Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 55

בסוף התפילה הארי בהה בי וניסיתי לסמן לו להפסיק , זה לא יפה ! גם אם לא ידע איך מתפללים  בחלק הזה , שיקשיב. בכל מקרה אני שמח שהוא בא , לא באמת חשבתי שיבוא שוב... הוא פינה מזמנו בשביל לבוא למקום שהוא אפילו לא מחבב. התפילה הסתיימה וקמתי מהמושב במהירות בשביל לצאת , סיבבתי לרגע את ראשי בשביל לראות שהוא בא בעקבותיי והוא בא. יצאנו מהכנסייה והתחלתי ללכת לספסל שממול כמו תמיד
״התפילה לא היית קצרה מאתמול ? גם אין הרבה אנשים״ הארי אמר בשקט והלך לידי
״כי היום לא יום ראשון. יום ראשון הוא יום קדוש. יש אנשים שבאים רק בימי ראשון לכנסייה... קח את נייל לדוגמא״ אמרתי. ישבתי בספסל והוא ישב לידי , הניח ידו על המשענת של הספסל והסתכל עליי.
״אז אתה לא חייב לבוא הנה כל בוקר , תבוא בימי ראשון״ הוא אמר. כנראה בשבילו זה נשמע בסדר גמור אבל בשבילי זה לא , מאז שאני ילד אני בא כל יום , אבא רוצה שאהיה פה כל יום.
״צריך להתפלל לאל כל יום״ אמרתי בחיוך
״אחיות שלך לא היו״ אמר כעובדה
״יש להן בית ספר״ אמרתי , הוא נאנח והסתכל על הכנסייה , הוא בחן את המבנה שלה
״הארי... תודה על אתמול״ אמרתי , הוא חייך אליי ולבי הלם בחוזקה
״אין בעד מה המורה״ קרץ , צחקתי והסתרתי את פניי
״זה היה אמין ! אני בעצמי האמנתי לך באותו רגע שאני המורה שלך. אלוהים אדירים״ אמרתי , הוא חייך וליקק את צד פיו , נראה מושך וגרם לי להסחת דעת , ניערתי קצת את ראשי והשפלתי אותו , כחכחתי בגרוני והסתכלתי עליו.
״מאז שהכרתי אותך באמת למדתי מספר דברים על הדת שלא ידעתי לפני״ הוא אמר וזה נתן לי לחייך ״אבל אני מצטער , היום אנחנו דוחים את השיעור נצרות שלנו.״
״מה ?״ הורדתי גבה בבלבול ״למה ? כלכך ציפיתי שתבוא״
״יש לי הפתעה בשבילך״ הוא אמר בחיוך שגרם ללבי להלום בחוזקה ולנשימתי להיקטע בגרוני , הפתעה ?
״מהי ?״ שאלתי ללא סבלנות , הוא גיחך
״זה סוד. חכה שתראה.״
״אני מתרגש !״ קראתי והקרבתי את כפות ידיי לחזה שלי ״אני צריך להתלבש שונה ?״
״לא״ אמר. ניסיתי לחשוב מה ההפתעה אבל הארי מלא בהפתעות , לא אצליח לגלות את זה בעצמי.
״מתי זה יהיה ?״ שאלתי במהירות
״שש וחצי בערב , אאסוף אותך״ אמר. ״אתה יודע שאתמול הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מדלת ביתך ?״ הוא שאל ומיד צחקתי.
״זה נכון״ אמרתי והרמתי אצבע ״אז לגבי ההפתעה-״
״לא תצליח להוציא כלום ממני״ הוא קטע אותי
״רק רמז !״ ביקשתי בעיניים מתחננות
״לא״ אמר בחיוך מתגרה , אני כלכך סקרן ! ״בשש תהיה מחוץ לביתך״ אמר וקם מהספסל
״רגע מה... אתה הולך ?״ שאלתי מבולבל
״כן , אין לי מה לעשות בכנסייה״ אמר בפשטות , המילים נקטעו בגרוני , כשהתכוון ללכת קמתי אחריו
״א-אבוא איתך״ אמרתי , הוא הביט בי בבלבול , אולי לא ציפה ממני שאבוא איתו... אבל אין לי מה לעשות בכנסייה גם , לא אשב ואחכה לערב עד שאבא יחזור איתי הביתה , הוא במילא לא שם לב שאני נמצא פה עד מאוחר כל הזמן.
״אתה בטוח ?״ הוא שאל
״ברור״ אמרתי וצעדתי לידו ״לאן הולכים ? להפתעה שלי ?״
״לואי-״
״אין לי סבלנות !״ קראתי והוא צחק , כרך את ידו מסביבי אבל הוריד אותה במהירות והסתכל מסביב
״שלא יצלבו אותי על קיר הכנסייה״ הוא התלוצץ וזה גרם לי לצחוק
״אתה משתמש במשפטים שלי״ אמרתי תוך כדי שהצבעתי עליו , הוא חייך והסתכל ישר
״המשפטים שלך חמודים , קשורים לנצרות ו... זה די מאפיין אותך״ אמר. חייכתי חיוך קטן והורדתי את מבטי , אני חושב שאף אחד לא מתייחס למשפטים האלה שאני אומר. ״למה אתה שקט ? קיבלת צליבה מוחית ?״ שאל.
צחקתי והסתרתי את פניי , הוא הורג אותי ! ״את המשפט הזה לא המצאתי !״ אמרתי. התחלנו ללכת ברחוב לכיוון השכונות הכופרות , לא ידעתי לאן אנחנו הולכים בכלל.
״אז מאיפה זה ?״ הוא שאל
״טוב , שהייתי ילד ממש קטן הייתה ילדה בגילי שבאה לכנסייה , היא הייתה ממש דתייה כמוני. תמיד שיחקנו יחד ותמיד ששאלו אותה דברים והיא הייתה כזו מבולבלת היא אמרה איזה צליבה מוחית , וכילד חיקיתי אותה עד שזה נשאר אצלי.״ סיפרתי בחיוך
״זה חמוד , זה בשפה שלך הרבה זמן. בדרך כלל אנשים משנים את סגנון השפה שלהם״ הוא אמר. ״והאני אצלוב אותך ?״
״זה סיפור מצחיק״ אמרתי בחיוך רחב ״זה נג׳דידה הנזירה ואני המצאנו.״
״נג׳דידה הנזירה ?״ הארי שאל בבלבול ״ספר לי עליה , אני תמיד שומע את שמה בשיחות איתך״
״טוב... היא נזירה כמובן אבל לאחר שהתנזרה סיפרה לי שהרגישה לבד , שהיא רוצה למצוא אהבה ולחיות כאישה נשואה... זה פיתוי , אתה יודע״ אמרתי ״זה כאילו היא תמיד השתוקקה לחטוא...״
״ודווקא אליה מכל הנזירות התחברת !״ הוא קרא וצחק
״היי , היא נחמדה נורא״ התגוננתי ״היא תמיד הייתה מתלוננת לגבי דברים הקשורים לדת שהיא הייתה אמורה לקיים , ומה שמוזר אני חושב שאני היחידי מהכנסייה שיודע על זה. תמיד אמרתי לה שאתפלל בשבילה״
״אתה בחור נחמד , מתפלל בשביל מיליון אנשים-״
״הארי״ קטעתי אותו בגלגול עיניים , הוא גיחך , כרך את זרועו מסביבי ונישק לראשי , והפעם זה היה בסדר כי ממש התרחקנו מהכנסייה ואני לא חושב שמישהו עשוי להכיר אותי ברחוב הזה.
״אני רציתי להראות לך משהו שעבדתי עליו אתמול בלילה״ הוא אמר בחיוך והסתכל מסביב
״מה ?״ שאלתי בסקרנות ״זה ההפתעה ?!״
הוא צחק ״לא״ אמר , פנינו בין בניינים ופחדתי פה , זה מקום שאני לא מכיר ״זה גראפיטי״
״הרבה זמן לא ראיתי גראפיטי שלך״ אמרתי. באמת אהבתי את הגראפיטי שלו , זה אומנות. הוא כלכך מוכשר ואני מעריץ את הציורים שלו , תמיד מהנה לצפות בו עושה את הגראפיטי כי לא באמת יודעים למה זה יתפתח. נעצרנו ממול חומה שבה היה ציור של דמות... יש לאותה הדמות כנפיים והילה בוהקת מסביבו , הוא תופס פרחים צהובים ומיד נשמתי בהתלהבות
״אלוהים אדירים !״ קראתי והתקרבתי , וככל שהתקרבתי זה דמה לי ״רגע... זה אני ?״
״כן״ הוא אמר. חייכתי ונשכתי את שפתיי , הפרחים הצהובים.
״מאיפה חשבת על פרחים צהובים ?״ שאלתי בסקרנות , יכול להיות ששמע משהו ממייקל על זה ?
״אני פשוט ציירתי מה שעלה לי בראש״ הוא אמר
״הארי זה מדהים״ פלטתי בתדהמה והנחתי את ידי כנגד הקיר ״אלוהים אדירים הפרחים האלה...״
״למה דווקא הפרחים משכו את תשומת לבך ?״ הוא שאל בבלבול , הרמתי את מבטי אליו וחשתי את לבי פועם בחוזקה
״כשהייתי קטן אז היו עונות שפרחים גדלו מחוץ לביתנו , היה המון צבעים , אבל תמיד חיפשתי פרחים צהובים״ סיפרתי בחיוך קטן ״הייתי יוצא מהבית עם מייקל בשביל לחפש פרחים צהובים , הלכנו אפילו לחנות פרחים ואמרו לנו דבר ממש מוזר״
״מה ?״
״בעיר הזאת אין פרחים צהובים חוץ מחמניות , אני לא יודע למה״ אמרתי במשיכת כתפיים
״מה הבעיה בחמנייה ?״ הוא שאל
״אני לא אוהב... אף פעם לא הצלחתי להשיג פרחים צהובים וכלכך רציתי״ מלמלתי. התקרבתי אליו ועמדתי על קצות אצבעותיי בשביל לנשק את שפתיו. ״תודה רבה על זה.״
״זה בסדר״ לחש והתכופף קצת לנשק את שפתיי , לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , הוא אחז באגני עם יד אחת ובידו השנייה אחז בפניי. חייכתי נגד שפתיו לפני שנישקתי , פילסתי עם הלשון שלי את דרכי בין שפתיו והוא קשר אותה בשלו לפני שנישק , מניע את שפתיו כנגד שלי בשלמות. תחבתי את אצבעותיי בתוך שיערו האסוף והרגשתי את גבי כנגד החומה , התשוקה בערה בעורקיי והמשיכה בינינו הייתה כה חזקה ומסנוורת חושים , הייתי מכור אליו.
הכופר הארור הזה שינה את חיי.