הדבר הראשון שראיתי כשהתעוררתי, מסתבר בחדרי, היה כריסטיאן, שהביט בי בדאגה. "איפה אני?" שאלתי בלחישה המלווה בשיעול. "שש, תשכבי על המיטה." ראיתי את כריסטיאן אוחז בכתפיי ודוחף אותם כלפי מטה, לאחר שראה שניסיתי לקום מהמיטה.
"מה קרה?" שאלתי כשפשפתי את מצחי. כריסטיאן קם לרגע וחזר עם כוס מים וכדור בידיו. "הנה, שתי." הוא אמר והניח את הכוס בצד ואת הכדור ליד הכוס. הוא עזר לי להתיישב והביא לי את הכדור ולאחר מכן את הכוס. "תודה." הכנסתי את הכדור לתוך פי ושתיתי את המים שבכוס.
נשענתי על הכרית ונאנחתי. "מה קרה לי?" שאלתי את כריסטיאן לאחר שהבאתי לו את הכוס. "התעלפת כשהיית עם מייקל." הוא ענה והניח את ידו על המצחי. "עדיין יש לך חום," הוא נאנח ואז המשיך. "הרופאה אמרה שעלייך להישאר בחדרך עד שירד לך החום." הוא הוסיף לאחר שהזיז את ידו ממני. "אוקיי, ואיפה מייקל?" שאלתי את כריסטיאן שרק גלגל את עיניו. "שלחתי אותו לחדרו. עוד מעט ארוחת ערב וכיבוי אורות." הוא השיב והנהנתי בהבנה.
נשכבתי בחזרה על המיטה ועצמתי את עיניי. ראשי הסתחרר ולא הפסיק לכאוב. אני רק מקווה שהכדור יעזור לי, כי נמאס לי מהכאבים האלה. "מה יש לי?" שאלתי בלחישה כשעיניי עדיין עצומות. "מסתבר שהצטננת, ובגלל שלא טיפלת בעצמך כמו שצריך, את חולה עכשיו עם חום מאוד גבוה." הוא השיב בנזיפה. פקחתי את עיניי ונאנחתי בכאב. "לא נראה לי שזה כל כך חמור," אמרתי בפיהוק.
"זאת אחת הסיבות שאת חולה עכשיו. פשוט תשכבי במיטה מבלי לעשות דבר." הוא אמר ונשכבתי על המיטה, עוצמת את עיניי. "בסדר..." מלמלתי בעייפות מבלי להתווכח. לאחר כמה דקות, שמעתי את דלת חדרי נפתחת ונסגרת לאחר מכן.
כריסטיאן הלך והשאיר אותי במיטה עם כאב ראש. מתי הכדור הזה ישפיע כבר? אוף. הרגשתי את עיניי נעצמות, אך אז דלת החדר נפתחה שוב ומייקל נכנס דרכה. הבנתי שגם הפעם לא אוכל לישון. "היי, איך את מרגישה?" שאל והתיישב על כיסא שהיה על יד המיטה.
"יותר טוב, אני מניחה." השבתי והתרוממתי קצת. "אני שמח," הוא אמר בחיוך. "אבל אם הייתי יודע שאת חולה, לא הייתי מוציא אותך החוצה." הוא הוסיף ומיהרתי לבטל את דבריו. "לא, זה בסדר. אף אחד לא ידע שזה יקרה." הוא נאנח והרים את ידו לכיוון פניי.
"את יודעת," הוא החל לומר בזמן שהוא מלטף את פניי. "אני חושב שאני מתחיל לפתח אלייך רגשות." הוא השלים את דבריו וידו נגעה בשפתיי. סומק התפשט על פניי והשפלתי את מבטי. "רק חושב?" שאלתי בגיחוך והרגשתי את החום ששורף את פניי.
"לא, חושב לא." הוא ענה וריסק את שפתיו על שלי. קפאתי, לא ידעתי מה לעשות. מייקל קם מהכיסא והתיישב על מיטתי. הוא תפס בפניי והתחיל לרדת עם ידיו לכיווני מותניי שהיו מתחת לשמיכה שהזיז. "רגע, מייקל-" ניסיתי לומר אך הוא השתיק אותי בנשיקה.
הרגשתי את ידיו נכנסות לי מתחת לחולצה ועולות כלפי מעלה. הוא מתחיל להגזים. "מייקל, חכה." ביקשתי וניתקתי את שפתיי משלו. "אל תמשיך, אני לא מוכנה לזה עדיין." ביקשתי ממנו והוא הוריד את ידיו ממני. "אני מצטער, אני לא יודע מה עבר עליי." הוא התנצל והנהנתי. "זה בסדר. רק תצא, שלא יראו אותך כאן, אחרת תסתבך." הצעתי והוא הנהן.
מייקל קם מהמיטה וליטף את לחי. "אני אוהב אותך," הוא פלט ונישק את שפתיי. "אמור, את ערה?" מישהו נכנס לחדר וקטע את הנשיקה שלי עם מייקל. "מצטער, לא התכוונתי להפריע לכם." כריסטיאן אמר בעצבים ומייקל הביט בו מופתע. "אני-" הוא ניסה לומר אך כריסטיאן קטע אותו.
"שתוק וצא החוצה." מייקל הסיט את מבטו לכיווני ולאחר מכן החזיר את מבטו אל כריסטיאן. "עכשיו!" כריסטיאן צעק ומייקל יצא בריצה מהחדר. כריסטיאן סגר את הדלת והביט בי פגוע. "הבנתי אותך, את מוזמנת להמשיך איתו." הוא אמר ופתחתי את פי בכדי לדבר אך כריסטיאן כבר הקדים אותי.
"אני מוותר, אני לא יכול להילחם עלייך כשאת לא משתפת איתי פעולה, ועוד הולכת אל מישהו אחר. אני פשוט לא יכול." הוא אמר ויצא מהחדר, כשהוא משאיר אותי פעורת פה. אוח, לעזאזל. לא התכוונתי שזה יצא ככה.
נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיניי. אני חייבת לישון ולשכוח לכמה רגעים מכל מה שקרה כאן. הרגשתי את לחיי נרטבות. אני בוכה? לעזאזל, מה עובר עליי? ועם זה נרדמתי לאחר כמה דקות.
*נקודת מבט כללית*
אמור ישנה בחדרה בשקט. דלת החדר נפתחת ומישהו נכנס לתוך חדרה. אותו אחד מתקדם אל מיטתה ומביט בה, שולח יד על פניה.
הוא מלטף את פניה, והיא מתחילה לשלוח סימני התעוררות. ברגע שעיניה נפקחות, ידיו חוסמות את פיה ומונעות ממנה לצעוק.
והפחד, מתחיל לחלחל בתוכה שוב.
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
