״בלי שתייה בבקשה !״ קראתי לעבר אחת הבנות שנכנסו , היא שתתה הכל בלגימה וזרקה את הכוס לפח לפני שנכנסה , הסתכלתי מסביב בלחץ , דיבורים נשמעו מכל עבר , הנשימות שלי היו מסובכות מעט , דאגתי שהכל ילך כמתוכנן. היום זה הפתיחה הרשמית של המוזיאון. לא ציפיתי שיבואו כלכך הרבה אנשים , כולם נראים די מרוצים מהתמונות אך שמתי לב שהם נראו מבולבלים כשראו שפינה קטנה בקיר השמאלי ריק. ראיתי קבוצת בנות נוער שמדברות ביניהן בחיוכים ואז אחת מהן צילמה תמונה של הארי , המראה של הארי מושך בנות צעירות , אלוהים אדירים אצלוב אותן. שיחזרו ללמוד מתמטיקה בבית הספר. ״לואי...״ לוטי סיבבה אותי מכתפי ושהסתובבתי הבחנתי בסימן שבמצח שלה , איך היא נדפקה בדלת הזכוכית אתמול ? אחות מסכנה. ״זה מדהים , תראה את כל האנשים האלה !״ ״אני יודע״ אמרתי בחיוך ״הם אוהבים את זה״ ״כל הכבוד , עשית משהו בחייך״ אמרה והסתכלה מסביב , זה היה מחמיא וגס רוח בו זמנית. ״אני רוצה לראות איך הארי מסתדר״ אמרתי והסתובבתי ללכת למדרגות והבנתי שהיא באה איתי ״זה בטח אדיר !״ קראה בהתרגשות , אני מתאר לעצמי איך זה. אני והארי הגשמנו את החלום שלנו יחד , זה הרגשה מדהימה. ירדנו במדרגות ופתחתי את הדלת ומוזיקה מחרישה נשמעה , היא קצבית נורא , זה ראפ. יש פה כמה שמציירים ורוקדים ויש את אלה ששרים , כולם נראים שמחים. אמנם זהו לא הסגנון שלי , אפשר לראות שהקומה למעלה מאוד רגועה ושקטה ופה זה ההיפך , רועש ומבולגן , ציורים מכסים את הקיר אבל כולם פה מציירים בקנבסים , חלקם נורא מוכשרים אבל נראה שיש פה כאלה שמציירים סתם כך. באו הנה המון בני נוער , הם קיבלו את חופש הגראפיטי. ראיתי שלוטי לא לידי יותר ועברתי בין כולם , חיפשתי אחר הארי. כולם היו מלאי אנרגיה ואני לא הייתי בקצב הזה , קצת עיצבן שהם רוקדים בצפיפות למרות שיש מקום. איפה הוא ? כולם נורא רועשים שגם אם אקרא לו הוא לא יישמע אותי. לפתע ראיתי אותו עומד עם גבו אליי , שיערו אסוף והוא מדבר עם זאין. חייכתי ומיהרתי אליו , קפצתי על גבו וחיבקתי אותו חזק ״לואי ?״ שאל , נעמדתי והוא הסתובב אליי וגיחך , הוא אמר לזאין משהו שגרם לו לעזוב ואז היה ממוקד רק בי. ״זה משוגע , תראה כמה אנשים !״ צחקתי ״אני יודע״ אמרתי וכרכתי את זרועותיי מסביב הצוואר שלו , הוא חייך והסתכל עמוק לתוך עיניי , לבי פעם בחוזקה ולא יכולתי לעצור את החיוך , הוא שפשף את שפתיו כנגד שלי לפני שנישק , היה כה עדין איתי , כאילו רק אנחנו נוכחים בחדר. ״זה מושלם...״ הוא לחש. ״הקיר השמאלי למעלה לא מלא-״ ״זה שטויות״ קטע אותי וליטף את פניי ברכות ״תתן לי לטפל בזה.״ ״אבל הקיר הזה הוא מאוד בולט במוזיאון , צריך שם משהו מושלם.״ אמרתי ״אני אטפל בזה״ אמר שוב ברוגע , זקף את גבותיו ״בסדר ?״ ״בסדר״ חייכתי ונישקתי לשפתיו , לפתע משכו אותי מידי והארי נראה תוקפני כשהביט במי שעשה את זה אך נרגע במהירות שראה שזו לוטי. ״קרה משהו ?״ שאלתי. ״רוצים אותך למעלה״ אמרה והצביעה לכיוון המדרגות ״אלוהים...״ נאנחתי , הארי החליק את ידו לאגני ״בוא״ אמר , הרגשתי טוב עם זה שהתכוון לבוא איתי. ״תודה לוטי״ אמרתי וצעדתי עם הארי למדרגות , עלינו וכולם היו עסוקים בלהסתכל בתמונות , מבטי נעצר במישהו מוכר. קפאתי במקומי ושפתי התחתונה נשמטה , הוא עמד שם ונראה ממתין , ורק מלראות אותו חשתי בשמחה שלי יורדת ונעלמת כלא הייתה. ״זה אביך ?״ הארי שאל , ירדתי במדרגות כדי להסתתר ואז הסתרתי את פניי ונשימותיי היו כבדות ״מה הוא עושה פה ?!״ שאלתי בפחד ״מה אם הוא ישרוף את המוזיאון ? מה הוא עושה פה ?״ ״לואי...״ הארי מלמל וגירד בעורפו ״לפני יומיים הלכתי לדבר איתו״ ״ה-הוא היה הפגישה ?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי ״הזמנתי אותו לטקס הפתיחה , רציתי שיהיה פה כי ידעתי שיישמח אותך״ אמר במהירות , הוא כנראה חשב שאכעס אבל אני לא כועס עליו , לא הייתה לו כוונה רעה. ״ואני חיטטתי לך בטלפון , אלוהים אדירים הארי״ אמרתי והוא נראה כועס קצת ״מי זה טד ?״ ״בן דוד שלי , לואי מה לעזעזל...״ קולו דעך , חשדתי , הוא לא יכול להאשים אותי. ״לך לאביך , תשמע מה יש לו לומר״ ״אני מפחד , הוא רק יקטין אותי-״ ״אני איתך״ קטע אותי ותפס את ידי ״אני לא אתן לו לדבר אליך בדרך שתפגע בך. אני מגן עליך.״ שילבתי את אצבעותיי בין שלו ותפסתי את ידו , נשמתי עמוק והסתכלתי עליו ״אני רוצה ללכת אליו כך , גאה במי שאני״ אמרתי , הוא תפס את ידי והנהן פעם אחת. עלינו במדרגות וצעדנו אליו , הייתה לי סחרחורת קלה , זה הבהיל אותי... אני לא רוצה להרגיש חרטה או השפלה , בבקשה... בלעתי רוק שסירב לעבור בגרוני , אבא הבחין בנו אבל לא אמר דבר. הידקתי את אחיזתי בידו של הארי ועצרנו מולו , ניסיתי להסתכל לעיניו של אבא אבל עיניי ירדו ״היי״ אבא אמר ורק שלחתי חיוך קטן שירד מיד. ״המקום נראה טוב״ ״תודה״ אמרתי בשקט בלי להסתכל עליו , למה הוא פה ? ״אני מצטער״ לפתע אמר ולבי החסיר פעימה , זקפתי את גבותיי והסתכלתי עליו ״אני מצטער שהגבתי בחריפות. אני מצטער שגרמתי לך עצב , שגרמתי לך להסתתר כי זה טעות. ואני גאה בך שלמרות זה אתה המשכת להיות מי שאתה ולא נתת לאחרים להשפיע עליך , לא נתת לי להשפיע עליך ועד כמה שכל זה נגד את מה שהאמנתי בו אני גאה בך ומקבל אותך״ אמר , לא הצלחתי להחדיר אוויר לריאותיי , הסתכלתי עליו חסר מילים. ״ואני מקווה שתוכל למחול לי , זה חשוב לי.״ אמר. לא אמרתי דבר. הוא הידק את שפתיו ועשה צעד לאחור ״אני מניח שפשוט אלך עכשיו , אני מתנצל בני״ אמר בשקט והסתובב ללכת , דמעות עלו לעיניי , כמו אידיוט אני נשבר ללא סיבה. נשימה חנוקה נפלטה מגרוני ומיהרתי ללכת לכיוון המשרד , לא כעסתי או הייתי עצוב , אני חושב שלא צפיתי את זה. נכנסתי למשרד ושהדלת נסגרה והיה כלכך שקט הסתובבתי להארי שהיה עם מבט מודאג ״אלוהים הארי...״ פלטתי בעצב , הוא התקדם אליי וליטף את פניי , הרמתי את מבטי אליו ומשכתי באפי ״אתה לא אמור לבכות-״ ״אני יודע״ אמרתי והנדתי בראשי ״למה הוא אמר את זה ?״ ״כי הוא גאה בך- ״הארי בבקשה...״ קטעתי אותו בגלגול עיניים ״הוא גאה בך״ אמר בקול שקט והדגיש את מילותיו. בלעתי רוק והבלעתי חיוך תוך כדי שנשכתי את שפתי התחתונה. ״הוא מבין עכשיו״ ״אני לא אמרתי לו כלום״ אמרתי ולקחתי צעד לאחור ״זה בסדר , לא היה לך מה״ אמר. לא ידעתי איך אני אמור להגיב , אולי עכשיו כשאני חושב שהוא מודה בטעויות שלו אני כועס יותר , זה מפגר אבל כך אני מרגיש. התיישבתי על השולחן בראש מושפל ומלא מחשבות , אני בהחלט לא מתכוון להיתקל בו בזמן הקרוב , אחכה שהדברים יירגעו , אני מפחד. הארי הרים את מבטי מהסנטר ונראה מודאג , גיחכתי והנדתי כת ראשי ״אני בסדר , מצטער...״ אמרתי , משכתי אותו מידו שיתקרב והוא עמד בין שתי רגליי , הרכין בכדי לנשק את שפתיי , לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , ניתקתי את שפתיי משלו ותחבתי את אצבעותיי בתוך שיערותיו. הוא נתן לי כוח. ״אני אוהב אותך הארי״ לחשתי לו וראיתי את החיוך שהתפשט על שפתיו במהירות. ״בוא נצא , נסיים עם היום הזה ונלך לנוח״ אמר ברוגע וליטף את פניי , הנהנתי וירדתי מהשולחן , אחזתי בידו ויצאנו מהמשרד. יש לנו מוזיאון לדאוג לגביו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
