stay strong

פרק 37

פרק 37:

ראיתי את לוגן הוא החזיק את המחברת הריקה שלו כמו באותו היום שהתכתבנו ככה "אז מה יש לך חבר?" הוא שאל ועיצבן אותי שהוא שואל את זה כי מה אכפת לך פעם אתה אומר שאתה אוהב אותי ואחרי זה מתחרט ומרביץ לי? "לפחות הוא אוהב אותי באמת" כתבתי והראתי לו
"גם אני אוהב אותך באמת תביני את זה כבר אלכס" הוא כתב "כן.. כי זה לא נראה ככה.. לוגן אם הייתי מפעיל קצת את הראש ביום שישי אולי הדברים היו ניראים אחרת" כתבתי "לא הייתה חייב להרביץ לי ביום שישי ועוד לפני זה שיקרת לי איך אתה רוצה שאני יאמין לך?" שאלתי אותו "אני הייתי חייב לעשות את זה" הוא כתב ובאותו רגע כבר ממש התעצבנתי "זה לא היה נראה ככה" כתבתי סגרתי את הוילון..
ישבתי קצת עם הטלפון ושמעתי שירים ואז ניזכרתי שלא התקשרתי לסקוט..
אז התקשרתי אליו "נו תספרי לי איך היה" הוא ישר ענה ואמר "היי סקוט" אמרתי וישר עלה לי חיוך על הפנים "היי אלכס נו תספרי לי איך היה אני במתח" הוא אמר וצחקתי "אחרי שסיפרתי לך על הדייט הלכתי לחפש בגדים להיום ומצאתי משהו מהמם ואז התקלחתי והתאפרתי והתלבשתי קיצור התכוננתי ואז הוא שלח לי הודעה שהוא למטה ותקשיב הוא היה מושלם" אמרתי "באמת? וואי תתארי לי איך הוא נראה" הוא אמר בהתלהבות "יש לו עיניים כחולות ושיער חוםהוא בן 17 וחצי בכיתה י"ב כמוני והוא יהודי כמונו" אמרתי "אז למה הוא לא לומד בבית ספר שלך?" הוא שאל "כי ההורים שלו היו בשליחות בישראל ועכשיו השליחות נגמרה אז הם עברו לגור בניו יורק.. והם לא ידעו שיש פה בתי ספר יהודיים" אמרתי "אה" הוא אמר "נו תן לי להמשיך" אמרתי "תמשיכי אל תפריעי לעצמך" הוא אמר "נכנסתי לג'יפ השחור שלו והוא כיסה את עיניי במטפחת והוא נסע למסעדה יוקרתית עם נוף לים ואז ישבנו בים והוא אמר לי שהוא אוהב אותי וגם אני אני אמרתי לו שאני אוהבת אותו והתנשקנו.." אמרתי "אני לא מאמין איך גדלת לי" הוא אמר "אבל זה לא נגמר" אמרתי "רגע מה יש המשך?" הוא שאל "כן" עניתי "והוא.." הוא אמר וסיפרתי לו את ההמשך שישנתי אצלו "אלכס בלי שטויות" הוא אמר וצחקתי "נראה לך" "אז עכשיו יש לך חבר?" הוא שאל למרות שידע את התשובה "כן" עניתי "אני ממש שמח שיש לך מישהו שאוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו" הוא אמר "אני שמחה שאתה חושב ככה" אמרתי ואז נשמע בצד השני הבכי של מיה אחיינית שלי "אלכס אני אדבר איתך יותר מאוחר.. מיה בוכה" הוא אמר וניתק ישבתי בחדר ושמעתי שירים בטלפון זה העזתי לצאת מהחדר.. לפצע נשמעו צעקות...