חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

הקדמה- זה בכלל נצח?

שלום לכל הקוראים החדשים והישנים.

אז השבוע שלי יותר עמוס ממה שציפיתי אז לא יצא לי עדיין להתחיל לשבת על השכתוב של הפרקים מעבר להקדמה. החלטתי בכל זאת לשחרר לכם את ההקדמה המשוכתבת.

שאר הפרקים יתחילו לצאת פעמיים בשבוע אחרי מצעד התגובות, בעיקר כי שכתוב מעלים תגובות ישנות וזה סיכון שניקח רק לאחר התיעוד שלהן.

בקשה אחת לקוראים ישנים, אני מאוד אשמח לדעות אל השכתוב אבל תנסו להימנע מלספיילר.

אם אהבתם הכוכב כרגיל מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים על שאר הספרים שלי שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.

אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________

ישבתי בסלון הבית שלי, באותו מקום בו ישבתי במשך כשעה וחצי. למרות שכמעט ולא זזתי ממקומי הגוף שלי נשאר תזזיתי: רגליי רקעו על הרצפה ללא הפסק, אצבעותיי נעו בעצבנות על ברכי והגנבתי את ראשי אל עבר שעון המחוגים שעל הקיר הימני כל כמה דקות. הבטתי אל עבר דלת הזכוכית שהובילה לגינה ונפרשה לאורך מרבית הקיר הימני. השמיים שנשקפו מבעדה החלו להחשיך.

"הוא יבוא." לחשתי לעצמי והידקתי את האחיזה על ברכיי. "הוא היה מודיע אם לא." קיוויתי בכל ליבי שאני צודק.

דפיקה אשר נשמעה מכיוון דלת הכניסה של הבית גרמה לי לקפוץ בהפתעה במקומי ולהתנתק מהתפילה הקטנה שלי. דפיקה נוספת נשמעה והזכירה לי שעליי לגשת אל הדלת. קפצתי ממקומי ומיהרתי לעברה עם לב דוהר ותקווה שאכן מצידה השני מחכה לי האדם שרציתי לראות.

פתחתי את דלת הכניסה החומה ביד מעט נרעדת. חיוך רחב הופיע על שפתיי כאשר תקוותי ותפילותיי נענו.

"היי." האורח שנשען על משקוף המתכת בצבע הטורקיז בירך. את פניו עיטר חיוך רחב ועל קצה אפו נחו משקפי שמש שעלו לו חמש דולר בלבד אך גרמו לו להיראות כמיליון.

"היי," השבתי וכפיתי על עצמי למחוק את החיוך הבלתי נשלט משפתיי, לא יכולתי לגעור על האיחור שלו כאשר הוא נמרח על פניי. "לקח לך המון זמן להגיע אלי מהקומה השלישית." עקצתי את האורח שהיה השכן והחבר הכי טוב שלי מאז שזכרתי את עצמי. "קבענו ללפני שעה וחצי לפחות."

כל פעם מחדש כאשר הוא איחר לפגישות שלנו הוא גרם לי להרגיש כאידיוט גמור, שנאתי את זה. כל הזמן נהגתי למצוא את עצמי נאבק בדמעות אשר עקצצו בעיניי, איימו לצאת כהתחלתי להאמין שהוא פשוט שכח וכאשר נאלצתי להעניק לעצמי שיחות עידוד שאם אני לא האמין בו, במייקל לא יהיה לי במי להאמין.

"נו מה אתה רוצה נייטווינג?" שאל בשעמום והזיז אותי קלות על מנת להיכנס לחלל הביתה. הוא הרים בתנועה קלילה לקצה ראשו את המשקפיים וחשף את עיניו, עיניים בצבע ירוק זית יפיפה. רבים נוהגים לומר שזה צבע משמעם והם כבר היו מעדיפים חום, אבל אהבתי את צבען ובייחוד את נקודת החן הקטנה שהייתה מתחת לימנית.