Forbidden Love

פרק 3

לעזאזל. הקול נשמע ממש לידי וקצב פעימות ליבי עולה מרגע לרגע. אני ממש לא רוצה שמישהו יתיישב לידי עכשיו. אני שוב נושמת עמוק ומתפללת שקולי לא ירעד. "נכון." אני משיבה ומביטה על מי שדיבר.

הוא ישב בקצה הספסל, לא כל כך רחוק ממני, אך גם לא היה קרוב מדי. כמו שמצופה ממורה. "את בסדר?" הוא שואל אותי ואני ממהרת להשיב לו שכן. אני לא רוצה לעשות ממה שקרה עניין. "אז למה בכית?" הוא ממשיך לשאול.

"לא בכיתי." אני עונה חד משמעית אך יודעת שזה שקר אחד גדול. "טוב, אם את לא רוצה לספר אני לא אכריח אותך." הוא אומר ואני מבינה מטון דיבורו שהוא לא מאמין לי.

האמת, גם אני לא הייתי מאמינה לעצמי, אם העיניים שלי אדומות כמו שאני חושבת. "דרך אגב, קוראים לי כריסטיאן. המחנך של הכיתה החדשה שלך." הוא אומר לאחר שתיקה ומושיט לי את ידו ללחיצה. "אמור." אני אומרת ולוחצת את ידו למרות שהוא כבר יודע את שמי.

הוא מגחך וחושף גומות בשני צידי הלחיים שלו. עכשיו כשאני מסתכלת על חיוכו, אני שמה לב שבאמת יש לו חיוך יפה. לעזאזל, על מה אני חושבת, הוא בכלל המורה שלי. "אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא שואל אותי כשאני מורידה את רגליי מהספסל.

"תלוי מה." אני משיבה לו וחוזרת להביט בעיניו. "יש לך יום הולדת שש עשרה עוד שלושה ימים, נכון?" הוא שואל ואני מהנהנת. "כן, מאיפה לך ולמה?" אני שואלת בסקרנות. "קראתי בדף מידע שלך. וסתם, לא משהו מיוחד." הוא משיב ואני שותקת. הסיטואציה הזאת מוזרה לי מדי.

"שתדעי, אני לא כמו המחנכים שכנראה יצא לך לפגוש. אני אחד כזה שמכיר את תלמידיו ובמקום להיות אחד שכל הזמן נותן להם פקודות ומכריח אותם לשבת בכיתה ולא לזוז, כשאני יודע שיש לי תלמידים שהם היפראקטיביים, אני דווקא מחשיב את תלמידי כחברים שלי, וכך הם גם אותי, למרות שיש כאלה שיתנגדו למחשבה הזאת.

אבל אל תחשבי שאני רכרוכי ונותן להם לעשות מה שהם רוצים מתי שהם רוצים, כן? אני יודע מתי להציב להם גבולות." הוא מוסיף בגיחוך וגם אני מגחכת בחזרה. לא חשבתי שהוא יספר לי את זה, וגם לא העלתי בדעתי שקיים מורה שחושב בצורה שהוא חושב.

בנוסף הוא גורם לי לחשוב האם יצא לי אי פעם לפגוש מורה כזה. ולא, לא יצא לי. כל מי שפגשתי בבית האומנה היו נוקשים ופעלו כל הזמן לפי החוקים. הם לא היו חברתיים ותמיד חשבו שהם יותר מהתלמידים, שצריך לפנות אליהם במילה 'מורה' ולא בשמם הפרטי. תמיד שנאתי מורים מתנשאים. בכללי אני שונאת אנשים מתנשאים.

הצלצול נשמע וגורם לי לתהות כמה זמן ישבתי כאן. "יש לך שיעור איתי עכשיו, את באה?" הוא שואל כשהוא קם מהספסל ומוציא אותי מהמחשבות על הזמן. אני מביטה בו מופתעת. בחיים לא שמעתי מורה ששואל את התלמיד שלו אם הוא רוצה להגיע לשיעור שלו.