Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 60

הבטתי באבא הלבוש בשחור , בבגדי הכומר שלו , הוא התפלל ואני מרגיש נורא שאני לא מרוכז בתתפילה לישו , רק בגלל שאני לא רוצה שיתאכזבו ממני. הארי יושב במושב לידי ולא ציפיתי שיגיע לכנסייה , אתמול לא דיברנו בכלל ואני צריך אותו כרגע... אני עצוב , מבולבל , אני מאבד את זה. אבא ואמא מעמידים פנים שהכל בסדר אבל כלום לא היה בסדר בבוקר לפני שיצאנו מהבית. אמא כמובן לקחה לי את הטלפון בשביל לבצע שיחה , אני יודע שהיא משתפת את אחותה קריס בנוגע למשבר שלה עם אבא. ואני מרגיש שזה... בגללי. הרי בגלל שברחתי מהבית אבא החל לכעוס כך והיא התערבה , אני לא רוצה להיות הסיבה שהמשפחה שלי התפרקה , מייקל עזב ועכשיו מה ? לא אתן לעוד משהו להתפרק. הסתכלתי על הארי ולבי הלם בחוזקה , אני מרגיש שאני סומך עליו מספיק בשביל לדבר איתו על חיי האישיים , אני אף פעם לא משתף אף אחד חוץ מישו , אבל ישו ואני התרחקנו לאחרונה. אני רק רוצה להתרחק מהכל לרגע , להיות חופשי... לקבל את הכנפיים שהארי תמיד מצייר בגראפיטי שלו ולעוף בשמים כמו מלאך. שום דבר כבר לא מרגיש בסדר. בקשר ללוטי גם , היא שונאת אותי כי אני גיי , זה דוחה אותה וזה מאוד מכעיס אותי שהיא שופטת כך , אחרי הכל היא כן קיבלה משהו מאבא. אם כי קשה להאשים אותה , אבא גידל אותנו בחינוך הזה , הוא לימד אותנו שזה אסור , דוחה , היא חושבת כך בגללו. אם הפחד שלי היה התגובה של אבא כשיגלה שאני לא רוצה להתנזר ולהפוך לכומר , אז עכשיו יש לי פחד נוסף , שידע מהמשיכה המינית שלי. אני בהחלט אסולק מהבית. אני לא יודע אם אמא תהיה בעד ללסלק אותי אבל כנראה שלא אדע גם.
הסתיימה התפילה וקמתי ממקומי , הסתכלתי על הארי שגם קם ״חכה לי בחוץ״ אמרתי בשקט והסתובבתי ללכת לאבא , אני מקווה שלא יצאתי גס רוח בזה שלא חיכיתי לתשובה ממנו , אחרי הכל הוא יושב פה כמה שעות ומקשיב לתפילה רק בגלל שאני מבקש ממנו. נעצרתי ממול אבא וחייכתי אבל תוך כדי הלב שלי דפק חזק וכפות ידיי נעשו לחות , הרגשתי צביטה בלב , הרגשתי שהוא שונא אותי למרות שזה רק בראש שלי. ״התפילה הייתה נהדרת אבא״ אמרתי.
״אני שמח״ אמר ללא טון או רגש , אחד הנזירים בא ומשך את תשומת לבו של אבא
״אוכל לדבר איתך אבי ?״ הנזיר שאל ואבא הנהן בזמן שהלך אליו. אני שונא שקוראים לו אבי , למה לכומרים אין כינוי טוב יותר בשביל הקהילה ? כמו מר כומר או מר כנסייה ? אבא הוא לא אבא שלהם , הוא אבא שלי. הסתובבתי לצאת מהכנסייה , אבא צריך לראות שאני לואי הישן , לואי שבא לכנסיה ותמיד נמצא בבית. אז כמו שפיזי אמרה אתמול , אני יכול לצאת מהבית בלי שאבא ידע , כשהוא בכנסייה יש לו עיסוקים אחרים. כשיצאתי ראיתי את הארי עומד ליד הספסל בידיים שלובות והמתין לי. הגברתי את קצב ההליכה שלי עד שהגעתי אליו ונעצרתי מולו , רציתי לחבק אותו אבל אני לא יכול בפני כל האנשים פה. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי
״אלוהים אדירים״ פלטתי בשקט
״אני יודע , שש כפתורים בחולצה , אל תדאג זה לא מספר השטן אם יש רק שש כי צריך שלוש שש-״
״על מה אתה מדבר ?״ קטעתי אותו בבלבול
״על מה אתה מדבר ?״ הוא שאל בחזרה , נאנחתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי
״הכל כלכך רע...״ מלמלתי והתיישבתי בספסל בראש מושפל
״תקופה רעה ?״ שאל והתיישב לידי , הסתכלתי לעיניו הירוקות ולבי הלם בחוזקה
״אפשר לומר״ אמרתי והסטתי את מבטי. ״אני רוצה למצוא שקט , איך אתה מוצא שקט ?״
״הגראפיטי״ אמר
״ואיך אתה בורח מהכל ? בלי לעשות דבר או... אני רוצה שקט ושלווה , אני רוצה להירגע״ אמרתי
״יש מקום שהייתי בורח אליו תמיד כשהייתי צריך להירגע מלחץ או כשרציתי להיות לבד״ אמר ומיד הסתכלתי עליו
״קח אותי לשם״ אמרתי , בלי לחשוב לאן , רק רציתי ללכת.
״אני מקווה שאין לך פחד גבהים״.