Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 46

נק׳ מבט הארי:

פקחתי את עיניי והאור נכנס דרך החלון הפתוח. בוקר. הסתכלתי על לואי שישן מולי , הוא יפהיפה... הוא מלאך קטן. אני מאוד מקווה שאנחנו לא מאחרים לכנסייה , אני גם מאוד מקווה שהשעה חמש בבוקר כפי שקבענו אתמול. אבל זה מרגיש יותר מאוחר... שיט. עצמתי את עיניי ונאנחתי. התקרבתי אליו ונישקתי את מצחו בזמן שעטפתי אותו בזרועותיי
״בוקר טוב״ לחשתי. זה גרם לי אושר להתעורר כך , אני לא זוכר את עצמי כך כבר הרבה זמן. ״לואי...״ הוא השמיע קול שקט אבל עדיין לא פקח את עיניו. ״ישו מחכה״
״ישו ?״ הוא פקח את עיניו הכחולות והבהירות שכלכך אהבתי. חייכתי והתקרבתי לנשק את שפתיו הרכות ואז חייכתי.
״גם אני , תקום״ אמרתי. התיישבתי והתמתחתי , לקחתי את האייפון מהשידה והשעה הייתה שש וחצי. ״אז איזה שעה אמרת שאתה אמור להיות שם ?״
״בשבע בבוקר אבי נכנס לחדר שלי ומעיר אותי. אז נצטרך להתגנב לחדר קודם , אסור שישימו לב שאני לא בבית״ הוא אמר בשקט. כלכך רגוע... אני תוהה לעצמי אם הוא יהיה רגוע גם לאחר מה שאומר לו.
״השעה שש וחצי״ אמרתי. הוא הסתכל עליי , כנראה בחן אותי לראות אם אני משקר. הוא פרע את עיניו וקם במהירות
״אלוהים אדירים״ אמר בשקט והלך במהירות לדלת , חייכתי כשהבטתי בו ״הארי קדימה !״
״רגע , לא תרצה קפה ?״ שאלתי מבולבל ״זה רק הבוקר״
״יש לנו זמן לקפה ?״ הוא שאל בלחץ.
״כן , אל תשכח את האופנוע , חמש דקות ונגיע לביתך״ אמרתי ברוגע. קמתי מהמיטה וראיתי שהוא עדיין נראה לחוץ אבל לא אמר דבר. הוא נאנח בגלגול עיניים ויצא מהחדר , חייכתי לעצמי ויצאתי אחריו. רציתי להדליק סיגריה אבל לא רציתי שזה יפריע לו אז לא עשיתי את זה.
״אני מקווה שהכנסייה בסדר עכשיו״ לואי אמר. לא באמת היה לי אכפת , אבל לו זה אכפת. ״אולי תכין לי תה ?״
״אין בעיה״ אמרתי. צעדתי אחריו למטבח וראיתי שהיה לו חיוך לא מוסבר , יחד עם החיוך היפה שלו עיניו התהדקו והוא נראה חמוד. הוא מוציא אותי מדעתי לפעמים. ״משהו מצחיק ?״
הוא גיחך ונשך את אגודלו בביישנות ״שום דבר״ אמר בתמימות ונשען על השיש. צעדתי לעברו בחיוך מתגרה , החיוך שלו התרחב וחשתי את  לבי הולם בחוזקה. ליטפתי את הלחי הרכה שלו והטחתי את שפתיי נגד שלו , הרגשתי את החיוך שלו , הוא קיפל את זרועותיו כנגד החשה החשוף שלי. נישקתי את שפתיו , חש איך התשוקה הרבה הזו מפלחת את איבריי , נמשכתי אליו בצורה יוצאת דופן. ותמיד שהעניינים מתחממים בינינו בדרך מינית אני מזכיר לעצמי שלא יקרה דבר. אני חושב שאם מחכים אז בסוף זה משתלם. ואני מוכן לחכות בשבילו , אני מכבד אותו , נראה שהוא לא רגיל לזה.
״הארי״ הוא לחש בין שפתיי אך לא הפריד ביניהם.
״מה ?״ לחשתי , מנשק אותו וירדתי בזרם של נשיקות לצוואר שלו , מנשק את העור הרך שלו , מחליק בין שיניי ואז מנשק ומוצץ את המקום , והרגשתי כמה חלש הוא , כמה הוא מחזיק את עצמו לא להשמיע קול מעונג כלשהו.
״אלוהים...״ הוא נשם ופלט גניחה רכה. חייכתי וחזרתי לנשק את שפתיו , החלקתי את ידי לישבן העגול שלו ושלחצתי הוא גנח בשקט ונראה קצת מבולבל , הוא לא רגיל לזה. החלקתי את הלשון שלי בין שפתיו והוא ריסק את שלו כנגד שלי , תחב את אצבעותיו בשיערי , וכשאנחנו מתנשקים כך , אני תוהה לעצמי אם אני באמת הנשיקה הראשונה שלו. לפתע שמעתי משהו נופל ולבי נחת , הוא התרחק במהירות והסתכלנו לכיוון הסלון , שם עמדה לוטי שמסתכלת עלינו באימה ומכסה את הפה שלה עם שתי כפות ידיה. שיט , לעזעזל.
״אלוהים אדירים״ לואי אמר בשקט ובקול רועד ושהתכוון לצעוד אליה היא התרחקה עד לקיר
״מה אתה עושה לואי ?״ היא שאלה והקול שלה נשמע חנוק. מה היא בכלל עושה פה ? לפי הפיג׳מה שלבשה הנחתי שמייקל נתן לה לישון פה
״לוטי זה לא-״
״אתה חוטא !״ היא צווחה עליו ונראה שקפא. היא לא טהורה גם כן , אז למה לעזעזל מפריע למשפחה הזו אם לואי חוטא ?
״תירגעי ילדה״ אמרתי וצעדתי אליהם.
״מ-מה לעזעזל אתה עושה לואי ?״ היא שאלה שוב ודמעות עמדו בעיניה
״לוטי לא אני...״ לואי לא הצליח לדבר. ״אל תספרי״ הוא ביקש.
״תתבייש לך !״ היא אמרה וצעדה אליו , ניגבה את דמעותיה והסתכלה עליו. נראתה חסרת מילים. היא שיחררה נשימה וסגרה את הפה ״אף אחד לא ידע על זה״
״תודה״ לואי לחש.
״אבל ישו יודע. ממנו אתה לא יכול להסתיר את זה שאתה חוטא דוחה ואידיוט , עליו לא תוכל לעבוד״ אמרה בשקט , רציתי להתערב בזה אבל זה עניין משפחתי , אני פה לצידו. ״אתה צבוע... ידעתי שאתה לא כזה טהור כפי שטענת-״
״אני כן״ הוא קטע אותה והיא גיחכה
״אתה לא.״ היא הדגישה. ״אתה פתטי.״ היא לחשה ועקפה אותו אל הדלת , ואני בטוח שלפני שהיא יצאה שמעתי קול התייפחות ממנה. כשהדלת נסגרה לואי הרים את מבטו אליי וראיתי דמעות בעיניו.
״היי , לואי..״ לחשתי וליטפתי את פניו ברכות. התכופפתי קצת בשביל להיות בגובה שלו ״אתה בסדר״
״לא זה לא בסדר-״
״זה בסדר״ לחשתי. הוא הסתכל עליי ויכולתי לראות את הכאב משתקף בעיניו. אני לא יכול לדמיין מה זה לגדול במשפחה דתיה ולמרוד מהם , אבל אני מנסה להבין אותו.
״זו לוטי למען השם״ אמר והלך במהירות לספה , הוא התיישב עליה. ״אחותי הקטנה תפסה אותי חוטא , היא יודעת את האמת״
״וזה בסדר״ לחשתי והתיישבתי לצידו. הוא קבר את פניו בכפות ידיו.
״רק... רק אל תתרחק ממני״ הוא לחש. ״אני מפחד , כולם ישנאו אותי ו... אלוהים אדירים אכזבתי את לוטי. נראיתי דוחה ו... היא ראתה אותנו מתנשקים , אני כלכך מאוכזב מעצמי״
״היא לא תמימה גם כמו שאתה חושב שהיא-״
״אבל זה לא משנה מה היא״ הוא קטע אותי והסתכל לתוך עיניי ״זה משנה מי אני כרגע ואני לא רוצה שישנאו אותי בגלל מי שאני.״
וכל מה שיכולתי לעשות עכשיו היה לחבק אותו , רק בניסיון לגרום לפחדים שלו ללכת. להגן עליו. ״אתה לא יודע כמה טוב אתה...״ לחשתי לאוזנו , ליטפתי את שיערו הרך ״אתה לא צריך לפחד ממה יחשבו עליך , הרי בסופו של דבר זה מי שאתה.״
הוא הרים את מבטו וחייך חיוך קטן ״אתה צודק...״ הוא לחש והשפיל את מבטו. ״תודה״
״כן... בסדר״ לחשתי וזה גרם לו לגחך ״נצא ?״
״אמ...״ הוא מלמל וגירד בעורף בלי להסתכל עליי , נראה שקרה משהו. ״אולי לא נלך לכנסייה ?״
״למה ?״ שאלתי בבלבול ״בגלל מה שלוטי אמרה ?״
״בגלל הכל. זה לא בוקר טוב במיוחד ואני לא רוצה להתמודד עם ישו״ הוא אמר. הוא מדבר לישו כאילו הוא בן אדם שהוא מכיר.
״אז יש לנו הרבה זמן אנדי לחלוק״ התלוצצתי והוא צחק.
״אני אוהב כשאתה אומר זמן אנדי״ הוא לחש. התקרב ונישק לשפתיי לפני שקם. ״אני מחכה לך בחדר , אני לא רוצה להיתקל גם במייקל״
״בסדר״
״ותביא לי תה״ הוא הוסיף בדרכו לחדר. חייכתי והלכתי למטבח , אני לא רוצה שהוא יהיה עצוב כי יש לו אחות חסרת מוח. עכשיו אני מתחיל להבין למה הוא מפחד מזה... הם מתנהגים לזה כאילו זו מחלה. פיזי אחותו השנייה קיבלה את זה בסדר לפי מה שההבנתי , אני לא מבין מה הבעיה של כל השאר. בכל אופן אני לא אתן לו להיות עצוב , אני פה בשבילו.