היי אהובים שלי!
מה שלומכם?
אני יודעת שאני נעלמת לפרקים ארוכים... העניין הוא שלפני 3 חודשים עברתי מהבית של ההורים לגור עם אניקאט ואני עדיין לא מתרגלת, פלוס הערבים מוקדשים לשותפה שלי וקצת פחות לכתיבה.
ולפרק ☺️
הצלחתי למצוא זמן לכתוב, ואני אספר לכם שזה לא רק פרק משוכתב.... יש פה חלק חדש לחלוטין וגם דמות חדשה.
אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.
אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________
לאחר כחודשיים של מגורים בדירה שלי, מייקל ואני הבנו שאנחנו צריכים התחלה מחודשת והחלטנו שהגיע הזמן לעבור לדירה חדשה משלנו. שבוע המעבר היה קשה יותר מהמעבר של מייקל לדירה שלי, ומחיפוש הדירה עצמה. השבוע כלל אריזות, פריקות, וצורך להישאר ערים עד השעות המאוחרות של הלילה, לא מהסיבות הכפיות כפי שברוק הייתה אומרת.
הייתה לי תחושה שאפילו כשעברתי ללוס אנג'לס לא הייתי מוקף בכל כך הרבה ארגזים. למעשה הייתה לי תחושה שהפעם האחרונה הייתה לפני שנים, כשמייקל ואני היינו ילדים והחלטנו לבנות ארמון מארגזים בחצר של ההורים שלי. תהליך הבנייה נמשך מספר ימים וכשהטירה הייתה גמורה שמנו את הכלב שלי בתור שומר עליו.
לשמחתי, למרות העומס בחיי בתור סטודנט בשנה האחרונה ללימודי תאטרון זאת הייתה חופשת החורף, וחג המולד היה ממש מעבר לפינה. זאת הייתה תקופה נהדרת לעבור בה גם באופן סימבולי – התחלות חדשות, אורות בכל מקום וכמובן דבקונים שהשתלשלו מהתקרות ונתנו אווירה רומנטית.
בכל יום מחדש התנחמתי בעצי האשוח המקושטים שניצבו בכניסה לחנויות, באנשים שהיו לבושים כמו סנטה קלאוס שאספו נדבות ובריח עוגיות הג'ינג'ר שנישא באוויר.
כן, אהבתי את דצמבר למרות הגעגועים לבית שהיו מתעוררים; הגעגועים לשלג, למשפחה, לאפיית עוגיות והגעגועים למסורת החמימה והביתית. אבל למרות הרצון הרב של מייקל ושלי לטוס לבלות את תקופת החגים בניו יורק, הבנו שאנחנו מוצפים עד הכתפיים במעבר הדירה, מסיבות הרווקים של ברוק וכריס וגול הכותרת - החתונה. כך שנאלצנו לוותר.
נכנסתי לדירה החדשה שלנו שלשמחתי ברובה כבר הייתה עם ארגזים ריקים, כך שסוף כל סוף, ולאחר ימים ארוכים, היה ניתן לראות את הדירה עצמה. היה כיף להיזכר למה בחרנו בה מלכתחילה; היא הייתה יותר מרווחת מהדירה הקודמת שלי, הסלון, המטבח ופינת האוכל היו באזור פתוח שהוריד את תחושת המחנק שהקיפה אותי לפני כן. היה ניתן לראות את שולחן האוכל הרחב שהיה ממש מתחת לחלון ודרכו נכנסה השמש ששטפה אותו באור, את הספה המרווחת העשויה בד בצבע שחור -אותה הספקנו לחנוך במהירות- ואת ארונות הוויטרינה השקופים שיועדו לחפצי הנוי של הבית.
YOU ARE READING
חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור
Romance*מחודש* ספר ראשון בסדרת הזדמנויות פעם רובין רייט האמין בחברות. פעם רובין רייט האמין בנצח. ופעם רובין רייט האמין במייקל גומז. אבל מאז עבר עשור. בגיל עשרים וארבע רובין מוצא את עצמו בלי יכולת לסמוך על אף אחד, בלי אמונה בעצמו ועם המון כוויות מהעבר. כל...
