אני לא מבינה את כריסטיאן. רגע אחד הוא אומר שהוא יתרחק ממני, ורגע אחרי הוא אומר שהוא לא מוכן לוותר עליי. הוא מבלבל אותי, וזה מעצבן אותי.
לאחר שנכנסתי לשיעור, המורה תקפה אותי בשאלות כגון 'איפה היית?' 'למה אירחת?' ועוד שאלות מעצבנות. אני רק עניתי לה בקצרה מה עשיתי. היא כמובן לא יכלה שלא להגיד את המילה האחרונה ובישרה לי שאם עוד דבר כזה יקרה, אני מרותקת.
ומיד לאחר מכן, היא נכנסה לרשימת המורות השנואות עליי, אחרי ג'ייד. אחרי הכלבה הראשית. למרות שיש את ורוניקה. שהיא תמיד בראש. אבל היא לא מורה, אז היא נכנסת לראש רשימת האנשים השנואים עליי.
נאנחתי בתבוסה, ממש לא היה בי את הכוח להילחם בה. לאחר כמה זמן, שמתי לב שקרוליין הייתה שקטה מהרגיל. היא רק בהתה אל עבר המחברת שלה ושתקה.
אולי היא רבה עם שון, אבל הוא נראה שמח יחסית אז אני לא כל כך בטוחה שזה העניין. "יש לי רק שאלה אחת, אבל אל תחשבי שזה אומר שאנחנו חברות." לחשתי לה והסבתי את תשובת ליבה אליי. "אוקיי, מהי?" היא שאלה באנחה. "את שקטה, ואני לא רגילה לראות אותך ככה."
היא נאנחה בשנית ושתקה לכמה רגעים. "קמרון חוזר היום." פקחתי את עיניי בפליאה וצמרמורת עברה בגופי. הוא הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו. "מה? למה?" שאלתי המומה. "הבינו שהוא מתקדם יפה מאוד, שהוא נגמל מצוין, שהתנהגותו השתפרה, ולכן החליטו להחזיר אותו." היא ענתה. זה בדיוק כמו שכריסטיאן אמר, שקמרון עוזב לכמה זמן ויחזור לאחר מכן.
אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כל מהר, למרות שעבר יותר מחודש. "וואו, אז הוא חוזר." מלמלתי ונשענתי על ידיי. קמרון חוזר, אה? עוד צרה לאוסף שלי. "כן, הוא חוזר. גם אם אנחנו לא חברות, אני אמליץ לך משהו." הסתכלתי עליה בחוסר הבנה. "אחת הסיבות שנפרדנו, הייתה כי הוא היה מאוד אובססיבי כלפייך. אני לא יודעת מה הסיבה לכך, אבל לא הפסיק לדבר עלייך כל הזמן," היא אמרה ושוב הצמרמורת הלא נעימה עברה בגופי.
"תתרחקי ממנו. בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה, אובססיבי כלפי מישהי. פשוט תתרחקי." היא סיימה את דבריה. נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את ליבי שדפק כל כך חזק. המורה המשיכה ללמד ודפיקה בדלת נשמעה, שקטעה את ההסבר של המורה על מלחמה שלא ידעתי את שמה. הדפיקה הזאת הקפיצה אותי ונשמתי עמוק בשנית בכדי להירגע.
"פתוח!" פול צעק וקיבל על כך נזיפה מהמורה. הדלת נפתחה ומי לא נכנס דרכה. דווקא חשבתי שהוא יגיע יותר מאוחר, לא עכשיו. "קמרון סמית'. ברוך הבא." המורה אמרה לו וסימנה לו להתיישב במקומו.
הוא חייך והסיט את מבטו ממנה לכיוון מקומו, ומבטו תפס את שלי. כל הדרך למקומו הוא לא הפסיק להסתכל עליי ולא אהבתי את ההרגשה הזאת. הוא התיישב במקומו וכשהזזתי את מבטי אל הלוח, עדיין יכולתי להרגיש במבטו עליי וזה הלחיץ אותי.
עברו להן שעתיים, שעתיים של הרגשה לא טובה ולא נעימה. קמרון חזר ועם ההתנהגות שלו, אני בטוחה שאני שוב עומדת לסבול. "התגעגעת?" קולו של קמרון הקפיץ אותי. ידיו היו על השולחן וראשי היה בין ידיו. קמרון נצמד אליי וראשו פנה כלפי מטה, לכיווני. "מה אתה רוצה?" שאלתי את קמרון שהיה יותר מדי קרוב.
"זוכרת את הבקשה שלי? לפני ששלחו אותי לגמילה מזדיינת." הוא שאל. הבנתי יפה מאוד על מה מדובר, והתאכזבתי לדעת שהוא לא ירד מהעניין. "אולי תעזוב אותי כבר?" התעלמתי משאלתו. אין שום מצב שבעולם, שאני אהיה העוזרת שלו. "הייתי עוזב, אבל אם לומר את האמת, אני פשוט לא רוצה." ענה וקמתי מהכיסא, מזיזה אותו ממני.
"אל תתקרב אליי, קמרון. אני לא אהסס להתלונן עליך." אמרתי לו בפחד. אחרי מה שקרוליין אמרה לי, כל נגיעה שלו בי, צעד שלו אליי, כל מילה שלו אליי, מלחיצה אותי.
הכיתה הספיקה להתרוקן, ונשארו שנינו לבד. "למי בדיוק תתלונני? לכריסטיאן? למנהל? למי?" שאל והתקרב אליי. כל צעד שלו לכיווני, לקחתי צעד אחורה. "אתה יודע שברגע שאתלונן אליהם, הם יטפלו בך כמו שצריך." אמרתי לו. הם חייבים לטפל בזה, אחרת למה הם כאן?
גבי התנגש בקיר שהיה בקצה השני של הכיתה, על יד הדלת. קמרון התקרב אליי והניח את ידיו סביב ראשי. "הם לא יעשו כלום, הרי הם משוכנעים שהכל בסדר איתי." הוא אמר וליבי הלך לדפוק חזק. "אתה עבדת על כולם כל הזמן הזה?" שאלתי המומה. "יש מצב," השיב במשיכת כתפיים.
הוא מטורף. העפתי את ידיו ממני ויצאתי מזריזות מהכיתה. לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל. יצאתי לכיוון החצר וגופי התנגש במשהו. הסתכלתי על הבן אדם שהתנגשתי בו, ושמחתי לראות שמדובר במייקל. "היי, בקשר לדייט, אז תהיי מוכנה בעוד יומיים, אחרי הלימודים. אני אעשה לך משהו כאן." הנהנתי בחיוב ותפסתי בשולי חולצתו. "הכל בסדר?" שאל.
"אמור?" שאל בשנית לאחר שלא עניתי לו. משכתי אותו לכיווני ונכנסתי תחת חיבוקו. הוא חיבק אותי חזק והצמדתי אל חזהו. "אמור, את מלחיצה אותי. הכל בסדר?" הוא שאל שוב וניגב את דמעותיי שכבר הספיקו לרדת.
הנהנתי מבלי לדבר ונצמדתי שוב אל חזהו. "מייקל, תוכל לתת לי שנייה אותה?" קול מוכר דיבר והרמתי את מבטי לכיוון הקול.
כריסטיאן עמד מולנו כשידיו תחובות בכיסי מכנסיו. "היא תהיה בסדר איתי." מייקל ענה כשאני עדיין צמודה אל חזהו. "לא ממש אכפת לי. אני מבקש ממך לתת לו לדבר איתה שתי דקות." כריסטיאן דרש ממנו.
בלית ברירה מייקל שחרר אותי וסימן לי ללכת אל כריסטיאן. ניגבתי את דמעותיי ונישקתי את לחיו של מייקל, והלכתי עם כריסטיאן, חזרה לתוך הבניין.
____
וואי, הוואטפאד הזה שיגע אותי.
הפרק טיפה חסר עניין, אבל אני מתכננת לכן משהו בפרקים הבאים.
YOU ARE READING
Forbidden Love
Romance"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין ל...
