היי אהובים!
עברו שבועיים אז פרק חדש!
רואים משתלם לא להרוג אותי ❤ מקווה ששמתם לב להודעה שכתבתי לפני הפרק 😊
*טבעת שמקפיאה את העולם - רפרנס מסדרת ספרים שקוראים לה מלימטר בה יש ילדונת עם טבעת כזאת.
השיר המצורף מעט מלווה את הפרק, אבל יותר הרגיש לי מתאים ממלווה.
אני רוצה להמשיך עם המנהג החדש ולהקדיש את הפרק לאחת מבנותיי שגם אם היא לפעמים מאכזבת תמיד לומדות מהערות
מקווה שתאהבו את הפרק ואם אהבתם הכוכב כרגיל מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים.
אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________
אחר הצהריים הגיע ואני יצאתי מישיבת תקציב שנמשכה קרוב לשעתיים. רק לאחר שעברתי את סף דלת חדר הישיבות הכתה בי ההבנה, לא הקשבתי אפילו למילה אחת שנאמרה בישיבה וזה כלל את הדברים שאני אמרתי. הכיתי עם ידי במצחי בתסכול עצמי.
"זה לא יעזור לך להחזיר אותו למקום." רואת החשבון שלנו - קרוליין שיצאה גם היא מהחדר אמרה לי בגיחוך. הסתכלתי עליה בשאלה. "את המוח." היא הסבירה.
"חה, מצחיק." חייכתי אליה. לקח לי רגע להבין שהיא סוחבת הרמת קלסרים שהגיעו עד סנטרה ונראו כמגדל עקום. "הי. תני לי לעזור לך עם זה." אמרתי במהירות והזדרזתי לקחת אותם ממנה.
היא גלגלה את עיניה אך לא נאבקה בי. "אני יכולה לסחוב דברים, אתה יודע." היא אמרה במין מבוכה. "הידיים שלי מתפקדות."
חייכתי אליה. "עוד כמה זמן הלידה?"
היא הניחה את כף ידה על בטנה ההריונית העגלגלה וחיוך קל בצבץ על שפתיה. "עוד שלושה ארבעה חודשים בערך." היא הגניבה מבט אלי. "אני ממש מקווה שזאת תהיה בת."
העפתי אליה מבט מופתע. "אתם לא יודעים-"
"-לא" היא השיבה לפני שהספקתי לסיים לשאול את השאלה שלי.
התקדמנו אל עבר המשרד שלה, כמו כל דבר במהלך אותו יום גם ההליכה הקצרה הזו הרגישה לי איטית. למעשה הרגשתי שכולם זזים בסביבתי בהילוך איטי: האנשים המנהלים את שיחותיהם מזיזים את השפתים באיטיות, ולוגמים מכוסות הקפה שבידם גם כן באיטיות. הגנבתי מבט לשעון הקיר הגדול שמוקם על הקיר שגם מחוגיו זזו באיטיות. והצעדים של קרוליין לצידי לא נבדלו מהאיטיות הכללית. *התחלתי לתהות לעצמי אם יש לי טבעת שמקפיאה את העולם על האצבע וללא ידיעתי בטעות הזזתי את המנוף הקטן שלה. בדקתי את היד, לא היה שם כלום. מזל.
"אז למה כל כך לא התרכזת בישיבה היום?" ההריונית שאלה אותי לפתע. הבנתי שנתפסתי על חם. "בהיית באוויר כל הזמן."
YOU ARE READING
חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור
Romance*מחודש* ספר ראשון בסדרת הזדמנויות פעם רובין רייט האמין בחברות. פעם רובין רייט האמין בנצח. ופעם רובין רייט האמין במייקל גומז. אבל מאז עבר עשור. בגיל עשרים וארבע רובין מוצא את עצמו בלי יכולת לסמוך על אף אחד, בלי אמונה בעצמו ועם המון כוויות מהעבר. כל...
