"אני לא מבינה," אמרתי בעודי משלבת את ידיי על חזהי. "מה יש להבין? כל פעם שאני אצטרך ממך משהו את תעשי אותו, בתמורה לכך שאני לא מגלה את הסוד שלך ושל כריסטיאן, שדרך אגב, אסור על פי התקנון." אמר וגלגלתי את עיניי.
"אני לא עומדת להיות המשרתת שלך, תשכח מזה." אני קובעת ומסתובבת כדי לחזור לכיתה. "יפטרו אותו אם אני אספר ואותך יסלקו." קמרון ניסה בכל זאת לשכנע אותי. "תעשה מה שבראש לך," אמרתי ונכנסתי לכיתה, משאירה אותו בחוץ חסר מילים.
התיישבתי במקומי כשאני מבחינה שקרוליין עדיין לא הגיעה לכיתה. לעומתה, קמרון כמה דקות אחרי שנכנסתי, נכנס גם הוא והתיישב במקומו, כשעיניו לא מפסיקות להביט בי. נאנחתי והתחלתי להעתיק את מה שכתוב על הלוח.
"-וזהו תלמידים, יש להגיש את העבודה בחודש הבא. עכשיו אני אחלק אתכם לקבוצות של זוגות," ג'ייד קטעה את רצף הכתיבה שלי והסבה את תשומת ליבי אליה. "ג'קסון ואמה, אדל וקייט, ברוקלין ואמנדה, קרוליין וכריסטופר, ראיין ומאט, מייקל ומאדיסון, פול וקייל, קמרון ואמור-" כאן כבר לא הקשתי לשאר הזוגות שהקריאה. הייתי עסוקה רק בלחשוב על זה שאני עומדת להכין עבודה עם קמרון.
נשמתי עמוק והמשכתי להעתיק מהלוח, מנסה להרחיק ממני את המחשבות על העבודה. דווקא אותי היו צריכים לתקוע עם קמרון? לעזאזל. סוף סוף הצלצול נשמע וסגרתי את מחברתי נאנחת מכל היום הזה שרק התחיל.
"היי אמור," קמרון צץ עם חיוך על פניו. "מה עכשיו אתה רוצה? אין לך חברה לחפש?" שאלתי עצבנית ממנו. שילך לחפש את קרוליין שעדיין לא הופיעה. "לא." השיב בפשטות. רציני? "אני לא מבינה מה יש לקרוליין לחפש אצלך, אם אני הייתי במקומה כבר מזמן הייתי זורקת אותך לכלבים." אמרתי מקווה שהמורה למתמטיקה תגיע כבר.
"אמרו לך כבר שאת כלבה?" שאל והייתי כל כך קרובה לזרוק לו קלמר על הפרצוף. "אמרו לך כבר שאתה נודניק?" שאלתי וחזרתי להביט בלוח המקושקש. "אולי," השיב והתיישב לידי. "מה אתה עושה?" שאלתי חסרת כוחות, מתה שיעוף מפה.
"את יודעת, עכשיו כשיש לנו המון זמן ביחד, כל עוד לא תסכימי לבקשתי, אני אמרר לך את החיים." פניו הפכו להיות רציניות וטונו הפך למאיים. "לא משהו שלא עשית עד עכשיו," מלמלתי ונראה כי קמרון שמע את דבריי. "עדיין, אני רציני. אני מנצח בקרב הזה בינינו. אולי אני לא יכול לגרום לכריסטיאן לעוף מבית הספר, אך אני יכול לגרום לכך שיסלקו אותך. החלטה שלך אם את משתפת איתי פעולה או לא." הוא אמר וחזר למקומו.
נאנחתי, עייפה מלשמוע אותו. אך שום דבר בעולם לא יגרום לי להשפיל את עצמי בפניו. גם אם זה אומר שיסלקו אותי מכאן. המורה נכנסה לכיתה והחלה את שיעורה במשוואה על הלוח. "אמור סוארס," המורה פנתה אליי והבטתי בה בשאלה. "גשי אליי בבקשה." קמתי מהכיסא והלכתי לכיוונה, בזמן שכולם עסוקים במשוואה שעל הלוח.
CZYTASZ
Forbidden Love
Romans"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
