stay strong

פרק 62

פרק 62:

כשהיום נגמר אני ודיימון חזרנו הביתה ולמדנו למבחן בספרות "אני לא הבנתי משהו" דיימון אמר "מה?.." שאלתי אותו "למה שעל בן אדם טוב כמוך יעשו חרם?" הוא שאל "אני לא יודעת.. כשמפילים עלייך חרם בהתחלה אתה לא מבין מה עשית.. אתה לא מבין למה אף אחד לא מדבר איתך.. ולמה כולם מתעלמים ממך אבל בסוף אתה לומד לחיות עם זה" אמרתי כשאני עושה
כותרת במחברת "אי אפשר ללמוד לחיות עם זה" הוא אמר "אבל גם אי אפשר לעשות אם זה משהו.. פשוט צריך להראות להם שלמרות הכל שום דבר לא ישבור אותך" אמרתי "מאיפה את מביאה את האופטימיות הזאת" הוא אמר בציניות "אני לא מביאה אותה.. אני פשוט מאמינה שבסוף זה יגמר" אמרתי והיא גיחח ואז למדנו למבחן ואז יצאנו לסטארבקס (ביום חמישי יש לנו משמרת ביחד) הלכנו ברגל כי זה קרוב הגענו והתחלנו לעבוד.. דיימון למד ממני להיות מלצר ולתת מספיק כסף ואיך להכין את כל השייקים ובתכלס הוא ממש טוב כשסיימנו לעבוד כבר היה ערב ישבנו באחד הספסלים המאולתרים ופשוט דיברנו.. "מתי לוקחים את ההורים שלך?" דיימון שאל "קבעתי איתה לסוף השבוע" עניתי.. "מה אני אעשה עד אז?.." שאלתי כניצוץ דאגה התפשט על ליבי ופיצץ אותי במחשבות רעות ופחד מהוריי "תעברי לגור איתי" דיימון אמר "לא באמת" אמרתי וגילגלתי לעברו עיניים "אני לא צוחק איתך.. תעברי לגור איתי עד שתסתדרי.. ובמילא אנחנו ביחד זה לא שאנחנו שני זרים" הוא אמר וגרם לי לחשוב על זה "אבל לא נעים לי מההורים שלך.." אמרתי פתאום "את רצינית או שאת צוחקת?" הוא שאל אך לא הבנתי למה הוא מתכוון "ההורים שלי מתים עלייך" הוא אמר ושוב גרם לי לחשוב על הדברים "מה את אומרת? מסכימה?"...