היי אהובים שלי!
(כמעט) חמישי שמח עם פרק חדש!!!
מי שלא קפץ לפטפוטי דמויות לראות את השיחה של לוקאס ומייגן זה הזמן ☺️
אני לא מאמינה שהגענו ל5 אלף צפיות (37K עם עדכון נוכחי), והכל בזכותכם ממש ממש תודה לכם!!!
אחרי בקשות חוזרות וקוראים חדשים ומקסימים שהשאירו לי לאחרונה חיוך על הפנים עבדתי קשה להביא לכם את הפרק המשוכתב ☺️
בכל אופן...
אתם מאמינים שסאגת מייקל מאחורינו?!
לפי גודל של ספר מי שקרא עד סוף הסאגה של כסוף השיער קרא 720 עמודים!!! גודל של וורד 467 במקור היה 405 ו325 😮
רק רציתי להזכיר שכתב מלוכסן מדבר על זיכרונות.
אם יש דברים שלא ברורים בפרק הזה אל תדאגו יתבהר בהמשך, מקווה שהצלחתי לתקן לפחות קצת את הבעייתיות מהגרסה הראשונית
בכל אופן אופן אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים
אז אחרי אחת החפירות הכי ארוכות שהיו לפני פרק [פףףף חשבתי פעם שזה ארוך, חמוד מצידי] ניפגש בפרק הבא
Shiny ❤
_______________________________________
Someone once told me
That you have to choose
What you win or lose
You can't have everything
___
החום של ספטמבר בלוס אנג'לס היה מאוד מורגש, בייחוד בזמן מעבר ממבנה ממוזג ומקפיא שאילץ אותי ללבוש ג'קט אל האוויר החם. הא-נול פתחה את דלות האודיטוריום וברגע שהאותו אוויר חם פגע בנו היא התבכיינה בקול; "חם לי." הנהנתי בהסכמה ופתחתי את רוכסן הג'קט השחור שלי.
"תגידי, איך אומרים חם לי בקוראנית?" רוב שהלך לצידנו שאל בגיחוך.
גלגלתי את עיניי תוך שאני מוריד את הג'קט. "תפסיק כבר לשאול אותה על כל דבר איך אומרים אותו בקוריאנית." הורדתי את התיק שלי מהגב ודחפתי את הג'קט פנימה. "זה כבר גזעני. היית רוצה שאני אשאל אותך איך אומרים חם לי באממ..." נתקעתי מההתקלה העצמית שהעמדתי את עצמי בה. "בהטרוסקסואליות?" השלמתי בצורה הכי גרוע שיכולתי וחייכתי חיוך נבוך.
שני חבריי ללימודים הסתכלו עלי בהרמת גבה. "זה היה ממש גרוע." הא-נול ציינה וצדקה. "למרות שאני מעריכה את הניסיון."
השני הנהן בהסכמה. "אתה יכול לאלתר הרבה יותר טוב מזה רובין, לואנה תהיה מאוכזבת." רוב הוסיף בדרמטיות מעושה. "אגב, זה 'חזייה זה לבוש מיותר אין לי בעיה להחזיק לך אותם'." הוסיף בגיחוך.
YOU ARE READING
חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור
Romance*מחודש* ספר ראשון בסדרת הזדמנויות פעם רובין רייט האמין בחברות. פעם רובין רייט האמין בנצח. ופעם רובין רייט האמין במייקל גומז. אבל מאז עבר עשור. בגיל עשרים וארבע רובין מוצא את עצמו בלי יכולת לסמוך על אף אחד, בלי אמונה בעצמו ועם המון כוויות מהעבר. כל...
