לוקח לדימה עשר דקות לחנות בין המכוניות במגרש החניה. כולן פונות לכיוון שונה, כאילו מישהו מלמעלה סידר אותן לפני תחילת מרוץ .
"מה נסגר עם החניה?" אני שואל כשאנחנו יוצאים מהרכב.
"זה כדי שנוכל כולנו לברוח מכאן באותו הזמן."
"למה שנצטרך לברוח?" אני שואל, אך לא זוכה לתשובה. אנחנו מתחילים להיכנס לתוך החורשה. העצים הדלילים בה נותנים פתח הצצה למה שמתרחש במרכזה. הבהובי אורות עדינים, שנראים מרחוק כמו להבה מרקדת מנצנצים ממרחק כמו שלטי חוצות, ומלמולים שקטים מגיעים עד לאוזניי.
"לא משנה מה יקרה עכשיו, תזכור שהיית לי כמו אח במשך השנים," דימה אומר בסנטימנטליות מוגזמת ומניח יד על הכתף שלי, "מהיום הראשון שנכנסתי לכיתה בתור עולה חדש, והגנת עליי מפני תומר, ידעתי שיש בך משהו מיוחד. רק בשנה האחרונה הבנתי עד כמה." הוא מחבק אותי ואני לא יודע מה לענות. מרגע לרגע ההתנהגות שלו הופכת להיות משונה יותר.
אנחנו ניגשים לקרחת קטנה, נראה כי נטעו את העצים כאן בכוונה במעגל גדול והשאירו את החלק הפנימי חשוף. חבורה בגילי מתקבצת סביב מדורה, ונראה כי הם עסוקים באיזה משחק מוזר בו הם מפנים את הידיים לכיוון האש ואז מעלים אותן לשמיים. החבורה ססגונית למדי, חלק מהבנות לבושות כמעט בהידור, אחרות נראות כאילו ברחו משנות השבעים, וביניהן מתערבבות הספורטאיות, שנראות כאילו יצאו עכשיו מעלון פרסומת של אדידס. גם הבחורים לא נראים קשורים אחד לשני, אני מזהה ישר את המכורים לתוספות מזון שנראים כמו בובות מתנפחות שמחט קטנה תפוצץ להם את כל האוויר, ליד אחד כזה יושב בחור שלובש גלבייה לבנה, ושיערו הארוך אסוף כמו זנב של סוס. השאר נראים כמו בחורים טיפוסים שנכנסים לפאב שלנו מדי ערב.
בחורה בעלת שיער שחור קצר שמלה לבנה וסרט צבעוני על המצח קולטת אותנו, לוחשת משהו וכולם קופצים על רגליהם ונעמדים מולינו כמו קיר. כנראה אני האטרקציה היומית, כי כולם מסתכלים עליי כמו על מייצג במוזיאון.
בחורה רזה יוצאת מההמון, לבושה בטייץ שחור שנצמד לרגליה הארוכות ומדגיש את חמוקיה המושלמים. המכנסיים גולשות באופן ישיר אל חולצת ספורט צמודה שעוטפת חזה מושלם ומשאירה את זרועותיה הלבנות חשופות. שיערה הבלונדיני מתנועע ביחד עם צעדיה החתוליים עד שהיא נעצרת מולי ונעמדת ברגליים פסוקות. גופה נוטה לרגל אחת ומדגיש את המותניים המושלמות שלה, שקוראות לי לאחוז בהן, וידיה משתלבות מתחת לחזה הגדול בתנועה מתריסה. היא נראית כמו גיבורת על של סרט הוליוודי, אחת שהבמאי חיפש בכל העולם כדי למצוא מישהי מושלמת כל כך. סופרבייב.
היא מרימה אליי את ראשה, ועיניים בצבע תכלת מפעילות בתוכי נהר סוער שמתקדם באופן ישיר אל בין רגליי.
"אתה צוחק עלינו?" היא שואלת וסנטרה עולה למעלה בהתרסה, "זה הכי טוב שיכולת למצוא?"
חוסר שביעות הרצון שלה בולט בזמן שהיא בוחנת אותי שוב.
YOU ARE READING
התמונה/ selfie
Paranormalכשנתן שלח את התמונה שלו באפליקציית היכרויות הוא לא ציפה שהבחורה שיכיר תכניס אותו לתוך עולם אחר. בדרכו החוצה הוא נאלץ לקבל את היעוד החדש שלו, לגלות את כוחותיו ולהבין מה היא אהבה ומה היא נאמנות. התמונה הוא סיפור מתח אירוטי בעל אלמנטים על טבעיים.
