Forbidden Love

פרק 13

"אתם בטח מבינים על מה אני רוצה לדבר," כריסטיאן החל להגיד בזמן שאנחנו מתיישבים באחד הכיתות הפנויות. "לא, אין לנו מושג." קמרון אמר ואני מניחה שאמר זאת גם בשם קרוליין כי היא הסכימה עם דבריו. "על אתמול בלילה." כריסטיאן אמר וסומק החל להתפשט על פניה של קרוליין.

שתיקה יחסית מביכה הייתה בינינו, אך נקטעה כשכריסטיאן החל לדבר. "תקשיבו. זה לא היה במקום ואתם יודעים טוב מאוד שקיום יחסים בחדרים אסור בהחלט בדיוק כמו שלבנים אסור להיכנס לחדר הבנות ולהפך. אני לא מבין את הצורך שלכם להפר את הכללים."

שוב שתיקה מצד קמרון וקרוליין. אני רק ישבתי בצד מובכת מהשיחה הזאת כי חלק ממה קשור גם אליי. "בסדר, אבל איך היא קשורה?" קמרון שאל והצביע עליי. "כי היחסים שעשיתם היו בחדר שהוא גם של אמור, וכתוצאה מכך לא אפשרתם לה לישון בחדרה." כריסטיאן נאנח והשיב.

"אוקיי אני הבנתי כבר לאן השיחה הזאת הולכת, אז אני מיציתי אותה. שיהיה לכם כל טוב." קרוליין שיצאה מובכת מהשיחה הזאת יותר ממני, אמרה וקמה מהכיסא במהירות, אך כריסטיאן עוצר אותה. "שבי." הוא מצווה עליה בקולו הרציני. קרוליין מתיישבת חזרה על יד קמרון ומזעיפה את פניה.

"אז כמו שאמרתי," כריסטיאן אמר פחות רגוע ממקודם. "זה לא היה בסדר המעשה שלכם ובנוסף הוא נוגד את החוקים של הפנימייה. יש לכם מזל שאני תפסתי אתכם ולא-" "מה זאת אומרת תפסת אותנו?" קרוליין מתפרצת לדבריו בכעס. "איך בכלל אתה יודע על זה?" היא שאלה עצבנית.

כריסטיאן נראה כאילו הוא עוד שנייה מתחרפן. "פגשתי את אמור שעה אחרי כיבוי האורות, יושבת לבד ב'אזור המנוחה'. היא אמרה לי שאין לה מפתח ושאת, קרוליין, לא נותנת לה להיכנס לחדר. מה שעשיתי היה לקחת מפתח מאבא שלך והלכתי לחדר שלכן ופתחתי אותו, פוגש במראה שלך ושל קמרון ישנים ביחד. ותאמיני לי, אי אפשר לפספס את העובדה שקיימם יחסים." כריסטיאן עונה ונראה שנרגע במקצת.

"אוקיי, מצטערים. לא יקרה שוב." קמרון סוף סוף פתח את פיו והתנצל התנצלות מאולצת. "אח, קמרון. מה אני אעשה איתך, תגיד לי?" כריסטיאן נאנח ושיפשף את מצחו בייאוש. "הרבה דברים." השיב בקריצה וגלגלתי את עיניי, בדיוק כמו כריסטיאן שליווה זאת גם בגיחוך.

"קמרון, די," ביקש וקמרון הרים את ידיו כחף מפשע. "רק תבטיחו לי שזה לא יקרה שוב," הוא הוסיף וקמרון וקרוליין הנהנו בחיוב. "תבטיחו לי גם שאמור לא תישאר יותר מחוץ לחדר." הוא אמר שוב בליווי הסכמותיהם של קמרון וקרוליין.

"אגב, אם כבר מדברים על אמור, איפה היא ישנה?" קרוליין שאלה בזמן שכולנו התחלנו לקום מהכיסאות. "יש דברים שאת לא צריכה לדעת, קרוליין. לא את ולא קמרון הסקרן שלצידך." כריסטיאן השיב והמבטים הסקרנים של קמרון וקרוליין לא הפסיקו להציק לי.

"מה אתה רומז בעצם?" קמרון שאל ושילב את ידיו על חזהו. כריסטיאן לא הגיב והתקדם לכיוון היציאה מן הכיתה כשאני אחריו, אך הוא נעצר והסתובב אליהם בזמן שאני כבר הייתי מחוץ לכיתה. "אני לא רומז כלום, קמרון. אני מודיע. יש דברים שלא אמורים לעניין אתכם." הוא אמר.

קרוליין גלגלה את עיניה בעצבנות וקמרון חייך חיוך צדדי ותחמני. "יום טוב שיהיה לך, כריסטיאן. יום טוב." קמרון אמר ותפס בידה של קרוליין המופתעת, והוציא את שניהם מהכיתה כשהחיוך שלו עדיין על פניו. נשארנו מכניסת הכיתה רק אני וכריסטיאן והתעצבתי על דבריו.

"למה זה היה טוב להגיד להם את זה?" שאלתי אותו. "מה את דואגת כל כך? הכל בסדר." אמר בנימה רגועה וגלגלתי את עיניי. "זה קמרון! והוא הבין משהו ועכשיו הוא ילך ויפיץ את זה בכל מקום. ואז הלך עליך כמו שהלך עליי." השבתי מפחדת ממה שקמרון יעשה עכשיו.

"קמרון לא יגיד שום דבר. זאת תהיה מילה שלו נגד מילה שלי, תחשבי עכשיו מי ינצח." הוא ענה והצליח להרגיע אותי טיפה. אם המילה של כריסטיאן שווה יותר משל קמרון, אולי אני לא צריכה לדאוג ממעשיו של קמרון. "אני מקווה." מלמלתי והלכתי אל כיתתי, חזרה לשיעור.

שנייה לפני שנכנסתי לכיתה קמרון הגיח משום מקום ותפס בידי. "מה אתה רוצה?" שאלתי חסרת סבלנות. "מה אני רוצה?" חזר על דבריי וחייך שוב את חיוכו התחמני שאיני סובלת. "אז בילית את הלילה אצל כריסטיאן, מה?" אמר ובלעתי את רוקי בכבדות.

מה אני עושה עכשיו? "אין לך הוכחות לכך." השבתי וקולי החל לרעוד. "אולי, אבל אני משוכנע שזה מה שקרה. הרי כריסטיאן אמר שהיית איתו כשהגעתם לחדר של קרוליין. ולפי דבריו האחרונים היה די ברור שזה מה שקרה." הוא אמר וחיוכו עדיין לא ירד.

אני רק מתה להוריד מהפרצוף הזה שלו את החיוך הזה. "טוב, אבל מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בשנית עוד יותר חסרת סבלנות ורק רציתי לחזור לכיתה. "שתהיי העוזרת האישית שלי." השיב. "המה שלך?" שאלתי המומה, וקיוויתי בליבי שלא שמעתי נכון.

"העוזרת שלי." חזר על דבריו רק יותר ברור. בטח, מצחיק מאוד. הוא יכול לשכוח מזה.