חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 5- מה שנשים חושבות

היי אהובים שלי.

כרגיל אני אשמח פה להערות ודעות על הדברים שהשתנו, כן, גם בפרטי מתקבל.

ולקוראים החדשים, איזה כיף שאתם גם איתנו פה במסע המקסים.

אם אהבתם הכוכב כרגיל מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים על שאר הספרים שלי שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.

אוהבת המון
Shiny 🧡
_______________________________________

"זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, זה פשוט לא יכול להיות." מלמלתי לעצמי את אותה המנטרה עליה נתקעתי במשך כשעתיים לאחר שנזכרתי בפרטים. הרגשתי את הגוף שלי מצד אחד משותק – לא יכולתי למצוא את הכוחות לקום מהמקום שלי הוא הרגיש כמשקולת שנזרקה לקרקעית הים. ויחד עם זאת כולו היה ערני – הרגשתי שטף אדרנלין בוער בכל הגוף שלי כלבה רותחת, עיניי היו לחות וכל חלק בו מייקל נגע הרגיש כאלף נמלים.

הבטן שלי כאבה באופן נוראי, הרגשתי את כל תוכלת הקיבה שלי עולה ויורדת מספר פעמים ולא בגלל ההנגאובר שסירב לעזוב ואף התגבר. רציתי ללכת לחדר השינה שלי ולצרוח כל כך חזק לתוך הכרית שלי, עד שהקול שלי יעלם, עד שלא אוכל לחשוב על דבר, עד שהכל יימחק כלא היה.

תמיד היה לי חלום לחזור לחייו של מייקל, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאם אני אראה אותו עובר ברחוב הייתי בורח לצד השני של הכביש. ועל אף הפחד והחשש כן רציתי אותו בחיי שוב, רציתי לחלוק איתו את אור הזרקורים כבעבר, להרגיש אותו בקהל חיי, את האהבה שהוא מקבל ונותן בחזרה. רציתי את כל אלו אבל... מקנאה טהורה ומבדידות, לא? מעולם לא נמשכתי אליו, נכון? אז איך היתכן שהתעוררתי איתו באותה המיטה?

גלגלי המוח שלי החלו לעבוד ולעבד את המידע כפי שנהגו לעשות כשחיפשו הסברים נואשים. אולי הוא חשב בעבר שאני דלוק עליו ומאוהב בו, אולי הוא לא אהב את זה, אולי בגלל זה הוא בחר ללכת ממני, לברוח רחוק.

החדר החל להסתחרר סביבי כקרוסלה או שהראש שלי פשוט התערפל מהמידע הרב שהוא ניתח כשאינו במיטבו. ניערתי אותו בניסיון לסלק את הנטייה שלו לרדת לפרטים השוליים והקטנים.

"היא קראה לו האקס המיתולוגי שלי." לחשתי לעצמי לאחר שנזכרתי בשיחה מהערב הקודם עם ברוק. היא חשבה שהיה בינינו משהו מעבר לחברות עמוקה. ניסיתי להבין למה שהיא תחשוב כך אך הראש שלי שוב הסתחרר. נאנחתי כשהבנתי שכנראה שפכתי לה את הלב שלי יותר ממה שהייתי רוצה וצריך כששתיתי. "אני שונא אותך רובין השיכור! " התרגזתי לעצמי.

קיוויתי שאין אף שכן סקרן באזור שמצוטט לדלת שלי ושומע אותי צועק על עצמי כמו איזה משוגע שצריך ללכת לטיפול, כנראה שבאמת הייתי צריך, הרגשתי משוגע או שלפחות אני הולך ומשגע לאט לאט.