חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 6- אתה בעצם אני

היי אהובים שלי.

בלונד תות זה ג'ינג'י בהיר, מליצה לחפש תמונות של אנשים כאלה, זה מהמם.

את הפרק הזה מלווה השיר revenge של plain white t's

כרגיל אני אשמח פה להערות ודעות על הדברים שהשתנו, כן, גם בפרטי מתקבל.

ולקוראים החדשים, איזה כיף שאתם גם איתנו פה במסע המקסים.

אם אהבתם הכוכב כרגיל מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים על שאר הספרים שלי שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.

אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________

By now you should know everything you say

Can and will be used against you some day

I got the microphone so don't go too far

Cause I'm gonna tell the whole world how you really are

___

"לנקום בו?" שאלתי מבולבל.

במטבח שררה שתיקה של כמה דקות לאחר שברוק הציעה לי רעיון מופרח – לנקום במייקל, לנקום באדם שהיה פעם החבר הכי טוב שלי כי נפגעתי ממנו. כן, רתחתי מכעס באותו הרגע והייתי מוכן לתת לו אגרוף לפנים -למרות שכנראה היד שלי הייתה כואבת אחרי זה-. כן, כל התחושה של להינטש בידי החבר הכי טוב שלי חזרה אלי והרגישה לפתע מאוד טרייה בייחוד עם ההשערה החדשה. וכן בעיקר, הרגשתי שבור לשנים, יותר מתמיד.

אבל עד לנקום? מה אם ההתרחקות שלו לא באמת הייתה מכוונת? מה אם המצאתי את הכל בראש שלי שכל כך רגיל להיפגע? מה אם סתם התרחקנו כי ככה זה החיים? ידעתי שאני שולל ברגע אחד עשור של כאבים ועצבות בגלל ההעלמות שלו, אבל נקמה נשמעה לי מהלך יותר מידי קיצוני לסיטואציה שלנו. באותו הרגע למרות השנים בהם האשמתי אותו רציתי להאמין שהכל פרי דמיוני.

אבל מהצד השני היו דברים מסריחים בהתרחקות שלו ממני: סינוני השיחות המכוונות, ביטולי הפגישות שלנו ברגע האחרון במקרה הטוב ובמקרה הרע לשכוח מהן לחלוטין. העדפת החברים האחרים שלו גם ברגעים בהם אמרתי לו שאני ממש אשמח אם הוא יהיה איתי. ידעתי שהוא היה האדם הראשון שפגע בי, האדם הראשון שאכזב אותי, שגרם לי לאבד אמון ותקווה באנשים. הוא היה זה שהפיל את האבן הראשונה מהסכר שהחל להזרים לעברי פגיעות שונות מאנשים שטענו במהלך השנים שהם חברים שלי. זאת הייתה הפגיעה שלו, שאחריה אנשים הרשו לעצמם להתחיל לרמוס אותי להתעלם ממני ומהרגשות שלי.

"א-אני לא יודע." עניתי לבסוף במבוכה. הרגשתי את ליבי הולם רק מהמחשבה של להתנקם במייקל, לא הייתי בטוח אם הוא רוצה לעשות את זה, חושש או שפשוט לא רוצה לפגוע בו. אף פעם לא רציתי להכאיב לו, תמיד היה לי מנגנון הגנה כלפיו ולא שינה לי שעברו שנים מאז שנפגשנו רציתי שהוא יהיה מאושר. הרמתי את עיניי לעיניה החומות של ברוק. "את לא חושבת שזה קיצוני? אולי הוא לא באמת נטש אותי וזה רק אני שהמצאתי הכל." חצי מלמלתי לעצמי.