"אני לא יודעת מה יש לה," קולות דיבור העירו אותי משנתי. "היא לא דיברה איתי מאז שהלכה לאבא זאת אומרת, כשהגעתי לכאן בהספקה היא התעלמה ממני ולא דיברה איתי." אותו הקול דיבר והבנתי שמדובר בקרוליין. אני רק רוצה שהיא תעוף מפה, אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף הצבוע שלה. "מעניין למה," הפעם קול גברי דיבר וזיהיתי את קולו של כריסטיאן.
"אוי, תסתום. זה בטוח בגלל משהו אחר, אם היא הייתה יודעת היא הייתה אומרת לי." קרוליין אמרה וגלגלתי את עיניי מתחת לשמיכה. בטח, ממש הייתי אומרת לך. "אני בספק," כריסטיאן מלמל. "טוב, תצאי החוצה, אני אטפל בזה." הוא הוסיף לדבריו ממקודם. "השתגעת? אם יתפסו אותך כאן אתה מפוטר." היא השיבה לו בלחש.
"את יודעת שלא יפטרו אותי, עכשיו תצאי." הוא השיב לה והדלת, אני מניחה שנסגרה. היה שקט עד שהוא החליט לפתוח את פיו. "אני יודע שאת ערה," אמר והתיישב על מיטתי. לא הגבתי והמשכתי לעצום את עיניי, רק מקווה שיעזוב כמה שיותר מהר.
"נו, אמור. תפקחי את עינייך. אני יודע שאת ערה." הוא המשיך לנסות. לא הגבתי, עד שהרגשתי את השמיכה מושלכת מגופי. "היי! מה אתה עושה?" שאלתי תוך כדי שאני מתיישבת, ופוגשת בפרצופו המשועשע של כריסטיאן. "ידעתי שאת ערה," הוא מלמל לעצמו וגלגלתי את עיניי.
"בגלל זה הורדת ממני את השמיכה? ואם הייתי עירומה? מה היה קורה?" שאלתי עצבנית ועמדתי על המיטה, כשאני עוברת את ראשו רק קצת. "אז הייתי נהנה מהנוף." הוא השיב וקרץ. האדמתי ממבוכה, ורציתי להרוס את הפרצוף שלו, שאף אחד כבר לא יזהה אותו. אבל, הוא רק עמד והביט בי, מגחך לעצמו.
"אתה דפוק חסר שכל. לא אומרים דבר כזה לתלמידה." אמרתי בכעס כשלחיי עדיין אדומות. "כן, טוב. אבל מה לעשות, חוקים נועדו בשביל להפר אותם." הוא אמר וקרץ לי בשנית. גלגלתי את עייני והבטתי בו מחניק את צחוקו. "תרגעי, סתם צחקתי. את יודעת שיש לי חברה." אמר ושילבתי את ידיי על חזהי.
"טוב, חברה זה לא קיר." החלטתי לשחק את המשחק שלו. הוא הביט בי וצחק מדבריי. "יפה, יפה. אהבתי." אמר והמשיך לצחוק. צחוקו העלה על פניי חיוך שלא רציתי שיעלה, אבל בכל זאת עלה, ולרגע שכחתי שאני בכלל כועסת עליו. "לפחות את מחייכת. עכשיו את יכולה להגיד לי למה הברזת מכל היום ולא הגעת לתגבור שלנו?" שאל ולאחר מכן התיישבתי על מיטה בחזרה.
הוא התיישב גם לצידי, מחכה לתשובה ממני. "שמעתי את השיחה שלך ושל קרוליין." עניתי בקצרה. "אני הייתי נגד זה כי אני יודע כמה זה כואב אחר כך." הוא אמר ועיניו שידרו כנות. נפלנו לשתיקה יחסית מביכה, לכן החלטתי לשנות נושא. "למה צחקת איתי ככה, מקודם?" שאלתי ומבטו הורם לכיווני.
"סתם, כשאני רואה את אחד התלמידים שלי מדוכא, אני מנסה לעודד אותו ולפעמים יוצאות בדיחות כאלה, הזויות. אבל אני מצטער אם הבכתי אותך, זאת לא הייתה כוונתי. גם די עברתי על החוק, נראה לי. זאת אומרת, אני לא פדופיל, כן?" השיב וגיחכתי. "מה? לא, ברור שלא. הכל בסדר," השבתי להתנצלותו.
"אבל אני מניחה שלא יצא לך לעודד בנות בחדר שלהן." הוספתי, ולרגע זה היה נשמע מוזר וסטרתי את עצמי מנטלית על כך. "לא, האמת שלא. יצא לי רק פעם אחת אבל גם שם היא לא אמרה לי את מה שאמרת, כי טוב, לא משכתי ממנה את השמיכה." הוא אמר ופרצופו הפך מרציני למשועשע.
"טוב, מה רצית שאגיד לך? לא הייתי מוכנה לזה." ניסיתי לצאת מהמבוכה שחשתי באותו הרגע. אני התחלתי את כל מה שהיה. וכשחושבים על זה, זה מביך. מאוד מביך. "הכל בסדר, אמור. זה היה בצחוק." כריסטיאן אמר והורדתי את ידיי מפניי האדומות. "טוב, בואי נתחיל בתגבור? שלפחות נעשה משהו מועיל." הוא אמר והנהנתי בחיוב.
קמתי מהמיטה וניגשתי אל השולחן, לוקחת את הספר העבה במתמטיקה ומחברת, והנחתי אותם על המיטה, כשאני מתיישבת חזרה. "לא כדאי שנעשה את זה במקום אחר? זאת אומרת, אם מישהו יכנס, זה סתם יסבך אותך." שאלתי את כריסטיאן והוצאתי אותו מריכוז בדפים שעיין בהם, ולא הבנתי מאיפה הוא הביא אותם. לא שמתי לב לדפים האלו בהתחלה.
"אה, כן, בטח. בואי נלך לחדר מורים, שם נוכל ללמוד בשקט." השיב ולקחתי את נעליי. נעלתי אותם והרמתי מהמיטה את הספר והמחברת, ויצאנו החוצה בדרך אל חדר המורים. אולי בסופו של דבר הוא לא כזה נורא כמו שחשבתי.
הגענו אל חדר המורים, מלווים במבטיהם של שאר התלמידים, או יותר נכון, תלמידות. התיישבנו בכיסאות, כשאני יושבת ליד פינת השולחן והוא יושב מהצד השני של הפינה. הוא פתח את הספר בעמוד לפי הדפים שהיו מולו, והורה לי לפתוח את מחברתי.
עשיתי כמבוקשו ופתחתי את המחברת, לוקחת עיפרון מקופסת העפרונות והעטים שהייתה על השולחן. "למדת על פרבולה?" שאל והנדתי בראשי לשלילה. "לא, אני לא יודעת מה זה." לחשתי והבטתי בכל דבר חוץ מפניו. "אוקיי. אז בואי נתחיל מהתחלה." אמר והחל להסביר לי כל דבר.
שעה עברה, ועדיין היינו על אותו נושא. "אבל עדיין לא הבנתי איך למצוא את הייצוג האלגברי של הפרבולה." אמרתי בתיסכול. זה נושא שמסתבר שהשכבה שלי כבר למדה שנה שעברה, אני לא רואה את עצמי מצליחה בחלק הזה במבחן. "אז אני אסביר לך שוב, רק תקשיבי מבלי לעשות רעש." ביקש ונאנחתי בעצבנות. "אז בכדי למצוא את הייצוג האלגברי, עלייך-"
"כריסטיאן!" קריאה מצד המנהל שעמד בפתח חדר המורים קטעה את הסברו של כריסטיאן. אוי, יופי. עד שאני מוכנה לנסות עוד פעם מישהו קוטע את זה? מה, בכוונה אתם רוצים שאכשל במבחן? "מה קרה?" כריסטיאן שאל בדאגה.
"אביך, הוא עבר תאונה." המנהל אמר והעיפרון שכריסטיאן החזיק בידו נפל על השולחן. הוא בלע את רוקו בכבדות ונשם עמוק. "איפה הוא?" הוא שאל בשקט ומבט אטום הופיע על פניו. "בבית החולים הקרוב לכאן. אני יודע שהוא רוצה שתגיע לשם, גם אם הוא מחוסר הכרה ולא יכול לראות זאת." המנהל אמר גם הוא בשקט.
לא הבנתי מה קורה, ולכן ניסיתי לפתור את המשתנים של הפרבולה בשביל למצוא את ייצוג האלגברי. "אז אני אלך אליו," כריסטיאן אמר וקם מהכיסא עליו ישב. "אמור, את יכולה לחזור, סיימנו את השיעור להיום." הוא הוסיף ויצא יחד עם המנהל.
נשארתי לשבת, מנסה להבין מה קרה. הייתי בטוחה שכריסטיאן יתנהג אחרת. שהוא יקום במהירות ויצא בריצה לכיוון בית החולים. לא חשבתי שהוא רק יביט במנהל במבט אטום חסר רגש. ניערתי את עצמי ממה מחשבות עליו ואספתי את דבריי.
יצאתי מחדר המורים, שוב אבודה במחשבות על התנהגותו המוזרה של כריסטיאן.
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
