Forbidden Love

פרק 22

התיישבתי במושב הפנוי, מניחה את הקביים לצידי ומחכה לתור שלי. היום זהו יום האודישנים ואני לחוצה מאוד. ליליאן הבטיחה לי שאני אוכל לשבת על כיסא, אבל עדיין, זה מלחיץ לעמוד מולה ולשיר. אני רק מקווה שילך לי טוב.

נשמתי עמוק והסתכלתי על כל הבנות מכיתתי שנמצאות כאן. כל מי שהגיע הן רק בנות. חשבתי שגם בנים יבואו, אבל כנראה שטעיתי. כן, טעיתי. ישבתי וחיכיתי לתורי, וכל הזמן הזה הרגיש כמו נצח. "אמור סוארס," ליליאן פתחה את הדלת ופנתה אליי. "היכנסי בבקשה."

הרמתי את הקביים ובעזרתם קמתי מהכיסא עליו ישבתי. התחלתי להתקדם ונכנסתי לתוך כיתת המוזיקה. התיישבתי בכיסא שליליאן הבטיחה שיהיה לי והנחתי את הקביים בצד. "התחילי בבקשה." היא ביקשה בעודה מפעילה את המוזיקה. וכך, התחלתי לשיר לפי הקצב.

כשסיימתי לשיר יצאתי החוצה והתיישבתי באותו מקום בי ישבתי מקודם. כולן היו מתוחות מאוד, הבנתי שכל מי שכאן רוצה את זה מאוד. למרות שלי לא משנה. אני יכולה להסתדר גם בלי הדבר הזה.

לאחר האודישן האחרון, ליליאן יצאה מהכיתה והבנות שתקו כדי שיכלו לשמוע את ההזוכה מפיה. "אוקיי, בנות. ברצוני להכריז על הילדה שתוכל לשיר בנשף. אני מצטערת על אלו שלא יזכו לשיר הפעם, אבל יהיו עוד הזדמנויות בעתיד. כלומר, בכל הפעילויות הבאות שיהיו, גם בנשף הסיום," היא החלה להסביר וכולן הקשיבו לה במרץ.

"ועכשיו, מי שתוכל לשיר היא אמור סוארס. מזל טוב." היא אמרה ועיניי נפקחו בפליאה. אני? וואו, לא ציפיתי לזה. כנראה שגם הבנות האחרות, כי כולן מסתכלות עליי המומות. מי חשב שדווקא היתומה תנצח את העשירות המפונקות? רק על זה אני גאה בעצמי.

****

חודש עבר מאז האודישנים, ולפני יומיים יכולתי להוריד בשעה טוב את התחבושת וליהפטר מהקביים, לאחר אישור מהרופא, שנתן לי פתור מכמה שיעורי ספורט, כדי שאוכל לתת לקרסול שלי להתרגל ללכת שוב.

במהלך החודש הזה, הקפדתי לקחת כל יום לפני השינה את הכדורים, וזה עזר לי מאוד. כיף לחזור ללכת, אני לא יכולה לסבול יותר את הקביים האלה. ועכשיו, אני יכולה ללכת כרגיל. נכנסתי לכיתה יחד עם כולם והתיישבתי במקומי.

כריסטיאן נכנס מיד אחר כך ונעמד מול כולם בידיים שלובות. "בעוד כמה ימים הנשף וזוכרים מה אמרתי לכם בהתחלה?" שאל והיו חלק שאמרו שכן וחלק אמרו שלא. "אנחנו הולכים לנקות את האולם ולסדר אותו שיהיה נקי לקראת הכיתות שיבואו לקשט. אז קדימה, תרימו את עצמכם כי אנחנו הולכים עכשיו." הוא אמר וכולם קמו ברעש אחד גדול.

כולנו יצאנו מהכיתה וכריסטיאן נעל אותה, כך שלא יוכלו להיכנס ולגנוב את הציוד שלנו שנשאר בפנים. "לכו לאולם ספורט, ואני וקרוליין נפגוש אתכם שם." הוא אמר וסימן לנו להתקדם, בזמן שהוא וקרוליין הולכים למקום מסוים. הלכתי אחר כולם לאולם ספורט וכשהגענו, התיישבתי על אחד הספסלים בוהה בכולם.