פרק 29

6.5K 439 50
                                    

קמתי בבוקר, עירנית לאחר שישנתי כמעט כל היום אתמול. התארגנתי ולקחתי את תיקי, יוצאת אחר קרוליין לכיוון הכיתה. "קרה משהו אתמול בלילה?" קרוליין שאלה והנדתי את ראשי לשלילה. "לא, למה?" עניתי ונכנסנו לכיתה. "סתם, חשבתי שראיתי אותך יוצאת מהחדר בלילה."

התיישבנו במקומות וגיחכתי. "הכל בסדר." אמרתי מתחמקת מהשאלה, ובדיוק נכנסה המורה לספרות. המורה השנואה עליי. "נא להוציא את הציוד." ביקשה וכולם עשו כבקשתה. כל השיעור המורה הגניבה לכיווני מבטים מוזרים. ואני, אני בכלל לא הקשבתי למילה ממה שהיא אמרה.

ככה גם עברה השעה השנייה. שהמורה מדברת ואני לא מקשיבה בכלל. כשהצלצול שבישר על ההפסקה, יצאתי מהכיתה והלכתי אל חדר האוכל. לקחתי מגש ונעמדתי בתור. כשהגעתי, בחרתי לעצמי סלט ירקות, חביתה וגניבה ליד. לקחתי גם כוס מים והתיישבתי בשולחן קטן בפינה, לבד.

כריסטיאן נכנס יחד עם כל המורים שהגיעו לאכול גם, ועיניו הסתכלו עליי. הוא התקדם לכיווני והתיישב מולי. "עכשיו אנחנו נדבר." קבע וגלגלתי את עיניי. "ככה? מול כולם?" שאלתי בחוסר הבנה. "תראי, בסך הכל אני מדבר איתך עכשיו בתור המורה שלך, על איזה עניין לימודי."

הנהנתי בהבנה והמשכתי לאכול. "טוב," מלמלתי ולגמתי מהמים שבכוס. "לכולנו יש גבולות, אבל אני לא מבין איך זה קשור לנושא." הוא חזר לנושא של אתמול. "אני לא מוכנה לפרק משפחה, רק בגלל הרצונות שלי." הסברתי לו את כוונתי והוא בתגובה גלגל את עיניו.

"אולי תחשבי על עצמך פעם אחת?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה. "אם זה פוגע באחרים אז לא." השבתי וכריסטיאן העביר את ידו בשיער. "זאת ורוניקה, לפי מה שהבנתי את שונאת אותה." אמר וצדק בכל מילה. "נכון, לא אכפת לי ממנה. אכפת לי מהילד שיגדל ללא אבא." כריסטיאן ישב מולי והתחיל לצחוק. "אמרתי שאני אקח אחריות על הילד, אני לא מבין מה הבעיה?" שאל כשסיימתי את החביתה שבצלחת. "זה לא אותו הדבר. הילד יגדל אצל אמו ויראה את אביו פעם בכמה זמן, בעוד שלאביו יש חברה חדשה. אף אחד לא אוהב שההורים שלו פרודים." עניתי ושוב הוא גלגל את עיניו.

"את מדברת שטויות." החליט ופתח את פיו בכדי להגיד דבר נוסף, אך קטעתי אותו בדבריי. "אולי, אבל תבין שלי אישית קשה לפרק משפחה." אמרתי וקמתי מהכיסא. הלכתי אל הפח ורוקנתי את האוכל, וזרקתי את המגש במקום שבו הוא צריך להיות.

יצאתי מהחדר אוכל, חוזרת לכיוון הכיתות. נכנסתי לכיתתי והתיישבתי במקומי. אני שונאת את החרא הזה. הייתי חייבת להתאהב בכריסטיאן? דווקא שיש לו חברה? דווקא במורה שלי? החיים שלי, הם חיים ממש מושלמים.

לאט לאט, התחילו להיכנס לכיתה עוד תלמידים. רעש גדול היה בכיתה שגרם לי לכאב ראש. יכול להיות שאני מוותרת עלינו מהר מדי, אבל אני יודעת שהקשר הזה פשוט חסר סיכוי. גם ככה היו חושפים את הקשר הזה במוקדם או במאוחר, ואז העונש יהיה הרבה יותר חמור. עדיף פשוט לוותר על זה עכשיו, לפני גזר הדין.

Forbidden LoveWhere stories live. Discover now