אני אהיה העיניים שלך -פרק 76-

4.7K 345 329
                                    

"הוצאתי לך חופשת מחלה לשבוע" דרייק אמר והתיישב לצידו הימני של ג'ואי אחרי שסיים את שיחת הטלפון שלו עם בית המשפט, מסביר להם את מצבו של ג'ואי והם אישרו לצעיר לא להגיע לעבודה, "תודה" ג'ואי מלמל, מכסה את עצמו בשמיכה כשהוא ישב בסלון ביחד עם כולם.

"קח תינוק שלי" מליסה אמרה כשהגישה לבנה תרופה בצורת כדור והצעיר נאנח ופתח את פיו, מאפשר לה להכניס את הכדור לפיו לפני שהוא לקח את כוס המים ממנה, שותה את הנוזל ביחד עם התרופה.

"יש לך גם חופשה מבית הספר" אדם אמר בחיוך אחרי שניתק את הטלפון, מסיים לדבר עם בית הספר וג'ואי חייך אליו כתודה לפני שהסתכל על ג'סיקה שישבה לצידו השמאלי, מלטפת קלות את כתפו ומביטה עליו גם כן בחיוך עצוב, "אני מצטערת" היא לחשה וג'ואי נאנח והנהן אליה לבסוף בהבנה לפני שהשעין את ראשו על הכתף שלה, מאפשר לה לחייך בהקלה וללטף את ראשו.

-

"כמה זמן הניתוח?" טד שאל לפתע בחוסר טקט, מביט על דרייק ומכאיב לליבו של ג'ואי שהרים את ראשו והביט על דרייק גם כן, "לפחות שלוש שעות" האב אמר, "אז עוד שעה זה נגמר?" ג'ואי שאל ודרייק נאנח, "אם הכל הולך כמו שצריך אז כן" האב השיב וג'ואי נגס בשפתו התחתונה בחשש, עיניו מתחילות לדמוע שוב ללא שליטה, הוא לא באמת יכל לעצור את הדמעות, הכל היה עדיין כל כך טרי.

"יהיה בסדר ג'ואי" המבוגר אמר וניגב את עיניו של הצעיר שהביט עליו בעצב, "תאמין באיאן" הוא לחש וג'ואי הנהן ומשך באפו, הוא צריך להאמין באיאן.

------

צלצול טלפון נשמע מכיסו של דרייק, מה שהקפיץ את כולם, במיוחד את ג'ואי שהביט על איך שהאב הוציא מכיסו את הטלפון שלו, אחרי הכל עברה כבר יותר משעה וחצי שהם יושבים וממתינים לפיסת מידע ממה שקורה שם בחדר הניתוח.

"זה לוק" המבוגר הסביר וג'ואי איבד מספר פעימות, "ת-תענה" הוא מלמל ולבן השיער ענה לטלפון, שם אותו על אוזנו, "כן לוק" האב ענה, "דרייק" לוק מלמל בקול רועד והמבוגר השתנק, כמעט ומאבד את נשימותיו מהפחד, מה שגרם לכולם להתחיל לחשוש, אבל מי שחשש במיוחד היה ג'ואי- שעיניו התחילו לדמוע, גופו רעד והוא כירסם את ציפורניו בחשש.

-

"הניתוח הצליח" לוק מלמל ודרייק פער את עיניו, "הניתוח הצליח?" האב שאל בחוסר אמונה, "מ-מה?" ג'ואי לחש, "מה?" הוא צעק בהתרגשות, ודרייק הפעיל את הרמקול, מרגיש בטוח יותר לתת לכולם לשמוע את הבשורות מפיו של לוק, "הניתוח הצליח" האב אמר בחיוך לנער שכיסה את פיו המחייך עם כפות ידיו, "אבל..." לוק לחש, גורם לשמחה להיות מעורערת פתאום.

"אבל מה?" ג'ואי שאל בדאגה, ידיו מתחילות לרעוד בחשש, "הכל תלוי באיאן, הבנתי שהיה סיבוך קטן בניתוח אבל הם הצליחו להתגבר עליו, הבעיה שזה יכול לפגוע בזמן ההחלמה שלו, הוא עדיין לא התעורר, ייקח לו עוד זמן עד שהוא יקום, כרגע הרופאים לא יכולים להגיד בוודאות אם הוא יכול לראות או לא, רק אחרי שהוא יחלים ורק אחרי שהם יורידו לו את כיסוי העיניים, הם ידעו את התוצאות של הניתוח" לוק אמר וג'ואי כיסה את פניו בחוסר אמונה, לא מאמין שזה קורה כרגע, "א-אז זה באמת יכול לקחת כמה שנים?" הוא שאל, "כן" לוק אמר, "גם אם הוא יחלים וגם אם הוא יצליח לראות, איאן לא היה רוצה לחזור עד שהוא יצליח להכיר את העולם מזווית אחרת, הוא רוצה לחזור מוכן" הנהג הפרטי הסביר וג'ואי נשף בכבדות, כועס על הדעה המטופשת של איאן, "אני אעזור לו, אני אכוון אותו, למה הוא לא בוטח בי?" הצעיר שאל כשהוריד את ידיו מפניו, חושף את פיו הרועד ואת הדמעות שירדו מעיניו.

אני אהיה העיניים שלךWhere stories live. Discover now