ישבתי לצד הארי בכנסייה , למען האמת קצת התגעגעתי לאווירה הזאת. זו לא הכנסייה של אבא , זו כנסייה אחרת. כן אז אני פחדן , מה אעשה ? אני מפחד שהוא ישפיל אותי בפני הנזירים ושאר האנשים , אני אלך לראות מה איתו פעם אחרת , מאוחר כשלא יהיו אנשים. הגיע הרגע שכולם בשקט וצריכים להתפלל בשביל דבר אחד , בקשה מישו. נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי. ישו , תשמור על משפחתי האהובה ועל משפחתו של הארי , תשמור עלינו מהרע ותתן לנו טוב , אמן. פקחתי את עיניי וכבר הבחנתי שכמה אנשים מתחילים לצאת , הסתכלתי על הארי שנראה מבולבל , אין לו מושג איך התפילה הולכת. קמתי והוא קם אחריי , אחזתי בזרוע שלו ופה לא פחדתי שייראו , הם לא כמו בכנסייה של אבא , פה מקבלים את אחד השני לא משנה מי הם , כי בסופו של דבר כולנו אותו דבר , בני אדם. ״זה נגמר ?״ שאל בעייפות ״כן״ אמרתי. יצאנו ומהרגל הסתכלתי קדימה לראות את הספסל שנהגתי לשבת בו אך זה לא הכנסייה של אבא , אין פה בכלל ספסל בחוץ. ״התגעגעתי לזה״ ״ללשבת בכיסא שעות שלמות ולשבח בחור מזוקן ?״ שאל ״אל תהיה גס רוח״ גלגלתי את עיניי , עכשיו יש לנו את הפגישה עם פטריק והמשקיעים , זה הולך לקרות. ״תקשיב , חשבתי על משהו״ ״עליי ?״ שאל בחיוך מתגרה ״למען האמת כן״ הנהנתי ״אני רוצה לצלם אותך , יש לי רעיון מדהים לתמונה״ ״בעירום ?״ שאל , א-איך הוא יודע ? אני חושב שהוא מנסה בכלל להתלוצץ ״ובכן , כן״ משכתי בכתפיי ״ושוב אתה לא אמור לדאוג , לא רואים את האיבר מין שלך , ייראו רק שאתה ערום אבל נדאג שלא ייראו דבר״ ״אני לא מבין את תמונות העירום״ אמר ״הארי , גוף האדם זה האומנות הכי יפה !״ קראתי ״במיוחד הגוף שלך , המבנה שלו מדהים. אתה גבוה , אתה שרירי , הכל מושלם״ ״אני לא אתווכח על זה״ אמר , גיחכתי ועצרנו ליד האופנוע , הוא הוציא את המפתח מהכיס ואז הסתכל עליי ״אתה מוכן ?״ שאל וזקף את גבותיו ״לחוץ״ אמרתי וסגרתי את כפות ידיי לאגרופים ״זה עניין רציני״ ״כן. ממחר החיים שלנו יישתנו״ אמר בחיוך ״אני מתרגש״ ״כן ?״ חייכתי ״במקום לצאת בלילות לרחוב ולהילחץ שמישהו ייראה אותי מצייר אז אוכל לעשות את זה במוזיאון״ אמר , חייכתי , אני יכול כבר לדעת שנבלה שם את רוב היום. ״אני לא יכול לחכות״ אמרתי ״קדימה , נצא.״
***
לאחר שחתמנו על המסמכים לחצנו למשקיעים את היד , יש לנו מהם גם כסף לשיפוץ המוזיאון , אנחנו צריכים להתחיל ממחר. ״היה נהדר לעשות איתכם עסקים״ פטריק הזקן אמר למשקיעים שבדיוק יצאו מהמשרד הקטן שאנחנו נמצאים בו , המשרד די ריק כי פטריק ארז , הארי צדק , לפטריק אין ערך למוזיאון , ואולי איכשהו אני מקשר את זה אליי. המוזיאון היה של המשפחה שלו ועכשיו שזה שלו הוא לא רוצה אותו , זה לא מה שהוא מתחבר אליו. ככה זה איתי , אבא שלי כומר אבל אני לא חייב להיות כמוהו , יש לי את זכות הבחירה. ״המקום הזה הולך להיות מדהים״ הארי אמר ״בהצלחה עם זה״ פטריק גיחך והכניס את המסמכים לתוך ניילונית , נראה שהוא לא מאמין בזה. ״אתה תוזמן לטקס הפתיחה״ אמרתי בנימוס , אני רוצה שהוא ירגיש רע בזה שזלזל בנו , אני יודע שאני והארי נעשה עבודה טובה. זה נכון שהגיל שלנו נורא צעיר , אנחנו ממש צעירים בשביל להיות בעלי מוזיאון אבל אני יודע שנעשה את זה בדרך הכי טובה שאנחנו יכולים , אנחנו מאמינים בזה. ״מה עם הקומה התחתונה ?״ הארי שאל , פטריק הכניס את הניילונית לשקית , הוא התעסק בלארוז את המסמכים וללכת , הוא ממהר כי הוא שמח להיפטר מהמוזיאון או שזה בגלל הכסף הרב ששולם לו ? ״עדיין יש שם זבל , דברים ישנים וחסרי ערך , אתה יכול לזרוק זה לא מעניין אותי״ פטריק אמר עם חיוך , הסתכלתי על הארי שנראה קצת כועס ״הוא השאיר לנו לסדר את כל החרא״ הארי פלט ואני בטוח שפטריק גם שמע , כל הפגישה הזאת הארי התנהג בהתאם ועכשיו הוא הורס את הרושם. ״זה כבר לא שלי״ פטריק אמר ויצא מהמשרד , הסתכל על כל פינה. כשיצא האט והסתכל על התמונות , הלכנו בעקבותיו ״אני אהיה כנה , המקום הזה לא יהיה שווה את המאמץ-״ ״פטריק אתה מבאס לנו את הזין״ הארי קטע אותי ולבי נחת , הוא אדם מבוגר ! ״הארי !״ אמרתי בכעס , פטריק הסתובב אלינו אבל לא נראה שההערה של הארי הפריעה לו ״שיהיה לכם בהצלחה פה בנים״ פטריק אמר והסתכל על התמונות הקטנות שבקיר האפור , זה לא מפתיע אותי שאף אחד לא בא למוזיאון הזה , התמונות האלה כלכך קטנות שזה נראה שהן מתאימות לאלבום משפחתי. ״רגע , רגע״ הארי עצר אותו ״איפה השירותים ?״ ״נכון ! שכחתי להגיד לכם״ פטריק גיחך , הוא הצביע בפנייה שליד כניסת המוזיאון ״השירותים שם , אחת מהם לא עובדת ובנוסף האסלה מטונפת מחרא של אנשים. ובכן שלי , אכלתי משהו מקולקל באותו יום-״ ״תחסוף מאיתנו״ קטעתי אותו וחשתי בחילה נוראית , דמיינתי את זה והריח בטח נורא ! אני לא מתכוון לנקות את זה , אאחל להארי בהצלחה מעכשיו. ״יש משהו נוסף שאנחנו אמורים לדעת ?״ הארי שאל בתסכול ״המנורות בחלק הימני של המוזיאון מהבהבות״ אמר , נאנחתי וליוויתי את פטריק לכיוון היציאה , אני לא רוצה להתחרט על זה שרכשנו את המוזיאון. ״אנחנו נתקן את זה , המקום יהיה מצליח״ הארי אמר בביטחון והנהנתי , יצאנו מהמוזיאון עם פטריק ואז פטריק נעצר בחיוך והסתובב אלינו ״זה לא יהיה כלכך קל״ אמר ״אז נתאמץ״ הארי אמר. אני מוכרח להודות שפטריק הוא אדם מבאס נורא , מדוע לא אמר בהצלחה בלי לספר על כל הקשיים ? ״ואז הם ייתאמצו פי שתיים״ פטריק אמר ״הם ?״ שאלתי וצמצמתי את גבותיי ״אם עבריינים מעורבים בזה אני-״ ״לא לא לא״ פטריק קטע את הארי ״הם״ הוא הצביע על מבנה אפור וקטן שממול המוזיאון בצד השני של הכביש , זה נראה כמו חנות ישנה אבל יש שם די הרבה אנשים. ״מה המקום הזה ?״ שאלתי בקול שקט ״זה כמו מוזיאון אבל לא בדיוק , יש שם המון יצירות , בעיקר גראפיטי״ פטריק אמר והסתכל על הארי ״מתחרים ?״ הארי שאל והסתכל על המקום , אני היחידי שמודאג מזה ?! ״בדיוק.״ פטריק אמר ״הם נערים , אני מניח בגילכם. אבל הם חצופים , אין להם כבוד כלפי אחרים , אז בהצלחה , אם כי אני לא מאמין שתצליחו כשיש אותם בסביבה״ ״הם לא מפחידים אותנו״ הארי אמר , זקפתי את גבותיי ״נכון לואי ?״ ״ובכן...״ מלמלתי , זה מטריד אותי , הם נשמעים מסוכנים. ״טוב , אני אלך בנים״ פטריק אמר עם חיוך והסתובב ללכת , משום מה הארי המשיך ללכת בעקבותיו אז הצטרפתי ״איך אתה חוזר לביתך ?״ הארי שאל ״יש לי מכונית״ פטריק אמר , הוא צעד למכונית הכחולה והישנה שלצד המדרכה , נעצרתי עם הארי ופטריק נכנס למכונית ״הארי , מה שהוא אמר מדאיג אותי״ אמרתי בשקט ״זה שטויות , הילדים האלה לא איום מבחינתי״ אמר ״לא. דיברתי על השירותים״ אמרתי , הוא פלט קול והסתכל עליי ״הו כן , גם אותי״ אמר. פטריק נופף לנו ונסע , הארי כרך את הזרוע שלו מאחוריי כתפיי ״יש לנו פאקינג מוזיאון !״ קרא , צחקתי וחיבקתי אותו , עמדתי על קצות אצבעותיי וחיברתי את שפתיי עם שלו לנשיקה קטנה , לבי החסיר פעימה ונשכתי את שפתיי לאחר מכן , הסתכלתי עליו עם חיוך שהיה על פניי , אני לא מאמין שזה קורה. ״הארי !״ שמעתי מישהו קורא וזה היה מהצד השני של הכביש , מהמקום המתחרה. היה שם מישהו לבוש במעיל עור שחור וג׳ינס שחור , הוא חייך , מי הבחור הזה ? ולמה לכל הרוחות הוא לובש מעיל בשמש ? לא חם לו ? לא אתפלא אם הוא מסתובב עם משקפי שמש בבית. ״זין״ הארי פלט והסתכל עליו עם שנאה. הו , לפחות אין לי סיבה לדאגה , לא רואים שיש ביניהם כימיה מסויימת. ״מי הבחור ?״ שאלתי בסקרנות , הארי הסתכל עליי ונראה כלכך מייואש ״הבן זונה הזה חלק מהמשולשים״ אמר בשקט והסתובב ללכת למוזיאון , קימטתי את פניי והלכתי אחריו ״איזה צירוף מקרים...״ מלמלתי ״ובכן זה שטויות״ ״זה היה כלכך צפוי !״ הוא אמר בכעס , נעמד בפתח המוזיאון ונאנח ״טוב לא ניתן לבני זונות האלה לקלקל לנו , יש לנו מוזיאון לדאוג לגביו״ ויש המון מה לשפר פה״ אמרתי בשקט והסתכלתי מסביב , דבר ראשון להוריד את כל התמונות התלויות , הן מכוערות ומשעממות. הנה אנחנו מתחילים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
