חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 33 ב'- opening night - מערכה שניה

היי אהובים ❤️

החלטתי להיות נחמדה למרות שהתגובה ה15 הייתה רק עכשיו, פעם הבאה (אם תהיה) אני לא אהיה כזאת נחמדה 🤣🤣🤣

אומנם החלק הזה בהקדמה כבר לא רלוונטי, אבל אני בכל זאת משאירה אותו.... כן אתם בספר הנכון הכריכה פשוט השתנתה הודות ל aiko2u שגם ככה רציתי להקדיש לה את הפרק הזה.

יקירה תודה על התגובות ההורגות מצחוק שלך, ושאת תמיד מעלה לי חיוך ונותנת מוטיבציה, אני אוהבת אותך המון ❤️ וכן הקדשתי לך עוד פרק תמודדי, יהיו עוד (מגיע לך על כל הסבל)

השיר למעלה הוא השיר של הפרק, והשיר שאני כבר כמעט חודשיים מחכה שיופיע בספר!!! הוא מסכם ממש טוב את הסיםור לדעתי. אז תקשיבו לו.

זה לגמרי אחד הפרקים האהובים עלי בספר

בכל אופן אופן אם אהבתם הכוכב מאוד ישמח שתלחצו עליו ⭐, ואל תשכחו לעקוב אחרי לעדכונים שאני מעלה בפרופיל שלי באופן תדיר.

Shiny 🧡
_______________________________________

Well, maybe you're not right for me, maybe this is hard to see

I get lost in your beauty, And I just stop questioning

Cause when you took my heart

You took it all, when you gave it back

It fell apart

___

"נו בבקשה." הגבר הצעיר המשיך להתחנן באותה הדרך בה התחנן בפניי בעשרים דקות האחרונות. אך לא שינה לי כמה גדולות וכחולות היו עיניו, וכמה קולו המתחנן היה מקסים ומתחשב כמו תמיד.

"אמרתי לא. שון. סמית'." השבתי כבר מעט מרוגז תוך הדגש שמו ושם משפחתו בנפרד. לראשי קפץ זיכרון ישן של נייטווינג, הוא תמיד טען שכשאני כועס עיניי מתכווצות ומצליחות לטשטש את נקודת החן שלי.

"אתה ילד קטן יותר ממני!" הצעיר מולי קבע. "אתה יודע את זה?" שאל ברוגז.

גלגלתי את עיניי והורדתי את מבטי אל עבר המסמכים שעל השולחן שלי, קיוויתי שאולי הפעם הוא סוף סוף ייכנע, והמדריך שלו לשעבר יועיל בטובו לקחת אותו מהמשרד שלי.

"די שון, זה קרב מיותר." פליקס אמר לו, והצמיד אותו ברוך אליו בניסיון להרגיע אותו.

"פליקס?" הצעיר עבר לקול מעט ילדותי והסתכל על המדריך עם עיניים גדולות, רציתי לגלגל את עיניי, כולנו ידענו שפליקס היחידי שלא עמיד לזה. "אתה מוכן בבקשה לעזוב את החדר לכמה דקות?" ביקש ברוך.