Forbidden Love

פרק 30

"כן? מעולה. דרך אגב, יש לך פלאפון?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה. "אה, טוב, אז אני כבר אמצא אותך." אמר וצלצול קטע את שיחתנו. קמנו מהספסל וחזרנו חזרה כל הכיתה. נכנסנו אליה והתיישבתי באותו מקום בו ישבתי מקודם.

המורה של הכיתה הגיע ונעמדה. "אני מקווה שניהנתם, המשך יום נעים." אמרה ובזאת הסתיימה הפעילות. וואו. פעילות ממש מעמיקה. בגלגול עיניים יצאתי מהכיתה והתחלתי להתקדם לכיתה שלי.

קרוליין ניגשה אל פתח הדלת ופתחה אותה. לאחר מכן, כולנו נכנסו לתוך הכיתה. התיישבתי במקומי וניסיתי להבין מה אני עושה. אני פועלת מתוך קנאה? הרי אני לא מרגישה כלום אל מייקל הזה. אני בכלל לא מכירה אותו והסכמתי לצאת איתו.

הוא לומד ביב', מה לי ולו? למה שישים לב דווקא אליי? אוף, אני שונאת את הדרמות האלה, זה כל כך מתיש. המורה לאנגלית נכנסה וביקשה שקט מכולם. היא התחילה ללמד ומצאתי את עצמי שקועה במחשבות על כריסטיאן, על מייקל, על ורוניקה ועל כל המצב המחורבן הזה.

וככה עבר לו כל היום.

****

יום ראשון הגיע, סימן לחופש וליציאה שלי עם מייקל. אני מרגישה שאני עומדת להתחרפן. כריסטיאן במשך כל הימים האלו, רק הביט בי בכל רגע נתון ומצד שני, רק נישק וחיבק כל היום את ורוניקה. משום מה אני לא מצליחה להבין את ההתנהגות שלו. הוא מתנהג מוזר.

כשאני עומדת מול הארון ומסתכלת על הבגדים שלי, אני תוהה בליבי אם זה שווה את זה. אם זה מה שיגרום לי לשכוח את כריסטיאן, אז אני חושבת לנצל את זה. זה הדבר הכי טוב ונכון לכולנו, אני חושבת.

לבסוף בחרתי ג'ינס שחור וחולצה כחולה, קצרה ופשוטה, ונעליים כחולות. אפילו רצון להשקיע אין לי. נאנחתי והתלבשתי, ולאחר מכן יצאתי החוצה אל רחבת הכניסה, שם חיכיתי למייקל שיבוא לקחת אותי.

הבחנתי בו יורד במדרגות מאזור חדרי הבנים, לבוש בחולצה מכופתרת כחולה וג'ינס לבן. "התאמנו צבעים, אני רואה," הוא אמר בגיחוך לאחר שהתקרב אליי. "צירוף מקרים," השבתי והתחלנו להתקדם לכיוון היציאה. מייקל צחק ופתח את הדלת, מסמן לי לצאת ראשונה.

יצאנו החוצה, אומרים שלום לשומר. התחלנו ללכת לכיוון מוכר, וישר ידעתי לאן. "אוטובוס?" שאלתי את מייקל שרק גיחך. "כן, לא כל כך מותר לתלמידים לשמור כאן מכוניות פרטיות שלהם," השיב והגענו אל התחנה. "טוב," אמרתי והתיישבתי על הספסל בתחנה.

מייקל התיישב לידי בשתיקה. "לאן אתה לוקח אותי?" החלטתי לשאול ולשבור את השקט המביך הזה. "הפתעה." ענה והביט בי בחיוך. "אני אמורה לסמוך עליך לפי החיוך שלך?" שאלתי. החיוך שלו טיפה מלחיץ אותי. "אל תדאגי, אני לא אחטוף אותך." אמר כאשר באוטובוס הגיע.

קמנו ועלינו לאוטובוס, מתיישבים במקום פנוי כשאני על יד החלון. הנחתי את ראשי על עדן החלון והסתכלתי על המראה שבחוץ. העיר כל כך עמוסה, יש מכוניות בכל רגע נתון. באוטובוס החל להיעצר בחנייה וכשהזזתי את ראשי לכיוון מייקל, ראיתי שאנחנו נמצאים מול קניון גדול.

ירדנו מהאוטובוס והתחלנו להתקדם לכיוון הכניסה. "הייתי צריכה להביא כסף או משהו?" שאלתי לאחר שהפנמתי את העובדה שאני מרוששת. "לא, היום אני משלם." ענה כשעברנו את הבדיקה הבטחונית. "אני אצטרך להחזיר לך," מלמלתי אך מייקל ביטל את דבריי בהנפת יד.

"תשכחי מזה, זה דייט שאני תכננתי ואת פשוט צריכה להינות בו." גלגלתי את עיניי ונכנסו לתוך מסעדה. התיישבנו בשולחן קטן לזוג והמלצרית הגישה לנו תפריטים. "הכל כאן יקר כל כך," מלמלתי לאחר שעיינתי על המחירים. "אל תדאגי בקשר לזה, רק תבחרי לך מנה." נאנחתי וחזרתי להביט בתפריט.

החלטתי לקחת מנת רביולי בטטה עם רוטב רוזה, מנה שהזכירה לי את המנה שאוליביה הייתה מכינה בבית האומנה. אבל האמת היא, שהרביולי שהיא הכינה, היה קנוי משום שלא ממש היו לה את המצרכים להכין רביולי. רק את הרוטב היא הכינה.

חייכתי לעצמי עקב הזיכרון עליה וחזרתי להתרכז במלצרית שהגיעה לקחת את ההזמנות שלנו. אמרתי לה את המנה שרציתי ומייקל אמר לה גם את מנה שרצה; שקשוקה עם לחם בצד וקולה לשתייה. מנה פשוטה. אהבתי.

לאחר כמה זמן, המלצרית חזרה עם המנות שלנו והניחה אותם על השולחן. התחלנו לאכול וממש אהבתי את המנה. הייתי לקראת סוף המנה, אך הנחתי את המזלג בצלחת והודעתי למייקל שאני הולכת לשירותים. "אין בעיה, לכי." אמר וקמתי מהכיסא.

התחלתי לחפש את השירותים, עד שמצאתי את הדלת המובילה לשירותים. נכנסתי פנימה לתוך שירותי הבנות, ונכנסתי לאחד התאים הפנויים. לאחר שסיימתי, יצאתי מהתא והלכתי לשתוף ידיים.

כשסיימתי, פתחתי את הדלת וכשבאתי לצאת החוצה, יד גדולה משכה אותי פנימה וסתמה לי את הפה בכדי שלא אצעק, תוך כדי שהיד השנייה סוגרת את דלת השירותים. ובהחלט, זה הדבר האחרון שהייתי צריכה עכשיו.

___
אני עושה ניסיון, נראה אם תצליחו להגיע למטרה. 130 הצבעות ו25 תגובות, ממשיכה.