Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 15

סידרתי עם אמא ופיזי את השולחן לקראת ארוחת הערב , אף אחד מאיתנו לא דיבר והרגשתי מתוח כי אני אלך היום עם הארי , אני לא יודע מתי ואיך ואיפה , אבל אני מרגיש רע על זה , יש לי צביטה בלב רק מלחשוב על השנאה שאקבל כשיגלו. אני מוכרח להסתיר את זה , אם אבא יגלה ? אני לא רוצה שזה יקרה. החיים שלי מתוכננים ולא אתן למשהו להרוס לי. פיזי כל רגע הסתכלה עליי ונראה שרוצה לשאול משהו , אך כשהסתכלתי עליה חזרה היא הסיטה את מבטה. מ-מה ? כתוב לי משהו במצח ?
״מתי אבא בא ?״ פיזי שאלה את אמא שנעצרה בקצה השולחן
״הוא אמור לבוא בכל רגע״ אמא השיבה בחיוך , פיזי המשיכה לסדר , למרות שלא היה כבר מה לסדר בשולחן , היא רק טפחה בזהירות על המפה
״הי״ קראתי והיא הסתכלה עליי ״את בסדר ?״
״כן , בטח״ היא אמרה בחיוך ותוך רגע הורידה אותו , הסתכלתי עליה בדאגה וניסיתי לחשוב מה לא בסדר... נראה שהיא לא רוצה לספר לי
״אמא אני הולכת״ לפתע שמעתי את לוטי וראיתי שיצאה מחדרה וצעדה לדלת
״לאן ?!״ אמא שאלה במהירות ובדאגה , לוטי הניפה בשיערה
״למייקל״
״לוטי...״ אמא לחשה , הוא לא אהבה את זה שלוטי תלך אליו זה ידוע , למה עליי היא לא כועסת כשאני הולך אליו ?
״מה ?!״ לוטי התפרצה ״תתעלמו גם ממני ותגרמו לי לעבור דירה ?!״
״שרלוט את מוכנה להירגע ?״ ביקשתי , היא נאנחה וגלגלה את עיניה
״להתראות...״ לוטי פלטה ויצאה מהבית בטריקת דלת מבהילה. הסתכלתי על אמא ויכולתי לראות שנפגעה
״אני בטוח שהיא לא התכוונה״ אמרתי , אמא חייכה אליי
״זה בסדר״ אמא לחשה. פיזי הסתכלה עליי ונראתה מודאגת , נאנחתי והשפלתי את מבטי , אני לא יודע מה עוד לעשות. לפעמים אני רוצה לעזוב הכל ולחשוב שלא קיימות צרות , להרגיש חופשי מכל הבעיות שפה , כל הבעיות שאני תמיד מנסה בכל כוחי למצוא להם פתרון. אבל איך משיגים בכלל חופש ? איך בורחים ממשהו ? הרי דברים לא יכולים  להיעלם. מייקל תמיד אומר שאני עושה שלום בבית ואולי הוא קצת צודק , כי אני מנסה לדאוג שהכל יישאר באיזון , אבל עד מתי אצטרך לעשות את זה ?רק כשהדלת נסגרה שמתי לב שאבא נכנס לבית , הוא חייך אליי
״שלום בני״ אמר , השפלתי את מבטי
״שלום אבא״ אמרתי , הוא התיישב במקומו בשולחן אז זה נתן לי ולפיזי אישור לשבת גם. אמא הביאה את המאכלים למרכז השולחן
״איפה לוטי ?״ הוא שאל וקפאתי לרגע , הסתכלתי על פיזי שגם הסתכלה עליי , הנחתי שגם היא לא רוצה לצאת מלשנית... אלוהים אדירים
״היא הלכה למייקל״ אמרתי בשקט , בלעתי רוק והסתכלתי עליו , הוא לא אמר דבר. לפתע שמעתי את האייפון שלי מצלצל מהחדר ״אלך לענות-״
״תשב״ אבא קטע אותי. מה אם זו לוטי והיא נקלעה לצרה ?
״אולי זה מקרה חירום-״
״לואי״ אבא שוב קטע אותי ושלח לעברי מבט קודר , נשמתי עמוק וישבתי בחוסר רצון , הקשבתי לצלצול הטלפון עד שכבה. ״עכשיו יושבים לאכול״ אבא אמר , הושיט את ידיו וכולנו תפסנו את הידיים של אחד השני , כך במעגל. הסתכלתי למעלה , נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי ״תודה לך ישו על האוכל הטעים , על המשפחה הבריאה , ועל החיים״ אבא אמר ״שכולנו נזכה לאורך חיים ארוך״
״אמן״ כולנו אמרנו יחד , בלעתי רוק והשפלתי את מבטי , עזבנו את הידיים וכל אחד התחיל למלא את צלחת האוכל שלו , הטלפון שוב צלצל מהחדר ושהתכוונתי לומר משהו ראיתי שאבא מניד בראשו , ואז נראה מבולבל
״מי מתקשר אליך בכל אופן ?״ הוא שאל , ולא היה לי מושג
״אני בכנות לא יודע״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי ״שאלך לברר ?״
״לא באמצע ארוחת הערב״ אבא אמר , שיחררתי נשיפה , רציתי לקום ולענות , זה משגע אותי כשלא עונים לטלפון. הטלפון צלצל שוב , נאנחתי בייאוש
״תתן לו רק להודיע שהוא אוכל״ אמר אמרה וזה גרם לי להרים את פניי
״לא״ אבא אמר בקול קשה
״רוברט תתן לו״ אמא אמרה לאבא והסתכלה עליו , אפשר להרגיש את המתח ביניהם ולא רציתי שזה יגרר לריב מגוחך כרגע
״אתה אומר שאתה אוכל וחוזר לשולחן״ אבא אמר עם אצבע מאשימה , הנהנתי וקמתי , מיהרתי לחדר וניגשתי לאייפון שלי
״הלו ?״ עניתי
״סופסוף אתה מרים את הטלפון !״ שמעתי את קולו של הארי שהפתיע אותי , איך הוא השיג את מספר הטלפון שלי ?
״ה-הארי״ לחשתי , שמעתי שנאנח
״כן... תקשיב , זאין מצא זוג שייצא איתו לפגישה שלו עם הבחורה שלו , בכל אופן אז זה אומר שאנחנו לא מוכרחים ללכת״ הוא אמר ולבי נחת
״אבל...״ עצרתי את עצמי. אבל מה ?
״אבל אנחנו יכולים״ אמר , נשכתי את שפתיי חזק והתיישבתי על המיטה
״אני באמצע ארוחת הערב... ההורים שלי לא ייתנו לי ללכת לאף מקום כרגע , אני חושב שכבר מאוחר״ אמרתי במבט נחות ובשקט
״אני אהיה ישיר לואי״ הוא אמר , חייכתי חיוך קטן
״רק לא גס רוח בבקשה״ ביקשתי בשקט
״אני עם האופנוע מחוץ לבית שלך וכמו שאמרתי אתמול אני לא מקבל לא כתשובה ממך״ אמר , לבי פעם בחוזקה וחיוך התפשט על פניי. הוא פה בחוץ...
״אז... ובכן , אם הולכים למה אמרת לי שאנחנו לא מוכרחים ?״ שאלתי בבלבול , הוא רצה ללכת איתי מרצונו ?
״אנחנו לא מוכרחים , אבל אני מת לנצח את בני הזונות האלה בבאולינג״ הוא גיחך
״אז אתה רוצה ללכת איתי ?״ שאלתי בשקט
״מה ?״ הוא שאל ״לואי אתה מוכן לצאת כבר ?״ הוא לא ענה על שאלתי.
״אמרתי לך שההורים שלי לא יסכימו״ אמרתי בשקט
״אתה בן תשע עשרה. אם אבקש מההורים שלי לעשן סמים ולבלות בבית זונות הם יסכימו״ הוא אמר ועיניי נקרעו לרווחה , לא הייתי בטוח אם הוא צוחק איתי
״ההורים שלי לא״ אמרתי ״הארי זה מסובך , אני לא יכול-״
״עצור !״ הוא קטע את דבריי ״מה אמרתי ?״
״שאתה לא מקבל ממני לא ?״ שאלתי בזמן שצמצמתי את עיניי
״בדיוק״ הוא השיב ולפי קולו יכולתי לדעת שחייך
״אני אומר הרבה לא...״ מלמלתי
״אתה בן תשע עשרה , אתה גדול כבר אז מה לעזעזל הבעיה ?״ הוא שאל ״לואי אני נשבע לך שאזיין ממך את הצורה אם לא תבוא !״
״הארי !״ כעסתי בשקט ועצמתי את עיניי במבוכה , איך הוא מדבר כך ?
״אני התלבשתי במיוחד למשחק בבאולינג הזה ולא אפספס אותו כי אתה מפחד מההורים שלך״
״זו הסיבה היחידה שאתה רוצה שאבוא ?״ שאלתי בשקט , שמעתי שנשם עמוק , קפצתי מבהלה כששמעתי את הדפיקות על החלון שלי , הרמתי את מבטי בפחד וכפות ידיי רעדו , אלוהים אדירים , ישו זה אתה ? שוב הדפיקות נשמעו
״תפתח אידיוט !״ שמעתי מבחוץ את הארי. ניתקתי את השיחה ופתחתי את החלון , הוא לבוש בחולצה שחורה מכופתרת שהבליטה את השרירים החזקים שלו , כולו לבוש בשחור , בדיוק כמו מלאך המוות.
״הארי מה אתה...״ לא הצלחתי לסיים את המשפט מרוב ההלם
״לואי !״ שמעתי את אבא קורא ולבי קפץ בבית החזה שלי
״אני מרגיש כמו הנסיך המזדיין מריפונזל...״ הארי אמר בשקט ״תושיט לי את שיערך״
״לואי !״ אבא קרא שוב ונלחצתי
״אני בא !״ צעקתי , שהסתכלתי חזרה לחלון הארי כבר נשען עליה וחייך , הסתכל לתוך החדר שלי
״פה אתה נמצא...״ הוא מלמל ״מי הבחור בתמונה שם ?״ הוא הצביע על הקיר.
״ישו״ עניתי
״זה מפחיד. בכל אופן בוא״ הוא אמר , הוא נראה כלכך בטוח שאבוא איתו
״אני מוכרח לחזור לארוחה-״
״בחייך...״ הוא מלמל , הוא לפתע טיפס מהחלון לתוך החדר וזה הבהיל אותי , אזכור לנעול את החלונות.
״מה אתה עושה ?״ שאלתי בפחד , הוא צעד לדלת ונעל אותה , לאחר מכן הסתובב אליי ותוך כדי חייך , לבי פעם בחוזקה
״תירגע״ לחש ״אתה הולך לברוח מהחלון״
״לא אני לא״ אמרתי ותוך כדי צעדתי איתו לחלון , אבל לא בשביל לברוח ממנו
״תיזהר לואי אני מאוד עקשן״ אמר , המילים נקטעו בגרוני , כשהניח את ידו באגני גופי נדרך ולא הצלחתי לזוז , אני נלחץ בסביבתו ״אני מחכה״
״מ-מה ?״ גמגמתי , בלעתי רוק והתרחקתי ממנו תוך כדי שכחכחתי בגרוני ״אני לא יכול למרוד מהוריי״ אמרתי בזמן שלקחתי צעד אחורה
״אז לך תבקש מהם״ הוא נאנח בגלגול עיניים ״אם זה משנה אני תכננתי שנאכל צ׳יפס מטוגן״
״צ׳יפס ?! אני אוהב צ׳יפס ! זה המאכל ה-״ עצרתי את עצמי והורדתי את החיוך כי החיוך שלו התרחב ״איך ידעת ?״
״יש לי מקורות משלי״ הוא אמר , הסטתי את מבטי ונשכתי את שפתיי
״אני לא בדיוק מבין-״
״תבקש מההורים שלך ונזוז כבר״ הוא אמר , נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי , זה באמת יכול להיות ערב מהנה , אבל אני יודע שהוא רוצה לגרום לי ליהנות בשביל שלא אהיה מחוייב יותר מדי לדת. אני מאוד מחוייב לדת ולהתנזרות שלי , אז מה אם ערב אחד אלך לשחק באולינג ? רגע... זה רק לשחק באולינג , נכון ?
״הארי לאן שאנחנו הולכים-״
״תביט בי כשאתה מדבר״ הוא ביקש , בלעתי רוק והרמתי את עיניי להסתכל עליו , לבי הלם בחוזקה וניסיתי לא להתעמק כרגע במראה שלו
״זה לא משהו רומנטי נכון ?״ שאלתי ותוך כדי לחיי בערו , הוא צמצם את עיניו בבלבול
״ממש לא״ אמר במהירות ״זה הבעיה שאתה מפחד לבוא איתי ?״ הוא גיחך , ליקק את צד פיו וחשתי את בטני מתהפכת מלהביט בו , האוויר ניעלם מריאותיי ״בחייך לואי אין בזה שום דבר רומנטי. אנחנו רק משחקים באולינג ואוכלים צ׳יפס , בנוסף לזה באים עוד ארבע אנשים אז אתה יכול להירגע , אין לי שום כוונות רומנטיות לגביך״
הסתכלתי לתוך עיניו שהיה בהן ניצוץ יפהיפה , כמו הכוכבים בלילה חשוך. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי , אז זה יציאה חברית רק ? כי משהו בגדר רומנטי אני לא יכול , אני מתנזר.
״לואי !״ אבא קטע את מחשבותיי עם הקריאה שלו , נשמתי עמוק והסתכלתי על הארי
״אלך לבקש מהוריי לבוא״ אמרתי , אבל אני מכיר אותם טוב מדי בשביל לדעת שהתשובה היא לא. נשמתי עמוק והסתובבתי לדלת , פתחתי אותה ויצאתי , צעדתי במסדרון הצר עד שהגעתי לשולחן האוכל , כולם הסתכלו עליי
״מי היה בטלפון שנדרש לך כלכך הרבה זמן ?!״ אבא שאל , הרגשתי שבלעתי את הלשון , אני לא מסוגל לשקר
״אני מצטער על זה״ אמרתי בשקט והלכתי אל הכיסא שלי בראש מושפל ״אמ... אמא ? אבא ?״
״כן ?״ אבא ענה בשקט , בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו האפורות
״אני יכול לצאת עם חברים ל-״
״מאוחר״ אבא קטע אותי ולבי נחת
״אחזור מוקדם זה רק-״
״אמרתי שמאוחר״ עכשיו אבא הדגיש את מילותיו , נשפתי החוצה והשפלתי את מבטי. ״אתה יוצא עם חברים הרבה לאחרונה״
״הם מזמינים אותי ואני לא מסרב״ אמרתי והלב שלי דפק כלכך חזק כשהבנתי ששיקרתי. רגע זה לא שקר , הארי כמו חבר , נכון ? אבל אני משקר ! אלוהים אדירים , ישו תסלח לי. עכשיו כל מה ששמעו היה ההתנגשות של המזלגות בצלחת , אבל אני לא מילאתי לעצמי אוכל , בסדר אולי אני רוצה ללכת , אני לא יודע מה זה באולינג- רגע ! האם זה פיתוי נוסף שעומד מולי ? אני עבדתי כלכך קשה בשביל זה , אני בקרוב אתנזר לגמרי , אני מפחד להרוס את זה
״אפשר ללכת לומר להם שלא אוכל להגיע ?״ שאלתי את אבא , לפתע בעטו ברגל שלי וזה גרם לי לקפוץ ולהביט בפיזי שכנראה עשתה את זה. היא זקפה את גבותיה וסימנה לי ללכת
״תעשה את זה בזריזות״ אבא אמר , הנהנתי וקמתי ללחדא לחדר , שנכנסתי ראיתי שהארי מסתכל על הכל
״יש לך גם פסלים של ישו... אתה כמו המעריצות המתבגרות רק שאתה לא מעריץ מישהו מפורסם , אתה מעריץ אל״ הוא אמר בשקט והקול שלו כלכך עמוק וצרוד , היה משהו בקול שלו שפשוט רציתי להקשיב לו. סגרתי את הדלת בשביל שלא ישמעו אותי ואז הסתובבתי אליו חזרה ובלעתי רוק
״אני לא יכול לבוא״ אמרתי ללא ברירה , אני לא רוצה להפר את דבריו של אבא
״אני מבין , אתה ילד צייתן״ הוא צעד לעברי ולבי פעם בחוזקה ״לא רוצה לאכזב את אבא״
״הארי...״ נאנחנתי , הוא נעצר מולי והביט לתוך עיניי , לפתע חייך וזה רק בלבל אותי ללא סוף כי אי אפשר לדעת מה הוא חושב , אי אפשר לפענח את המבטים שלו
״אתה רוצה לבוא ?״ הוא שאל
״אבא שלי לא מסכים-״
״לא שאלתי מה אבא שלך אומר״ הוא קטע אותי ״שאלתי אם אתה רוצה לבוא״
נשמתי והשפלתי את מבטי ״משהו שם יגרום לי לחטוא ? יש פיתויים ?״
״זה משחק באולינג ידידותי״ הוא אמר בפשטות ״אלא אם כן אתה מתכוון להזדיין עם כדור-״
״הארי״ נכנסתי לדבריו תוך כדי שגלגלתי עיניים ״ובכן... כן , אשמח לבוא״
״נהדר״ הוא לחש בשקט והתקרב לאוזן שלי , לבי הלם בחוזקה ונשימתי נקטעה בגרוני כשהרגשתי את הנשימות שלו על האוזן שלי ״אז אולי לשם שינוי תעשה מה שאתה רוצה״ הוא לחש , הקול שלו מפתה.
״מה...״ פלטתי
״תתבגר ותקפוץ איתי מהחלון״ הוא לחש , לפתע גיחך והתרחק להסתכל עליי ״זה נשמע נורמלי יותר בראש שלי״
״אני בטוח״ צחקתי בשקט , נשכתי את שפתיי והסתכלתי עליו , אם אלך זה לא אומר שתהליך ההתנזרות וההפיכה לכומר פשוט ייהרסו , אני הרי לא חוטא , רק מפר את דבריו של אבא. שזה גם חמור
״אתה בא ?״ הוא שאל. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי , עצמתי את עיניי והיססתי מיליון פעמים לפני ששלפתי תשובה
״כן.״