישקתי את ראשה ויצאתי נכנסתי לחדר שלי הורדתי את חולצתי ונישכבתי המיטה הסתכלתי על הדובי שקניתי לאלכס עם התמונה שלנו מתנשקים, הריח שלה עדיין מסתובב אצלי בחדר והגעגועים אליה לא פסקו לשניה.. הגעגועים לחיבוק שלה לנשיקה לזה שהיא אומרת שהיא אוהבת.. אני תמיד אוהב אותה והיא תמיד תישאר האישה שלי.. אחרי ים של מחשבות וגעגועים נירדמתי, קמתי בבוקר עם קפיצות של אליסון על המיטה שלי "אליסון זה יום שבת תני לי לישון" אמרתי "אבל משעמם לי אני רוצה לשחק" היא אמרה בקול חמוד "מה עם אמא?" שאלתי והתיישבתי "עסוקה.. ואבא בשיחת טלפון חשובה" היא אמרה "טוב.. לכי לחדר שלך תביאי משם משחק אני אלך להתארגן ואני אשחק איתך בסדר?" שאלתי והיא הינהנה היא יצאה מהחדר שלי מדלגת דילוגים עליזים.. כמה אופטימיות יש בילדה הזאת זה פשוט לא נתפס.. יצאתי מהחדר והתחלתי להתארגן הסתכלתי במראה נזכר בצחוקים שהנסיכה שלי ואני היינו עושים כל בוקר..
אני כל כך אוהב אותה ומתגעגע אלייה אבל היא כנראה אוהבת את לוגן..
נכנסתי לחדר והתלבשתי וירדתי למטה "היי מותק תודה שאתה משחק איתה" אמא שלי אמרה ובדיוק קיבלה שיחת טלפון.. "תרכיב איתי בלגו" אליסון אמרה והרכבנו ביניין "יש לך עתיד בבניית ביניינים" אמרתי ואליסון צחקה "בוא נשחק בפאזל" היא אמרה והלכה לחדרה בשביל להביא את אחד הפאזלים.. בינתיים סידרתי את כל הבאלגן כדי שיהיה מסודר.. אני לא אוהב שאין סדר זה מעצבן בעיניים.
בינתיים סידרתי את הסלון עד שנשמע צלצול בדלת הלכתי לפתוח וראיתי אותה.. את הנסיכה שלי.. היא הסתכלה עליי ואני עליה לאט לאט שפתינו התקרבו עד שהתנשקנו..
~נקודת המבט של אלכס~
קמתי בבוקר והאמת לא היה לי הרבה מה לעשות.. סקוט לא באמת בא לאסוף אותי.. המצאתי את זה בשביל שלא יפגעו כי אני רוצה ללכת הביתה אחרי המשחק.. אמת או חובה זה משחק שהמציאו בשביל לדפוק את כולם למרות שהיה כיף.. פשוט לא יכולתי להמשיך לשבת עם לוגן ועם דיימון הייתי חייבת לברוח משם..
אחרי שדיימון כמעט נישק אותי הרגשתי כאילו עשיתי טעות שלא נתתי לו.. אני אוהבת את לוגן אבל רק בתור ידיד האיש האמיתי שאני אוהבת זה דיימון ואני תמיד אהבתי אותו.. התארגנתי וירדתי למטה הכנתי לעצמי נס קפה והלכתי לסלון.. ראיתי סתם סרט אקראי שהיה משודר אבל לא התרכזתי בו כל כך.. הראש שלי היה עסוק במחשבות על דיימון, הגעגועים אליו, הכעס, האהבה שלו, הגעגועים להרגשה שהרגשתי כששכבנו.. שהוא האדם שאני אוהבת ושאותו אני תמיד אוהב..
עליתי למעלה התלבשתי ושלחתי ללוגן הודעה שאני צריכה לדבר איתו הוא ענה לחיוב ויצאתי אליו דפקתי על הדלת והוא פתח "היי" עניתי והתחבקנו "בואי.. תיכנסי" הוא אמר ונכנסנו עלינו לחדרו "אני צריך להגיד לך משהו" הוא אמר מגרד בעורפו "תגיד"
אמרת "טוב תקשיבי אני הולך להגיד ואני מצטער על מה שעשיתי מראש" הוא אמר והינהנתי בכדי שימשיך "את זוכרת את היום שחתכת.. היום שדיימון ניפרד ממך?" הוא שאל והינהנתי "אני דרשתי ממנו שיעשה את זה ואמרתי לו שאם לא יעשה את זה אני אפגע בך.." הוא אמר והייתי בהלם כעסתי כל כך נפגעתי כל כך הייתי בשקט לקח לי זמן לעקל ולהבין "אלכס.. תדברי, תיכעסי, תצעקי תעשי משהו רק אל תהיי שקטה" הוא אמר בקול רם.. אני לא מאמינה ששנאתי את דיימון בגלל לוגן, אני לא מאמינה שלוגן עשה לי דבר כזה.. הוא שיקר לי. "אני לא מאמינה" אמרתי יותר נכון צעקתי עליו "אני כל כך מצטער" הוא אמר "אז כל מה שהיה בבית חולים זאת הייתה הצגה שלך" אמרתי מסיקה מסקנות "מה פתאום אלכס" הוא אמר "אני לא חשבתי שאת תחתכי בגלל זה.." הוא הוסיף "אני לא מאמינה שהסכמתי לתת לך צ'אנס" אמרתי והוא ניסה להתקרב "פשוט תעזוב אותי" צעקתי עליו ויצאתי מביתו.. נסערת, נקלעתי למערבולת של רגשות אבל בדבר אחד הייתי שמחה.. דיימון עשה את זה בשביל לשמור עליי. בלי לחשוב יותר מדיי הלכתי אליו.. התגעגעתי כל כך לשיחות איתו לנשיקות שלו למילים שלו לחיבוקים שלו להורים שלו התגעגעתי לתשוקה ולכך שהוא היחיד שנתן לי להרגיש נאהבת.. אז הלכתי לאחד שלי.. כל הדרך אליו חשבתי מה יקרה כשניפגש  הוא ירצה אותי עדיין? הוא יסלח לי בכלל? עלו בי כל כך הרבה שאלות.. עד שהגעתי לשביל שממול דלת ביתו.
הכנסתי את האוויר שהייתי צריכה עצמתי את עיניי "מה שיקרה יקרה" מילמלתי וצילצלתי בפעמון הבית וחיכיתי שמישהו יפתח וזה היה הוא.. האחד שלי.. הסתכלתי בעיניו כמו בכל פעם שהייתי מסתכלת ונבלעת בתוך עיניו הכחולות התקרבתי אליו והוא אליי עד שהתנשקנו.. שוב פרפרים מילאו את בטני וסחפו אותי למקומות טובים "אני אוהבת אותך גבר שלי" אמרתי והוא ליטף את פניי "אני אוהב אותך אישה שלי" הוא אמר נשארנו עומדים בפתח הדלת אבל העיקר שאני איתו שאני מרגישה נאהבת שוב וזה בזכותו.. בזכות הגבר שלי...