stay strong

פרק 96

פרק 96:

מדי פעם המבטים שלי ושל אלכס מצטלבים אני מביע מבטים של חרטה והיא מסתכלת עליי ושונאת אותי.. "שמעת שהם ביחד?" איתי שאל אותי בהפסקה "כן.." עניתי בעצב "אני לא מבין אותך.. אתה ניפרדת ממנה למה כל כך כואב לך לראות אותם ביחד?" איתי שאל "אני מספר לך משהו ואתה נשבע לי שאתה לא מספר" אמרתי "שבועת אחים" איתי אמר "לוגן הכריח אותי להיפרד ממנה כי אחרת הוא יפגע בה" אמרתי "אתה רציני?" הוא שאל והינהנתי "אבל איתי אף מילה.. ללוגן הזה אין אלוהים כשהוא רוצה משהו" אמרתי "ברור מה יש לך?.. תסמוך על אח שלך" הוא אמר ישבנו בהפסקה שקטים.. אף אחד לא פצע פה ולא הוציא הגה..
"אני לא מאמין שאחותי אוהבת את היצור המזדיין הזה" איתי אמר "אדר אוהבת את לוגן?" שאלתי "אבל סתום היא השביעה אותי שלא אספר" הוא אמר "טוב תירגע.." אמרתי וחזרנו לשתוק לא הפסקתי לחשוב על זה שאדר אוהבת את לוגן ואלכס לא יודעת מזה..
~נקודת המבט של אלכס~
אני ולוגן שבוע ביחד אבל עדיין קשה לי עם הפרידה שלי ושל דיימון.. דיימון לא הגיע לבית הספר כבר בערך שבוע ורק לפני יומיים הוא חזר.. מדי פעם המבטים שלנו מצטלבים אני מסתכלת עליו במבטי שנאה אבל עמוק בפנים אני עדיין אוהבת אותו..
"מאמי" לוגן בא ונישק אותי "בואי נעשה משהו היום" הוא אמר "אני לא יכולה אני הולכת עם אדר מאדי ורייצ'ל לקניון" אמרתי "אוף טוב" הוא אמר "אל תדאג אנחנו נעשה משהו מחר" אמרתי וליטפתי את פניו "מבטיחה?" הוא שאל "מבטיחה" עניתי "אני אוהב אותך" לוגן לחש באוזני ונישק אותי נשיקה תשוקתית ורטובה "דיי לוגן אנחנו בבית ספר" אמרתי וצחקתי "אז מה" הוא המשיך והשאיר על גרוני נשיקות רטובות אבל התפדחתי "די לוגן" אמרתי במבוכה "את רוצה שנשכב?" הוא שאל "לא" עניתי בחדות.. אנחנו כולה שבוע ביחד וכבר הוא רוצה שנשכב "זה מוקדם מדיי" אמרתי "אני מבין" הוא אמר אחרי כמה דקות היה צילצול לשיעור.. כל השיעור דיימון הסתכל עליי והרגשתי לא נעים.. נגמר השיעור והייתה הפסקה נשארתי בכיתה לא כל כך היה לי חשק לצאת לבחוץ "את לא באה?" לוגן שאל "לא.. אין לי חשק" אמרתי "טוב" הוא אמר ושלח מבט לדיימון שהיה גם בכיתה.. שיעמם לי אז ציירתי משהו.. דיימון לא הפסיק להתסכל עליי "טוב דיי" אמרתי וכבר הייתי עצבנית "תפסיק להתסכל עליי" אמרתי "אני בוחן את היופי שלך ואת האופי המושלם שלך אחרי שאיבדתי אותו" הוא אמר כל כך רציתי לחבק אותו ולומר לו שאני עדיין אוהבת אותו אבל התאפקתי "זאת בעיה שלך.. אתה עזבת אותי ושיקרת לי במשך חודשיים שאתה אוהב אותי ושאני האהבה היחידה שלך ואז ניפרדת ממני אז תעזוב אותי עכשיו ותן לי להמשיך הלאה" אמרתי בכאב אבל גם בחרטה "זה לא נכון" הוא אמר "אז?" שאלתי ולא באמת ציפיתי לתשובה שלו.. "עזבי" הוא אמר.. הוא רצה להגיד עוד משהו אך לא אמר בסוף ויצא מהכיתה..
כמה דקות אחרי שהוא יצא אדר נכנסה והתיישבה לידי "איך את?" היא שלה והנחתי את ראשי עליה "דיימון רוצה לשגע אותי" אמרתי "למה?" היא שאלה "הוא ניפרד ממני ואז אומר שהיופי שלי ואופי שלי מושלם אז למה ניפרדת ממני?" אמרתי עצבנית "זה ברור שעכשיו הוא יבחון אותך ויתגעגע זה צפוי.. זה מה שבנים עושים אחרי שהם ניפרדים ממישהי" היא אמרה "את חושבת?" שאלתי "אני בטוחה" היא ענתה "אנחנו הולכות היום?" אדר שאלה "כן" עניתי "אל תהיי עצובה יש לך את לוגן עכשיו והוא אוהב אותך" אדר אמרה
"תודה אדר" אמרתי וחיבקתי אותה "בכיף" היא אמרה
~נקודת המבט של אדר~
עבר שבוע בערך מאז שדיימון ניפרד אלכס.. לפני כמה ימים היא השתחררה מהבית חולים וחזרה להיות חזקה.. בימים האחרונים הסתכלתי על לוגן והוא היה שונה ממה שאלכס סיפרה לי עליו.. הוא היה תומך ונאמן בעיקר לה ועכשיו הם ביחד אני שמחה בשבילה שהיא עברה הלאה אבל אני ולוגן לא נוכל להיות ביחד,
אני אוהבת אותו..
~נקודת המבט של אלכס~
היום הסתיים.. אני ולוגן חזרנו הביתה ברגל "מאמי" לוגן קרא לי כשהלכנו "כן?" עניתי "אני מצטער" הוא אמר "על מה?" שאלתי "שלחצתי עלייך ורציתי שנשכב" הוא אמר "זה בסדר" אמרתי "זה לא" הוא אמר "לוגן אני סולחת" אמרתי "חוץ מזה שאתה בן.. בנים צריכים את זה לא?" שאלתי וצחקתי "כן.. אבל זה נראה שלחצתי עלייך" הוא אמר "בוא פשוט נשכח מזה בסדר?" שאלתי והוא הינהן "טוב.. אני אדבר איתך אחר כך" אמרתי והתכוונתי להיכנס לבית שלי "רגע חכי שנייה" הוא אמר והסתובבתי אליו והוא נישק אותי "עכשיו את יכולה ללכת" הוא אמר וצחקתי נכנסתי לבית שלי והכנתי אוכל.. הסתכלתי ברחבי הבית והוא שקט וריק.. אין את הצעקות של הוריי או את הקופסאות של הסיגריות שלהם בכל מקום.. פשוט הכל היה ריק..
רגע, יכול להיות שאני מתגעגעת אליהם?...