אמרתי כבר שיש לו עיניים יפות? לעזאזל, הלב שלי דופק כל כך חזק שאני בטוחה שהוא יכול להרגיש את זה. איך זה קרה לי? והעיניים שלו. אוף, יש לי חולשה אליהן.
"א-אני חייבת ל-ללכת," אמרתי במהירות וגמגמתי מהלחץ. "מה עובר עלייך?" שאל כשניסיתי להשתחרר ממנו. לא עניתי וניסיתי לקום אך הוא לא נתן לי. "תירגעי." ביקש תוך כדי שהוא הופך את שנינו, כך שאני שוכבת על הרצפה והוא מעליי.
"תן לי ללכת." ביקשתי ממנו יותר רגועה. "את ממש משגעת אותי, את יודעת את זה?" הוא התעלם מבקשתי. הקרבה הזאת ממש מלחיצה אותי, כשראשי בין ידיו ורגליי בין רגליו. והוא יותר מדי קרוב. "אני יודעת שאני רוצה שתתן לי ללכת." אמרתי כשליבי לא מפסיק לפעום חזק.
"אני מלחיץ אותך?" שאל וחייך את חיוכו שאני כל כך שונאת. לא בגלל שהוא מכוער, אלא בגלל שהחיוך הזה עושה את כריסטיאן חתיך, מושך- שקט. "ל-לא." השבתי וכך גם קטעתי את המחשבות הלא רצויות במוחי. "זה לא נראה ככה." אמר. חרא, הייתי חייבת לגמגם?
"תחשוב מה שאתה רוצה. יש לי לסיים לנקות פה." אמרתי בעודי דוחפת אותו ממני וקמה, מנסה שלא להחליק בשנית. הרמתי את המגב שנפל על הרצפה ומתחילה לנקות כשאני שומעת את כריסטיאן צוחק. "מה כל כך מצחיק?" שאלתי כשכבר לא היה לי כוח לשמוע אותו צוחק. כריסטיאן פשוט ישב על הרצפה והמשיך לצחוק.
"אני אהרוג אותך," סיננתי בכעס. "רק תנסי." אמר לאחר שהפסיק לצחוק, אך עדיין עם חיוך. התעצבנתי עליו כל כך, שהעפתי לכיוונו את המגב, כשידיי עדיין מחזיקות בו. אך הוא תפס בו ומשך אותו אליו, כך שנמשכתי גם אני וכתוצאה מהמהירות, החלקתי שוב על הרצפה, כשהמגב נמצא בידו של כריסטיאן שנמצא לצידי.
"את מצחיקה את יודעת?" שאל והרגשתי את הדם מבעבע בי. מה זאת השאלה הדפוקה הזאת? "טוב, היה לי נחמד מאוד, אבל אני רעב." אמר תוך כדי שהוא קם. "אז את באה? או שאת נשארת ככה?" שאל ומרוב עצבים, זרקתי על את המגב בשנית.
הוא התחמק ולקח את נעליו, יוצא מהאולם בצחוק גדול. לך לעזאזל. קמתי מהרצפה, סחוטה במים. החלטתי להשאיר את זה ככה והלכתי לקחת את נעליי. יצאתי מהאולם והתחלתי ללכת לכיוון חדרי הבנות. אני חייבת להתקלח קודם כל.
נכנסתי לחדרי וניגשתי אל ארון הבגדים. הוצאתי משם מכנס ג'ינס לבן פשוט, שהיה לי מהאירועים הלא מי יודע מה מיוחדים כל כך בבית האומנה. הוצאתי בנוסף גם סווטשרט בורדו עם סמל הפנימייה ולקחתי את המגבת שקיבלתי מההנהלה, שגם עליה מודפס סמל הפנימייה.
לקחתי גם לבנים והכנסתי הכל לתוך שקית. יצאתי מהחדר והלכתי ישר אל המקלחות. נכנסתי והנחתי את השקית על הספסל והתיישבתי עליו, מניחה את הנעליים בצד. ראיתי שאין אף אחת במקלחות, וגם לא היה לי כוח לגשת אל תאי ההלבשה, לכן החלטתי להוריד את בגדיי כאן.
התפשטתי והנחתי את בגדיי מונחים על יד השקית והנעליים, ואת המגבת הנחתי על דלת תא המקלחת. נכנסתי אל המקלחת ופתחתי את הברז, מתענגת מהמים החמים שסוף סוף יצא לי לפגוש. לאחר שסיימתי סגרתי את ברז המים ולקחתי את מגבת.
התנגבתי בה וליפפתי אותה סביבי, יוצאת מהתא אל בגדיי. התלבשתי והתיישבתי בספסל וגרבתי את גרבי. לאחר מכן נעלתי את נעליי שלמזלי לא התרטבו, והכנסתי את הבגדים הרטובים לתוך השקית, ואת המגבת החזקתי ביד.
יצאתי מהמקלחות חזרה אל חדרי וכשהגעתי אליו, הנחתי הכל על יד המיטה, ויוצאת החוצה מהחדר בריצה אל הכיתה. התעכבתי באולם ספורט וגם במקלחת, ולכן הייתי צריכה לגשת ישר לכיתה.
כשהגעתי, ראיתי שכולם כבר היו אחרי מקלחת או שחלק פשוט רק החליפו לבגדים יבשים. המורה לספרות הגיעה ופתחה את דלת הכיתה שהייתה נעולה עד עכשיו. נכנסתי והתיישבתי במקומי, נזכרת שעכשיו אנחנו לומדים ספרות.
מה שאומר, שלא הכנתי את העבודה שהיינו אמורים להגיש היום. העבודה שלי עם קמרון. "תלמידים, נא להניח כאן את העבודות שלכם." היא ביקשה ורק הילדים עם העבודות ניגשו אל שולחנה והניחו את העבודות בערימה.
"מישהו לא הכין את העבודה?" המורה שאלה והרמתי את ידי. הייתי היחידה שהרימה את ידה. "כן, אמור. למה לא הכנת?" היא שאלה ושמעתי צחקוקים מאחוריי. "טוב, לא ממש היה לי איך לעשות מאחר וקמרון עזב." השבתי יודעת היטב שזאת תשובה שלא תספיק לה.
"יכולת להכין אותה לבד." היא אמרה וגלגלתי את עיניי. שתקתי כי לא היה לי כוח להתעמת איתה. "טוב, הבנתי אותך. אני פשוט ארשום לך אפס." היא אמרה ושוב הצחוקים הושמעו. היא פתחה את החוברת שלה והוציאה מתוכה את רשימת השמות.
היא מצאה את השם שלי ורשמה בו את הציון שלי. כלבה. "בפעם הבאה תנסי להתעסק רק בלימודים שלך, מאשר להתרוצץ סביב המורה שלך כל היום." מה לעזאזל?
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
