Dear god - 43

10.4K 724 570
                                    

נק׳ מבט לואי:

ישבתי עם כל המשפחה מסביב לשולחן , האוכל מריח נהדר... אולי אם הארי היה מפסיק להתקשר אז היה לי זמן לחשוב על האוכל ולא על הסיבה שמתקשר. אני לא יכול לענות כרגע. כששמעתי את כולם אומרים אמן , זקפתי את גבותיי בבלבול ומיהרתי לומר גם. לא שמתי לב שאבא התפלל לישו. הסתכלתי על לוטי שנראה כאילו היא עסוקה בטלפון שלה מתחת לשולחן , פיזי מסתכלת לצלחת שלה , אמא מסתכלת על אבא אבל... זה כאילו משהו לא בסדר. אולי אני גרמתי להרגשה הזו , אולי זה בגלל שברחתי מהבית דרך החלון והתנהגתי בצורה שלא התאימה לי לאחרונה. אני לא יודע... יש מתח מוזר. לפתע הרגשתי את הרטט מהאייפון ולבי קפץ , הסתכלתי לאייפון שמונח על הברך שלי , רשום ׳אנדי׳. ניתקתי ונאנחתי , אני מצטער אנדי , בפעם המיליון מצטער... לא דיברתי איתו כל היום , אני חייב לערבב בין העולמות. אני לא יכול להיות עם הארי ולברוח , אני לא אמור למרוד כך. הלוואי שהייתה דרך לשלב בין זה. ובכן , אנסה.
״היה יום טוב בכנסייה״ אבא לפתע אמר וזה משך את תשומת לבי , ציפיתי לטיפת כעס ממנו , אבל נראה שהוא משוכנע שאני משתגע בגלל העזיבה של מייקל. אני חושב שמייקל משתגע יותר כי הוא יראה אותי פחות ואני הבן אדם שהוא הכי אוהב בעולם.
״כן״ הסכמתי בחיוך קטן , שמעתי את לוטי נאנחת אז הסתכלתי עליה , היא עם הבעה עייפה.
״לאן לעזעזל נעלמת ?״ לוטי שאלה , היא אמרה לעזעזל ?!
״לוטי !״ אמא אמרה בכעס , אז אני לא היחידי שהבחין במילה הגסה.
״לחדר !״ אבא צעק והצביע לחדר. לוטי גלגלה את עיניה וקמה בכעס אל חדרה. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי. הטלפון רטט שוב וזה היה אנדי , הסתכלתי על אבא לרגע , הוא לא הבחין בזה שמתקשרים אליי , עשיתי את הטלפון על שקט. אלוהים אדירים הארי אתה משגע אותי !
״אני הולך להתפנות״ אמרתי בשקט והתכוונתי לקום
״באמצע ארוחה ?״ אבא שאל , הסתכלתי עליו ופחדתי שישים לב למשהו חשוד לפי מבטי.
״שתיתי הרבה״ אמרתי כתירוץ וחייכתי , הסתובבתי ללכת וכשהגעתי למסדרון הם לא יכלו לראות אותי. נאנחתי והרמתי את הטלפון תוך כדי שפתחתי את דלת החדר , סגרתי אחריי את הדלת ונכנסתי לאנשי הקשר. אנדי... לחצתי לחייג וקפצתי מבהלה ששמעתי טלפון מצלצל וכשהזזתי את מבטי לכיוון הרעש צרחתי כלכך חזק שישו והמלאכים שמעו את זה מלמעלה. הארי שוכב במיטה שלי , בגדיו שחורים.
״לואי הכל בסדר ?״ שמעתי את אמא והרגשתי כלכך לחוץ
״כן זה רק חרק״ צעקתי שישמעו אותי עד שולחן האוכל , צעדתי להארי והחיוך שלו התרחב , חושף גומות
״אני יפה יותר מחרק אני חושב״ אמר בשקט. גיחכתי ונשכתי את שפתיי , התכופפתי והוא אחז בעורף שלי בשביל לקרב אותי אליו עד ששפתיי היו כנגד שלו לנשיקה קטנה שפילחה את איבריי , לבי הלם בחוזקה ונשימתי נקטעה בגרוני. הוא הסתכל לתוך עיניי ואז התיישב ועדיין הסתכל עליי ״למה לא ענית כשהתקשרתי ?״
״אל תכעס״ אמרתי והושטתי את ידיי כהגנה , הוא גיחך ונראה שחיכה לתשובה ״אני הייתי בכנסייה״
״בסדר״ אמר בשקט ״יכולת לשלוח הודעה״
״אני יודע , אני מצטער״ לחשתי. התיישבתי על ברכיו והוא הקיף את אגני עם זרועותיו ״אני כלכך מתחרט שהפסדתי ימים בכנסייה , אלוהים אדירים עד כמה חוטא אני כבר יכול להיות ?״ שאלתי בשקט והורדתי את ראשי. הוא נישק נשיקה רכה בצוואר שלי ועלה באיטיות , גופי הצטמרר והייתי חסר נשימה ״הארי...״
״לשירותך״ הוא לחש והסתכל לעיניי
״אני חייב להקפיד להיות בכנסייה כל יום״ לחשתי.
״אתה אומר את זה כאילו ואני גורם לך לא ללכת״ הוא אמר. שיחררתי נשימה , אני לא רוצה ללכת כי אני רוצה להיות איתו.
״לא , זה לא אשמתך. אני אומר את זה בשביל שתדע למה אני לא יכול לברוח מהחלון ולישון אצלך״ אמרתי.
״רגע , אתה מפחית את זמן אנדי שלנו ?״ הוא שאל. צמצמתי את גבותיי בבלבול
״זמן אנדי ?״
״זמן איכות״ הסביר. ״לא יהיה לי אותך בבוקר ובערב , יהיה לי אולי חמש דקות בצהריים״
״אל תדאג״ לחשתי בחיוך ונישקתי את שפתיו ״אני לא בורח לאף מקום״
״אני מאוד מקווה שלא״ הוא לחש וזה גרם לי לחייך ולחוש את לבי הולם חזק.
״לואי אתה בא ?״ שמעתי את אבא מבחוץ ונשמע רחוק. הסתכלתי על הארי ושיחררתי נשימה שהייתה קטועה בגרוני.
״לך...״ הארי לחש וידיו החליקו חזרה לגופו.
״אפגוש אותך מחר״ אמרתי בחיוך קטן ומשום מה הוא גיחך
״אני ישן פה״ אמר ולבי נחת
״אתה לא יכול״ אמרתי במהירות , ידעתי שזה לא יגרום לו להיעלב או להיפגע אז הרשיתי לעצמי להיות ישיר ״אבא שלי מעיר אותי בבוקר , אם הוא יראה אותך א-״
״אני אקום מוקדם״ הוא קטע אותי , רציתי להמשיך להביא סיבות למה לא אבל כן רציתי אותו פה. חייכתי והוא חייך חזרה , אלוהים אדירים...
״חסר לך שלא״ הצבעתי עליו בהזהרה. הוא מעך את לחיי ונישק את שפתיי חזק
״תחזור מהר״ לחש. לבי פעם בחוזקה , כמעט רעדתי מרוב סערת רגשות מרגשת , נשכתי את שפתיי וקמתי.
״אל תלך לאף מקום״ אמרתי בשקט ובהליכה אחורית לדלת ונתקעתי בקיר בלי לשים לב , הוא צחק ואני סימנתי לו להיות בשקט , יצאתי מהחדר וניסיתי להוריד את החיוך הרחב שלי. נשמתי עמוק והלכתי לשולחן האוכל , כולם הביטו בי מבולבלים , אני חושב שזה היה יותר מדי זמן מן הצפוי.
״לא שמעתי את המים של האסלה נפתחים״ אבא אמר ולבי נחת
״ב-באמת ?״ גירדתי בעורף והתיישבתי במקומי ״מוזר כי פתחתי את המים״
״למען השם הטלפון שלי מקולקל...״ אמא אמרה והניחה את הטלפון שלה בתסכול בפינת השולחן. התכוונתי לאכול כמה שיותר מהר , לסיים את הארוחה הזו מהר , רק בשביל להירדם לצד כופר חסר גבולות שאני לא יכול להפסיק לחשוב עליו.

Dear god - Larry StylinsonWhere stories live. Discover now