Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 51

נק׳ מבט לואי:

התעוררתי במיטה ריקה , וכל מה שנשאר מהארי היה הריח שלו שמעורבב בריח סיגריה. כששמעתי את כל הקולות מבחוץ הבנתי שזה מה שגרם לו ללכת , הוא לא רצה שניתפס. חייכתי והתקרבתי לאיזור שבו שכב ליל אמש , נשכתי את שפתיי חזק , הוא בא ברגע שהייתי צריך אותו. אני מרגיש שישו נתן לי מתנה.
״לואי !״ שמעתי את מייקל מבחוץ והתיישבתי במהירות. לא אשקר , העובדה שהוא הולך איתי לכנסייה מאוד ריגשה אותי , אבל בו זמנית ידעתי שהוא עושה את זה כי אבא ביקש ממנו. תמיד אמרתי למייקל לחזור להתפלל , לחזור לכנסייה , אבל עכשיו אני רוצה שיהיה חופשי. קמתי מהמיטה והתמתחתי עם ידיי בזמן שצעדתי לדלת , סיבבתי את המפתח בשביל לפתוח אותה , מייקל עמד ונראה כועס ״כמה זמן לעזעזל לוקח לך לקום ולפתוח את הדלת ?״ הוא התפרץ.
״בוקר טוב גם לך״ לחשתי והתכוונתי לעבור אותו אל המקלחת בשביל שאוכל לצחצח שיניים אבל הוא תפס בזרוע שלי.
״אתה לוקח משהו ?״ שאל ונראה כועס. נאנחתי והתנתקתי מהאחיזה שלו בשביל להמשיך ללכת למקלחת. ״אבא כבר בכנסייה , היום כולנו הולכים , כמו שתמיד רצית-״
״אני לא רוצה ללכת לכנסייה״ קטעתי אותו. נכנסתי לחדר מקלחת והלכתי לכיור , לקחתי את מברשת השיניים שלי ומרחתי עליה משחת שיניים לפני שצחצחתי את שיניי
״ברור שאתה רוצה זה המקום האהוב עלייך״ הוא אמר. ״אתה מדאיג אותי״
זה לא הפתיע אותי שהוא מודאג , הוא אוהב אותי כלכך שקשה לו לראות אותי שונה מן הרגיל. אבל אני מפסיק. לא אתחנן שילך לכנסייה ויהיה צדיק , לא אנזוף עליו על זה שהוא לא מתפלל לפני האוכל , אני סיימתי. אתפלל לישו כי אני מאמין בדת ומחובר אליה. אבל לא אהיה כומר , לא אתנזר , לא אחמיר עם זה.
״לוטי אמרה לי שיצאת מדעתך , היא אמרה שתפסה אותך חוטא אבל לא הסכימה לספר לי במה״ הוא אמר ובחן את מבטי. לבי נחת ונלחצתי , אני לא רוצה שידע. ״אתה לוקח סמים ?״
התעלמתי אבל כעסתי כלכך. התכופפתי לכיור ומילאתי את פי מים , ניערתי אותם בפי וירקתי אותם יחד עם משחת השיניים , ניקיתי את מברשת השיניים והחזרתי אותה למקומה , לאחר מכן עברתי אותו ויצאתי מחדר המקלחת , התכוונתי ללכת למטבח ולחפש אוכל מהיר במקרר , וזה דבר שלעולם אני לא עושה. אם לא אוכלים כל המשפחה יחד אז לא אוכלים גם לבד.
״אתה כועס ?״ הוא שאל , והנחתי שהוא ימשיך לרדוף אחריי ולחפש תשובות.
״כמובן שאני כועס !״ צעקתי ״אני יומיים סגור בחדר ואוכל לחם ריק ובקושי שותה כמו אסיר ! זה לא יגרום לי להיות טוב יותר זה רק מכעיס אותי !״ צעקתי והידקתי את כפות ידיי. מייקל נאנח והלך למסדרון שמוביל לחדרים. גלגלתי את עיניי ופתחתי את המקרר , גם פה לא היה משהו זמין לאכילה , משהו לעכשיו. לקחתי את קופסת הגבינה והלכתי לקחת כפית , אוכל את זה כך ללא דבר נוסף. מאוחר יותר אלך עם הארי לאכול , לו אכפת ממני יותר מהמשפחה הזאת.
״אמרתי לכם שהריתוקים שלכם רק מחמירים את המצב !״ שמעתי את מייקל צועק. לא אהבתי שכולם מתעסקים בי... עכשיו אני מבין איך מייקל הרגיש כל הזמן. הכל סובב סביבו , כולם רוצים שהוא יהיה מישהו אחד אבל הוא רצה להיות הוא. והנה הוא הצליח , והוא נראה בעיניי מאושר יותר. התיישבתי בכיסא הנמוך שבמטבח , אמא משתמשת בו בשביל להגיע למדפים הגבוהים. פתחתי את קופסת הגבינה ואכלתי ממנה , זה לא היה טעים לאכול את זה בלי כלום. שמעתי צעדים שמתקרבים וזו הייתה אמא , לבושה בצורה צנועה אבל נראה שעדיין לא סידרה את שיערה.
״בוקר טוב״ היא אמרה אבל לא חייכה , ואז נזכרתי איך אמו של הארי חייכה באותו יום וחיבקה אותו כלכך חזק... זה נחמד יותר מנעיצת מבט שלא נראית כה אוהבת. ״בעוד חמש דקות נצא לכנסייה , לך להתלבש״
״אני רוצה להישאר בבית״ לחשתי והמשכתי לאכול מהגבינה , מייקל עמד ליד אמא ומאחוריהם ראיתי את פיזי ולוטי מסתכלות , ושכולם הביטו בי יחד הרגשתי מפוחד , זה נראה שבכל רגע הם יצלבו אותי.
״ממתי אתה מעדיף להישאר בבית ?״ אמא שאלה בשקט. הכעיס אותי שהיא לא מבחינה בזה שמשהו לא בסדר , היא לא מודעת לדבר אצלי.
״לואי בוא איתנו״ פיזי אמרה ועיניה התמימות והמתחננות כמעט הכניעו אותי. ואם אשתכנע ללכת אולי אתבלבל ואחשוב הכנסייה והאל זה הדבר הנכון , ואז הצליבה המוחית תהיה כפולה... אני מבולבל כלכך.
״אני אהיה שם״ מייקל אמר בחיוך וזה גרם לי להביט בו , אחי האהוב. ״נשב יחד בשורה הראשונה כמו פעם , לא תהיה יותר לבד״
״קדימה״ אמא אמרה. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי , אני מרגיש שאני לא יכול להיות שם מכיוון שחטאתי וארגיש צבוע , אני תוהה איך הנזירה נג׳דידה הרגישה. הסתכלתי על כולם שנראו מלאים בציפייה , כאילו וזה שאבוא לכנסייה יכל להציל את האנושות.
״לא״ לבסוף אמרתי והורדתי את ראשי ״אתם... מה אתם מתכננים ?״
״מה ?״ מייקל שאל
״למה אתם כלכך רוצים שאבוא לכנסייה ?״ שאלתי והרמתי את מבטי אליהם ״מה כלכך חשוב בזה שבאת מייקל ?!״
״לואי !״ אמא כעסה. נעמדתי בכעס וצעדתי אליהם
״אתם מתכננים משהו !״ הצבעתי עליהם
״אנחנו לא מתכננים שום דבר״ מייקל אמר. הורדתי את ראשי ופילסתי את דרכי ביניהם בשביל לעבור. ״לואי !״ מייקל קרא. הלכתי לחדר והתכוונתי לטרוק את הדלת אבל הוא תפס אותה במהירות. ״אתה מוכן להפסיק להשתגע ?״
״אני לא משתגע !״ צעקתי וישבתי במיטתי , הוא סגר את הדלת וצעד אליי באיטיות , הורדתי את מבטי ונשכתי את שפתיי
״אני באתי כי רציתי״ הוא אמר והתיישב לידי , הרמתי את מבטי ופגשתי בעיניו הכחולות והכהות ״כי חשוב לי שנהיה יחד בכנסייה , תמיד רצית שאחזור , נכון ?״
״אתה חוזר ?״ שאלתי והתרגשות נשמעה בקולי , זה מאוד חשוב לי.
״רק לכנסייה. אני לא יכול לחזור לגור כאן״ אמר וחיוך נמרח על שפתיי במהירות , אבל מה אם הוא לא רציני ?
״להתפלל ?״ שאלתי והוא הנהן ״כל יום ?״
״כן״ אמר. חייכתי בהתרגשות וחיבקתי אותו חזק
״אני כלכך שמח ! כמובן שלא אכפה עליך לעשות את זה , אתה עושה את זה מרצונך ! וזה חשוב !״ קראתי , הוא גיחך וסרק את החדר ״בדיוק כמו שהיינו קטנים״
״כן כן ברור״ הוא פלט , חייכתי ובהיתי בו , הוא צדיק. לא אצטרך להתפלל בשבילו יותר כי הוא יעשה את זה. ״אז הבנתי שחל בך שינוי מאז שעזבתי״ הוא התחיל לדבר. השפלתי את מבטי בלי ליצור קשר עין עמו ״קדימה לואי...״
״לוטי אמרה לך ?״ שאלתי בחשש
״היא יודעת משהו והיא לא מוכנה לספר. אולי אתה תספר לי ?״ הוא שאל , הסתכלתי עליו ובטחתי בו , זה ברור שאכפת לו ממני כי הוא אוהב אותי. ״מה קורה לואי ?״
״אני-״ עצרתי את עצמי לפני שאפלוט משהו לא במקום , אשקר. מצטער מייקל. ״הסיגריה שמצאו בחדרי הייתה שלי״
״יצאת מדעתך ?״ הוא שאל בחוסר אמון ״ל-לואי לעזעזל...״
״אני מצטער-״
״מה קרה שגרם לך לעשות דבר מטופש כזה ?!״ קטע אותי.
״אמ... הייתי עצוב״ מלמלתי , עדיין לא הסתכלתי עליו.
״לואי אנחנו יוצאות לכנסייה , נתראה שם !״ שמעתי את פיזי מבחוץ , ולא הבנתי למה קראה רק בשמי ולא גם בשמו של מייקל. זה כאילו קורה בבית משהו שאני לא מודע אליו.
״ממה היית עצוב ?״ הוא שאל בקול כלכך מרגיע , הצצתי אליו והוא נראה רעב לתשובה
״שעזבת״ אמרתי , ידעתי שזה יישמע אמין , ובאמת שנאתי לשקר. ״הרגשתי לבד״
״אתה פאקינג חטאת חתיכת אידיוט״ הוא אמר ונאנח ״איך לעזעזל עשית דבר מטופש כזה ?! ולברוח מהבית ? הספריי שציירת בכנסייה ?״ הוא שאל הכל בבת אחת ואז עצר וצמצם את גבותיו ״אתה מסתובב עם הארי ?״
״מ-מי ?״ גמגמתי , הגראפיטי , הכל מתחבר לו.
״השותף שלי-״
״לא !״ התפרצתי ״אני מסתובב עם חבריי הקדושים נייל וליאם , לשותף שלך אין קשר לזה״
הוא בחן את מבטי ואז הנהן ״אתה מבין כמה מוזר זה לכולם שהשחתת את הכנסייה ?״ הוא שאל , מדבר אליי כמו אל ילד קטן.
״כעסתי על אבא , הוא רק מעניש אותי״ אמרתי בשקט , גירדתי בקצה אפי והסטתי את מבטי , זה נשמע אמין , הסיבות נשמעות מוצדקות , נקווה שהוא יאמין לדבריי.
״הוא כעס וחשב שלרתק אותך ילמד אותך לקח״ אמר.
״זה גרם לי לעשות לו דווקא״ אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו , הוא נראה כחושב על דבר מה ״לא התכוונתי למרוד כך , אני אוהב את הדת אבל...״
״אבל ?״ הוא שאל מבולבל ואז נשם עמוק ״ממתי יש אצלך אבל ?״
״מייקל...״ לחשתי וכחכחתי בגרוני ״הבנתי משהו. משהו שאבא לעולם לא יקבל״
״את זה שאתה גיי ?״ הוא שאל ומיד כעסתי אך מיהרתי להרגיע את עצמי , הוא סוטה מנושא השיחה.
״גם״ אמרתי במשיכת כתפיים ״אני לא רוצה להיות כומר״
״אף אחד לא רוצה״ הוא אמר בגיחוך , כאילו ותמיד ידע שלא אהיה בסופו של דבר.
״ואני לא רוצה להתנזר״ אמרתי. הוא הניח את ידו על כתפי וחייך
״כשהגעתי לגיל שמונה עשרה אבא לא הפסיק להגיד לי להתנזר , הוא הכריח אותי ללכת בדרך הזו וזו הסיבה שאני הפסקתי להגיע לכנסייה , נמאס לי מזה״ אמר , ואיכשהו הבנתי את כוונתו. ״גם לך הוא הכניס למוח שאתה צריך להתנזר ואני לא יודע איך הגעת לרעיון הזה של להפוך לכומר״
״ראיתי איך כולם העריצו את אבא ורציתי את התשומת לב הזו״ אמרתי בשקט , אולי רציתי שיבחינו בי.
״ועכשיו אתה לא רוצה שיעריצו אותך ?״ הוא שאל. כשאני עם הארי אני מרגיש שמעריכים אותי , הוא מכבד אותי כלכך , וזה כל מה שרציתי זה אפילו מרגיש יותר.
״אני בסדר״ אמרתי בשקט ״אבא ייכעס אם לא אתנזר...״
״כשאני אמרתי לו לא אז- טוב... הוא אמר לי מייקל אתה לא הבן שלי יותר.״ מייקל סיפר ולבי נחת , אני זוכר איך אבא התנהג אליו כשהוא עוד גר איתנו , אבא התעלם ממנו , ופעם בכנסייה כששאלו כמה ילדים יש לו אז אבא ענה שלוש. ופחדתי שיבוא יום שיאמר שתיים. ״אבא קיצוני מדי בקשר לדת , תמיד ראיתי אותך כמוהו... לא משנה מה אל תהיה כמוהו״
הנהנתי באיטיות ״מה אעשה עכשיו ?״ שאלתי בשקט , הוא טפח על כתפי וקם
״הולכים לכנסייה״ אמר. חייכתי וקמתי מהר איתו , כלכך שמחתי ללכת עם מייקל לכנסייה. בדיוק כמו שהיינו ילדים קטנים בלי כלכך הרבה בעיות , רק שתי ילדים תמימים שמתפללים בכנסייה.