stay strong

פרק 98

פרק 98:

"אדרוש אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר "ספר" אמרתי מנסה לזרז אותו "אני.. אני חושב שאני מאוהב במאדי" הוא אמר וכל כך שמחתי כי היא אוהבת אותו גם "באמת?" שאלתי בהתרגשות "כן למה?" הוא שאל "פשוט אני חושבת שגם היא אוהבת אותך ואני אשמח
אם תהיו ביחד" אמרתי "את חושבת שהיא תסכים?" הוא שאל "כן אין סיבה שלא אתה בן אדם מדהים" אמרתי בחיוך "אז מחר בבוקר אני אדבר איתה ואציע לה" הוא אמר הוא אמר בחיוך שמזכיר לי למה הוא האח הגדול שלי והחבר הכי טוב שלי "איך את?" הוא שאל "אתה שואל באיזה הקשר?" שאלתי "לוגן" הוא ענה "בכל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר.. אבל הוא עם אלכס וטוב להם" אמרתי והוא חיבק אותי "אולי תגידי לה?" הוא שאל "נראה לך.. אין לי אומץ" אמרתי "אני לא רוצה להיכנס ביניהם.. ואני מפחדת שאני ואלכס נפסיק לדבר.. היא החברה הכי טובה שלי איתי" הסברתי לו "אני מבין" הוא אמר "אל תדאגי הכל יסתדר בסוף אני מבטיח" הוא אמר ונישק את ראשי "בהצלחה מחר חיים שלי" אמרתי וחיבקתי אותו חזק והלכתי לחדר שלי החלפתי לפיג'מה חיברתי את האוזניות לאייפון ושמעתי שירים והלכתי לישון..
~נקודת המבט של אלכס~
אחרי הבילוי שלנו חזרתי הביתה והרגשתי מוזר.. אדר נראיתה מוזר אני חושבת שהיא שיקרה לנו ושיש מישהו שהיא אוהבת אבל היא פוחדת לספר.. אני חושבת שאני אדבר איתה אני לא אוהבת שיש בינינו סודות..
יום למחרת התכוונתי לדבר איתה הלכתי עם לוגן לבית הספר ופגשתי אותה בכניסה "חכה רגע לוגן" אמרתי והלכתי אליה "היי אנחנו יכולות לדבר?" שאלתי "כן.. נוכל לדבר בהפסקה אני פשוט מחכה לאיתי" היא אמרה "בטח" אמרתי וחזרתי ללוגן "למה לא ישבת איתה?" הוא שאל "לא יודעת.. היא נהייתה מוזרה בזמן האחרון" אמרתי "מוזרה באיזה מובן?" הוא שאל "אני חושבת שהיא מסתירה ממני משהו" אמרתי "הבנתי" הוא אמר "טוב בוא נעלה תכף יש צילצול" אמרתי ועלינו נכנסנו לכיתה ודיימון היה שם התיישבתי במקום שלי והוא לא הספיק להסתכל עליי ולנעוץ בי מבטים.. הסתכלתי על לוגן שהסתכל על דיימון במבט מזהיר ודיימון ישר הוריד את ראשו והפסיק להסתכל עליי התיישבתי במקום שלי ולוגן בא וישב על שולחני "מה קרה?" שאלתי אותו "לא קרה שום דבר" הוא אמר וראיתי שהוא לא אומר לי את האמת.. "אוקי" אמרתי והייתי בטלפון דיברתי עם סקוט 'אני מרגישה שלוגן משקר לי' אמרתי 'בקשר למה?' הוא שאל 'דיימון' עניתי 'אבל הם שונאים אחד את השני' סקוט אמר 'אבל זה בטוח קשור אליי.. מהרגע שאני ודיימון הפכנו להיות זוג לוגן התחיל לשנוא אותו' כתבתי 'תישאלי אותו מה קרה..' סקוט כתב 'שאלתי' כתבתי בחזרה 'ומה הוא אמר?' הוא שאל 'שלא קרה כלום' אמרתי 'אז אולי לא קרה כלום' סקוט כתב 'אולי.. אבל לא היה קורה משהו דיימון לא היה אומר לי את מה שהוא אמר' כתבתי 'טוב אולי סתם אני מדמיינת או שאולי לא אבל אני אדבר איתו על זה' אמרתי 'אני שמח לשמוע' הוא כתב 'אני אדבר איתך היה צילצול' אמרתי והתנתקתי הוצאתי את האוזניות לוגן התיישב לידי ונישק אותי זרמתי איתו למרות שהרגשתי שזה לא נכון.. שעות היום עברו סבבה הייתי עם אדר לרוב וגם עם לוגן ורייצ'ל ומאדי ואיתי.. הייתה לנו שעה חופשית בשעה אחרונה אז ירדנו למטה ושמנו שירים ושרנו מדי פעם הסתכלתי על דיימון שישב מטר מאיתנו והיה עם חברים הוא הסתכל עליי והשפיל את מבטו דיברתי עם אדר ורייצ'ל "אתם לא מבינות" אדר אמרה בהתלהבות "מה" אמרנו בהתלהבות "איתי אוהב את מאדי והוא רוצה להציע לה שתהיה חברה שלו" היא אמרה באותה התלהבות ואז איתי ומאדי הגיעו מחובקים "מה זה?" שאלנו "אנחנו זוג" איתי אמר ונישק את מאדי "מזל טוב" אמרתי וחיבקתי אותם וכולם אמרו איחלו להם מזל טוב.. אדר חיבקה את איתי ומאדי וכולנו שמחנו בשבילהם.. דיימון בא אל איתי "מזל טוב אחי" הם לחצו ידיים אני ודיימון הסתכלנו אחד על השנייה רציתי לחבק אותו אבל עצרתי ולקחתי את לוגן איתי "מה קרה יפה שלי?" לוגן אמר "סתם לא יודעת לא בא לי לראות אותו" אמרתי "כן גם אני לא הכי מת עליו" לוגן אמר "למה אתה לא מת עליו?" שאלתי "כי הוא פגע בך" הוא אמר "השנאה שלך אליו התחילה מאז שאני והוא הפכנו להיות זוג" אמרתי "לא היא לא" הוא אמר "היא כן" אמרתי מחזירה לו "טוב בואי נחזור" הוא אמר וניסה להתחמק ממני.. אני לא מבינה מה עובר עליו חזרנו לשבת בספסל עם אדר רייצ'ל מאדי איתי ודיימון.. כן גם הוא היה איתנו "תתעלמי ממנו" לוגן לחש לי באוזן והינהנתי "רוצים נעשה משהו היום?" איתי שאל "בואו אליי גם ככה אבא שלי בזמן האחרון לא בבית ואמא שלי בטיפולים" מאדי אמרה "אז זה בסדר אם נבוא?" רייצ'ל שאלה "בטח" מאדי ענתה "תבואו בערך בשבע" היא אמרה והיה צילצול לקחתי את התיק שלי נתתי חיבוק לכולם חוץ מלדיימון והלכתי עם לוגן הביתה "אתה הולך למאדי היום?" שאלתי בזמן שהלכנו והוא הינהן "רוצה שנלך ביחד?" שאלתי "כן" הוא ענה והמשיך לשתוק "מה יש לך היום?" שאלתי עצבנית "אין לי כלום יפה שלי" הוא אמר והמשכנו ללכת עד שהגענו לבית "ביי יפה שלי אני אאסוף אותך בערך בשש וחצ ואז נלך ביחד למאדי תהיי מוכנה" הוא אמר והינהנתי התחבקנו ונכנסתי הביתה סגרתי את הדלת אחריי נכנסתי להתקלח ונשכבתי במיטה, לאט לאט עיניי נעצמו ונירדמתי..
~נקודת המבט של לוגן~
הימים עוברים ואני ואלכס ביחד אני מתחיל להצטער על כך שהפרדתי ביניהם.. אני מסתכל על דיימון שמסתכל על אלכס במבט מתגעגע אני יודע שהוא מת רק להרגיש שוב את השפתיים שלה על שלו, שהוא מת לחבק אותה ולא לעזוב, שהוא כל כך רוצה להגיד לה שהוא תמיד יאהב אותה ושהיא האחת שלו.. ואני גם יודע שאלכס לא באמת אוהבת אותי ואני מבין וזה בסדר כי אחרי שהיא תגלה מה עשיתי היא תשנא אותי. אבל זה לא אכפת לי.. מגיע לי שהיא תשנא אותי אחרי מה שעשיתי לה ולדיימון.. האמת שמדי פעם אני מסתכל על עצמי במראה ואני שונא את עצמי.
אני ישר מוריד את הראש ומנסה לשכוח ולהתמודד עם מה שעשיתי..
היום מאדי הזמינה את כל החבורה לבית שלה בשבע התחלתי להתארגן לבשתי חולצה לבנה קצרה שהבליטה את השרירים שלי בידיים וג'ינס בהיר ואולסטאר לבן נמוך.. סידרתי את שיערי השפרצתי בושם והייתי מוכן מדי פעם הסתכלתי על אלכס שגם התארגנה היא כזאת יפה אבל לא בשבילי היא לא מגיעה לי בכלל אני לא זכיתי בה ביושר אני רק פגעתי באנשים בדרך ללב שלה 'את מוכנה?' שלחתי לה הודעה והיא ענתה אחרי מספר דקות לחיוב 'אני בא אלייך' כתבתי הוצאתי את הטלפון מהחשמל ושמתי בכיס הסתכלתי שוב במראה נשמתי עמוק ויצאתי "אמא אבא אני הולך" אמרתי ויצאתי חציתי את הכביש ושלחתי לה הודעה והיא ירדה "איזה יפה את" אמרתי והיא חייכה ונישקה אותי היא לבשה גופייה לבנה רופפת וג'ינס כחול שהבליט את כימוריה הנשיים היא הייתה פשוט מושלמת "נלך?" שאלתי והתחלנו ללכת לבית של מאדי אחרי עשר דקות הגענו דפקנו בדלת ומאדי פתחה היא חיבקה אותי ואת אלכס וניכנסנו אחריה היא הייתה שם לבד הסתכלתי על התמונות שעל הקיר וראיתי של אמא שלה לפני שהיא חלתה.. התמלתי עצבות מאדי ניראתה לי ילדה כזאת שהכל בא לה בקלות והכל מושלם לה בחיים אבל זה כל כך שונה "איך אמא שלך?" שאלתי "היא חזקה והרופאים אומרים שעוד קצת מאמצים והיא תבריא ותצא מזה" מאדי אמרה והחזיקה את אצבעותיה "אדר ואיתי עוד לא באו?" אלכס שאלה "לא הם באים עם דיימון" מאדי הסבירה וישר אלכס שינתה את פניה "הוא גם בא?" היא שאלה "כן.. הזמנתי אותו גם" מאדי אמרה "טוב בואי נעזור לה" אמרתי לאלכס כדי שנשנה נושא "זה בסדר אני אסתדר" היא אמרה ואני ואלכס התעקשנו לעזור לה לפתע נשמעה דפיקה בדלת זאת הייתה רייצ'ל היא חיבקה את מאדי ורייצ'ל ואז אותי ישבנו בחיכינו לאיתי אדר ודיימון בינתיים שמנו שירים ועשינו צחוקים אחרי בערך עשר דקות הם הגיעו "סוף סוף אני לא הגבר היחידי פה" אמרתי כשראיתי את איתי ודיימון נכנסים עם אדר שהייתה ניראית ממש טוב היא לבשה חולצת בטן ארוכה וג'ינס עם נעלי אדידס "ילדה מושלמת" אלכס אמרה לאדר והן התחבקו איתי הלך למאדי והם התנשקו.. דיימון היה שקט ולא כל כך דיבר עם מישהו הוא היה שקט מדי פעם הסתכל על אלכס במבט מתגעגע אך ישר השפיל את מבטו כשראה שאני מסתכל עליו.. כל כך הייתי רוצה שהם יחזרו אבל אני פוחד שאלכס תשנא אותי יותר מהפעמים הקודמות היא שנאה אותי מספיק בתכלס השנאה שלה אליי מוצדקת בכל המובנים אבל אני.. אני אוהב אותה ולא רוצה לאבד אותה שוב בשביל הדיימון הזה בפעם הראשונה כי הם הפכו לזוג ובפעם השנייה כי היא כמעט התאבדה בגללו.. רגע היא לא רצתה התאבדה בגללו היא רצתה להתאבד בגללי אני הכרחתי את דיימון להיפרד ממנה.. אני חייב להחזיר אותם הם חייבים להיות ביחד אם כמה שיכאב לי הם פשוט חייבים להיות ביחד הם תמיד היו הם והם תמיד יהיו הם..
יצאתי לחצר ושוב חשבתי על מה שעשיתי לדיימון ואלכס על מה שלקחתי מדיימון ועל מה שגרמתי לאלכס.. לאהבה הראשונה שלי להרגיש.. ישבתי על המדרגות בכניסה לחצר השפלתי את מבטי והרגשתי את הדמעות נופלות על לחיי "לוגן אתה בא?" אלכס באה למרפסת ושאלה ישר מחיתי את דמעותיי "כן ברור בואי נלך" אמרתי בחיוך מזוייף "אדם הצטרף" אלכס אמרה בחיוך מתוק שלה "אז אני אלך להגיד לו שלום" אמרתי וראיתי יושב בסלון "מה קורה אחי" שאלתי ולחצתי את ידו ישבנו כולנו וצחקנו "בואו אמת או חובה" אדם אמר "נו מה אנחנו ילדים קטנים?" שאלתי והאמת פחדתי שישאלו אותי כל מני שאלות שקשורות למה שעשיתי.. "נו תזרום אחי" אדם אמר ונכנעתי כולנו התיישבנו עך הרצפה ומאדי הביאה בקבוק שתייה ריק סובבנו את הבקבוק מספר פעמים והיו חובות מצחיקות מאוד "אז רייצ'ל.. אמת או חובה?" איתי אמר לרייצ'ל "אמת" רייצ'ל אמרה בביישנות שהייתה אופיינית לה כל השנים חוץ מהשנה האחרונה.. השנה הזאת "אמת שיש מישהו במעגל שאת אוהבת?" איתי שאל "אמת" היא אמרה באותה ביישנות "במי?" שאלתי מסוקרן "כל פעם שאלה אחת" היא אמרה "חכי שעוד פעם יצא עלייך" אמרתי והיא צחקה סובבנו את הבקבוק והתגלו כל מיני דברים "אמת או חובה אדם?" אלכס שאלה את אדם "חובה" הוא אמר "חובה עלייך לספר לנו את מי אתה מחבב" היא אמרה וגרמה לכולם לצחוק "מישהי שנמצאת במעגל" הוא אמר בהתחכמות "תן שם" מאדי אמרה "אני אוהב את רייצ'ל מזמן ותמיד פחדתי שהיא לא תרצה אותי אז שתקתי אבל עכשיו אני כבר לא מסוגל לשתוק.. אז רייצ'ל שתדעי שאני אוהב אותך ואני תמיד תמיד יאהב" הוא אמר וגרם לה להסמיק "אני אוהבת אותך אדם" היא אמרה וכולם מחאו להם כפיים והם התנשקו עשינו עוד כמה סבבים "אז לוגן.. אמת או חובה?"...