stay strong

פרק 79 מוקדש לעומר המושלמת♡♡

פרק 79:

"נו מה אתה אומר על חברה שלך?" שאלתי "אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי.. פתאום נשמעה דפיקה עצרתי ופתחתי "היי" אמרתי כשפתחתי את הדלת וחיבקתי אותם "בואו" אמרתי וסגרתי את הדלת אחרי שהם נכנסו והתיישבו בסלון "דיימון.." שמעתי את איתי אומר את השם של דיימון וממשיך לדבר בשפה אחרת "מה הוא אמר?" שאלתי והם צחקו "אוי סליחה אלכס שכחתי שאת לא יודעת דבר עברית.. אמרתי שיש לכם בית פצצה" הוא הסביר לי באנגלית וצחקתי "אני חייבת ללמוד לדבר בעברית" הפצרתי בקול רם "מה הבעיה? נלמד אותך" אדר אמרה "תגידי.. דיימון אני אוהבת אותך" דיימון אמר לי בעברית וחיכיתי אותו עם מבטא שהצליח להפיל את דיימון, איתי ואדר מצחוק
"מה?" שאלתי אותם כשלא הבנתי מה מצחיק "תנסי שוב" הם אמרו.. "דיימון אני אוהבת אותך" ניסיתי שוב להגיד בעברית והפעם נראה לי הצלחתי "כל הכבוד" הוא אמר ונישק "לומדת מהר" איתי אמר
וצחקתי.. "איפה סופי?" אדר שאלה "בחדר..אני אלך לקרוא לה" אמרתי והלכתי.. "סופי" קראתי בשמה והיא הרימה את ראשה מכמות הניירת שהייתה על השולחן "היי אלכס? מה קרה?" היא שאלה "יש לי הפתעה בשבילך" אמרתי ויצאנו מהחדר והיא הייתה בהלם כשראתה את איתי ואדר.. הם רצו לחבק אותה ואני עמדתי מהצד וחייכתי דיימון בא אליי וחיבק אותי "הלוואי שהייתה לי אמא כזאת" לחשתי "תהייה לך אמא כזאת.. המקום הזה ישנה את ויקטוריה" הוא אמר "ומה אם לא?" שאלתי דואגת "אין דבר כזה" הוא אמר נחוש "אבל את תמיד תוכלי להיות האמא הזאת שאת רוצה שתהיה לך" הוא אמר מזכיר לי את היום בו רצה שנשכב ולא רציתי.. אני לא יודעת אם זאת הייתה הכוונה שלו, אני יודעת שאני רוצה את זה ובמיוחד עם דיימון אבל אני לא בטוחה שאני מוכנה.. "מה אתה רומז?" שאלתי מגחחת "שאני רוצה שאת תהיי האמא של הילדים שלי" הוא אמר וגרם לי להתרגש "דיימון אני רוצה שאתה תהיה האבא של הילדים שלי" אמרתי לא מתביישת "אל תדאגי זה עוד יקרה" הוא אמר ונישק אותי.. זה היה כל כך מושלם ולא רציתי שיגמר רק רציתי שהנשיקה הזאת תמשיך, לא עניין אותי מאף אחד "אתם רוצים שאנחנו נלך?" אדר שאלה והפסקנו "אתם הייתם באמצע איחוד מרגש.. וגם אני רציתי אחד כזה עם עם האמא של הילדים העתידיים שלי" דיימון אמר ואני הסתכלתי עליו מובכת אדר הסתכלה עליי בשוק ולקחה אותי לצד ואילו איתי ודיימון הלכו למקום אחר.. וסופי חזרה לעבודה "אז את רוצה לספר לי?" אדר שאלה ברטוריות "מה?" שאלתי לא מבינה "את ודיימון שכבתם?" היא שאלה "עוד לא.." אמרתי והשפלתי את מבטי "אני לא יודעת למה.. אני מאוד אוהבת את דיימון והוא האהבה של החיים שלי והוא רצה שנשכב בימים הראשונים שהיינו ביחד.. ורציתי להיות בטוחה שאני באמת אוהבת אותו והוא אמר שהוא יחכה לי אז עד עכשיו הוא מחכה והנושא הזה לא עלה פעם אחת עד היום" הסברתי "ועכשיו את רוצה?" היא שאלה "כן. אבל אני עדיין פוחדת.. אני יודעת שדיימון לא יפגע בי בחיים.. דיימון לא יפגע בזבוב אבל קשה להוריד את המחסום הזה.. יכול להיות שיום אחרי שנשכב הוא יתהפך וישאיר אותי שבורת לב בדיוק כמו כולם" אמרתי "מי השאיר אותך שבורת לב?" היא שאלה "יש חבורה בבית ספר שלי שמחרימים אותי כבר מכיתה ט' אני שלוש שנים בחרם כי רבתי עם חברה שלי והיא כמו טיפשה הכריזה עליי חרם כאילו אנחנו בגנון.. בהתחלה לא הבנתי מה עשיתי ומה רוצים ממני אבל עם השנים התרגלתי לחרם.. אני לא כל כך נותנת לזה להשפיע עליי כי אני לא משחקת את המשחק שלהם" אמרתי והיא חיבקה אותי "למה לא סיפרת?" היא שאלה "לא יודעת.. לא היה צורך.. שיערתי שתבינו לבד" אמרתי "אלכס יפה שלי זה נוראי.." היא אמרה "אבל בתכלס גם אין לי כל כך למי לפנות.. פעם פניתי למורה וסיפרתי לה והיא העלתה את הנושא בכיתה וכולם ידעו שסיפרתי.. ובסוף אותי היום הזה חזרתי הביתה כשאני מתפתלת מכאבים ומהיום הזה כבר לא הוצאתי מילה לא העזתי לספר היחידים שיודעים על זה שאני עוברת חרם הם אח שלי הגדול, את ודיימון" אמרתי ובקרוב גם איתי "וההורים שלך לא יודעים?" היא שאלה והשאלה שלה גרמה לי לצחוק "ההורים שלי? אי אפשר לקרוא להם הורים בכלל" אמרתי "למה?"...