stay strong

פרק 83

פרק 83:

"זה היה פשוט מושלם" דיימון אמר "לגמרי" הסכמתי איתו "אני אוהבת אותך" אמרתי "אני אוהב אותך" הוא אמר ונירדמנו מחובקים..
קמתי בבוקר מנשיקות קטנות שדיימון השאיר לאורך גבי "בוקר טוב" אמרתי בקול חמוד וחלש "בוקר טוב אישה שלי" דיימון אמר ונישק אותי.. לבשתי בחזרה את בגדיי מהלילה דיימון שם את מכנסיו ויצאנו מהחדר.
ציחצחנו שיניים ועשינו צחוקים "דיי נו אנחנו צריכים להתכונן" אמרתי "טוב" הוא אמר והלכנו לחדר.. דיימון התיישב על המיטה "קום מה התיישבת?" שאלתי "אני גמור.. הרגת אותי בלילה" הוא אמר וחייך "אויש שתוק כבר" אמרתי "מה כבר אמרתי" הוא קיטר וצחקתי "דיימון אין לי מה ללבוש" קיטרתי "את רצינית? הארון שלך מלא בבגדים" הוא צחק ואני נשארתי עם אותה הבעת פנים "בואי אני אמצא לך בגדים" הוא אמר וקם מהמיטה אחרי שתי דקות הוא הניח את הבגדים שבחר על המיטה "לא קשה" הוא אמר והיה גאה בעצמו.. הוא בחר לי חולצה לבנה עם הסמל של אדידס ג'ינס ונעלי אדידס לבנות "איזה מושלמת" הוא אמר אחרי שהתלבשתי וצחקתי "אתה עוד לא לבוש" אמרתי "הייתי עסוק" הוא אמר "עסוק בלבהות בי מתלבשת" צחקתי "זה עדיין נחשב שהייתי עסוק" הוא קיטר "בוא אני אבחר לך בגדים.. כי קשה לך לבד" אמרתי "אווץ' זה כאב" הוא אמר וצחקתי הוצאתי לו ג'ינס בהיר משופשף חולצה שחורה קצרה שהבליטה לו את השרירים בידיים ובחרתי לו נעליי טימברלנד "אתה פשוט מושלם" התוודתי "את יותר מושלמת" הוא אמר ומשך אותי לנשיקה.. "בואי נרד למטה" דיימון אמר וירדנו "בוקר טוב" אמרנו והאמת הרגשתי דיי מפודחת.. "בוקר מצוין" מיכאל אמר בחיוך "אני מבין שניצחנו אתמול" דיימון אמר "לגמרי.. הפסדת שלא באת" מיכאל אמר "תאמין לי שלא" דיימון אמר והסתכל עליי.. סופי הסתכלה עליי במבט ששואל אם עשינו את זה והינהנתי והיא חייכה "דיברת איתם?" שאלתי את דיימון כששתינו נס קפה "לא.. אני אתקשר לבדוק איפה הם" הוא אמר וקם לכיוון הטלפון "טוב בואי הם מחכים בחוץ" הוא בא לכיווני ואמר.. עליתי למעלה ולקחתי את התיק והטלפון שלי והתיק של דיימון התזתי בושם וירדתי "ביי" אני והוא אמרנו ויצאנו..
"היי" אמרתי לאדר כשראיתי אותה והתחבקנו "היי" היא השיבה "לי לא מגיע חיבוק?" איתי שאל וצחקתי ונתתי לו חיבוק.. "בואו ניכנס" דיימון אמר ונכנסנו לאוטו.. אני ישבתי עם דיימון ואיתי ואדר מאחורה. כל הנסיעה עשינו צחוקים ושמנו שירים בפול ווליום היה ממש כיף "איס איט טו לייט נאו טו סיי סורי" שרנו בקולי קולות את השיר של ג'סטין ביבר.. כלומר אני ואדר שרנו בקולי קולות והבנים הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח "גם בישראל חפרת על השיר הזה" איתי קיטר "זה שיר טוב" אדר אמרה וצחקנו "הגענו" דיימון אמר כשהגענו לחנייה "בואו נצא" אמרתי "בואו" איתי אמר ויצאנו מהג'יפ.. נכנסנו לבית הספר ובלייק ומאדי נתפלו אלינו "הופה.. אז הזונה החליטה לבוא כבר היום" בלייק אמר ומאדי צחקה "זה לא שהחברה שלך משהו.. כל היום מקבלת מאחרים ואתה עיוור ממשיך לחיות כאילו כלום" דיימון אמר ומאדי נהייתה אדומה
"דיימון מה אתה עושה?" לחשתי "הוא חייב להבין שהוא לא מלך העולם" דיימון לחש חזרה "חבר שלך עוד לא התאבד?" שאלתי אותה וכן הייתי מאוד חוצפנית.. מאדי הייתה בהלם ולא עשתה הרבה "טוב היה נעים היה נחמד עכשיו רדו על עצמכם לבד" איתי אמר לקח אותנו ועברנו אותם "מה זה היה לעזאזל?" אדר שאלה "החבורה" עניתי "עת איזה חבורה אנחנו מדברים בדיוק?" איתי שאל לא מבין "יש חבורה בבית ספר שמנסים לפגוע בי בכל מיני דרכים" הסברתי לו "למה את לא פונה למישהו שיעצור את זה.. את האחרונה שמגיע לה לעבור דבר כזה" איתי אמר "זה לא עוזר" אמרתי "אז מה עושים?" הוא שאל "מתעלמים.. מראים שזה לא מזיז לך וזהו" אמרתי "טוב בואו למזכירות נראה באיסה כיתה אתם" אמרתי והלכנו לשם "בוקר טוב שרלוט" אמרתי לה והיא חייכה "בוקר טוב אלכס" היא אמרה וחייכתי "אנחנו רוצים לבדוק באיזה כיתה הם לומדים" הסברתי לה לכבוד מה היא זכתה לביקור "איך קוראים לכם?" היא שאלה אותם "איתי ואדר כהן" הם אמרו לה והיא דיפדפה בין הדפים "אתם לומדים בכיתה י"ב 4" היא אמרה ושמחנו כי הם לומדים איתנו בכיתה "קחו הנה הספרים, המערכת והקוד ללוקר המון הצלחה בהמשך הדרך ויום טוב" היא אמרה בחיוך "באיזה כיתה אתם לומדים?" איתי שאל "בכיתה שלכם" דיימון ענה "טוב בואו לכיתה" אמרתי ועלינו.. אני ודימון התיישבנו במקום ואיתי ואדר ישבו שולחן לפנינו "מה לומדים עכשיו?" אדר שאלה "תרבות ישראל" עניתי "חשבתי שסיימנו עם זה בישראל.. ממתי בארצות הברית מלמדים את זה?" היא שאלה בציניות "ברוכה הבאה לבית הספר היהודי" איתי אמר וצחקנו..
~נקודת המבט של מאדי~
"הופה.. אז הזונה החליטה לבוא גם היום?" בלייק אמר וצחקתי צחוק מזוייף
"זה לא ששלך משהו.. כל היום מקבלת מאחרים ואתה עיוור ממשיך כאילו כלום" דיימון אמר לו והסתכל עליי "דיימון מה אתה עושה?" שמעתי את אלכס אומרת לו.. "הוא חייב להבין שהוא לא מלך העולם" דיימון אמר לה בשקט והוא כל כך צודק.. הוא לא יודע כמה הוא צודק..
אני שונאת את בלייק אני בכלל לא אוהבת אותו עשיתי את טעות חיי ברגע שהסכמתי להיות חברה שלו הוא מתעלל בי ומכריח אותי ואת רייצ'ל להתעלל באלכס.. אני לא רוצה את זה אני שונאת להתעלל בה אני שונאת שקוראים לי 'הזונה של השכבה' אבל זה בלייק הוא אוהב שאני מתלבשת חשוף ואני מחוייבת להתלבש ככה אחרת זה הסוף של המשפחה שלי וגם ככה הכסף שלנו נגמר אין לי איך לטפל באמא שלי בגלל אבא שלי.. אמא שלי חלתה בסרטן ואבא שלי במקום לעזור לי היתדרדר לסמים, להימורים, לאלכוהול.. אני שונאת את חיי אני שונאת את כולם.. לא עובר יום שאני רוצה להתאבד לא עובר יום שאני לא חושבת אם ביום שאבקש סליחה מאלכס היא תסלח אני כל כך רוצה שהיא תסלח אבל אבל אסור לי לבקש ממנה סליחה בגלל בלייק..
אלכס, דיימון ועוד שני ילדים לא מוכרים עברו אותנו ואיך שהם התרחקו בלייק הצמיד אותי לקיר..
"מקבלת מאחרים?" הוא שאל ואיום עלה בקולו "אתה מכאיב לי" אמרתי נאנקת "זה לא אכפת לי" הוא אמר והמשיך להכאיב לי "רק לי מותר לדפוק אותך.. את שלי מאדי את שייכת לי.. וברגע שאני שומע מעוד מישהו אחד שאומר משהו כזה זה הסוף שלך את שמעת אותי?" הוא איים עליי "אני לא קיבלתי מאחרים" הסברתי בשקט כשאני בוכה "האיפור שלך נמרח.. אני לא אוהב את זה אני דורש שתפסיקי לבכות את מכוערת שאת בוכה" בלייק צעק עליי.. מחקתי את הדמעות "ככה אני אוהב אותך.. צייתנית לגבר שלך" הוא אמר ושיחרר את האחיזה ממני "אתה לא הגבר שלי בלייק" אמרתי "מה אמרת?" בלייק שאל וסטר לי "אתה לא הגבר שלי.. איזה מן גבר אתה אין לך כבוד לאף אחד אתה מגעיל ואני עשיתי טעות שהסכמתי בכלל להיות חברה שלך" צרחתי עליו והחזקתי את הלחי הכואבת.. "מעניין לי ת'זין.. מאדי אני מזהיר אותך אם אני מבין שאת פנית לאלכס וביקשת ממנה משהו זה יהיה הסוף שלך ושל אמא שלך.. את תמשיכי לשחק כאילו את הזונה שלי ותתנהגי כמו סתומה את מבינה?" הוא שאל וסטר לי שוב והשאיר אותי שם עזובה ובוכה מתפללת לה' שיקח אותי ולא יגרום כאב לאמא שלי.. אני רוצה למות, נמאס לי מהכל...